דברי יששכר רכד

עדיף ולא מהני הוכיח סופו ע"ת ובזרקתו לים כיון דלא הי' רצון מתחלה מהני הוכיח סופו ע"ת לגמרי. ובהך דיו"ד סימן ד' וחו"מ סי' רמ"ה כיון דהחזקה דמעיקרא לא היתה מבוררת כיון דל"א בפירוש ממה שאמר עתה ע"כ הוי ספק ובפשוט הוי כמ"ש הש"ך שם ס"ק ב' דבאומר מפורש ששוחט כאשר צוה ד' ל"א הוכיח סע"ת ולדעת הט"ז סק"ב קשה מהכא מ"ש מהך דאומרת בא וקדשני. וצ"ל לדעתו ז"ל דריעותא דע"ז אינו דומה לממאנת בקידושין דרצון האיש לע"ז אינו נעשה כ"כ מהרה וגרע משאר ענינים

ול"ק ג"כ קו' הב"ח באהע"ז בקונטרס אחרון סימן מ"ז על הדרו"פ שחלק משום שאמרה נתקדשתי יכולה לחזור תכ"ד משום דאתי דבור ומבטל דבור והקשה הרי בע"ז שאומר אלי אתה וחזר בו תכ"ד לא מהני. ולפענ"ד בע"ז הוי דבור כמעשה דאלים טובא דמחשבה דידה ג"כ כמעשה. ונראה ג"כ דהט"ז בסי' ד' אזיל לשיטתו כמ"ש הפמ"ג סימן א' בשפ"ד סק"ח אות ד' שם בשמו דבע"ז מתקלקל מעט מעט

וס"ס יראה כ"ת במ"ש בשם החת"ס ת' פ"ד שכ' דלענין הוכיח סע"ת בעינן שיהי' איזה מעשה בתחלה וכ"ת העיר עליו מהך דזבחים (דף ב' ע"ב) ומהך דחולין (דל"ט) וממילא כ' דאין לצרף זה לנ"ד. ולפענ"ד נראה דהרי בסי' ל"ז סי"א בנתרצה האב לא הי' שום מעשה בתחלה ואפ"ה י"א דאמרינן הוכיח. ובזבחים (דף ב') י"ל דסתמא אמרינן תחלה דודאי שחט לשם כוונה כדבעי אלא שלא די בכך ואם אמר אח"כ לשם הקרבן שנתכוין לו אמרינן שפיר הוכיח סע"ת

והנה במ"ש לעיל בשם ת' עזרת ישראל ראי' מדברי המרדכי פ' האומר סי' תקל"א בשם ספר החכמה במעשה דפרוץ א' דאמרי' שם הוכיח סע"ת אפילו אחר כ"ד וכ' ע"ז כ"ג שא"ה שבשעת נתינה לא אמר לה לשון קידושין ורק אחר הנתינה אמר להעדים הוו עלי עדים שקדשתי' ואז אמר לה א' מהעדים השליכי כי לקידושין נתן לך והשליכה א"כ עיקר החשש הוא מצד שאמר הוו עדים שקדשתי' ויש בזה מקום לחוש שגם היא הבינה שנתן לה לשם קידושין והוי כאומדנא דמוכח וכמ"ש המרדכי בשם לבסוף דדנין בקידושין עפ"י אומדנא כהא דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ולזה מהני הוכחה דלבסוף וכו' והיינו רק כשהשליכה תיכף כששמעה שהיא ענין קידושין עכת"ד כ"ג בזה

ואני אומר בזה דהא פשוט בגוף המעשה דמרדכי אין שם שום חשש דנתן סתם הוי לשם מתנה וכדקי"ל בסי' כ"ז סס"ג דכל היכי דלא הוי לשם קידושין צריך לחזור וליטלו ממנה ולחזור ולקדשה דאל"כ לא הוי קידושין כלל דסתמא לשם מתנה קבלתה כמבואר שם בח"מ סק"י ובביאורי הגר"א סקכ"א א"כ בהך עובדא דמרדכי לא הי' שם קידושין כלל וכ"כ שם וז"ל והושוו כל הגדולים שאין כאן קידושין כלל ורי"א הביא ראי' מפ"ק דשתיקה דלאחר מ"מ לאו כלום הוא והפי' דאין כאן אפי' ס' קידושין אפי' לשיטת הרי"ף והרא"ש דהתם עכ"פ הוי לה למיהדר לי' אי בתורת פקדון יהיב לה או בתורת קידושין אבל הכא כיון שקבלתה סתם והיא יכולה לומר לשם מתנה קבלתו ודאי דלא הוי אפי' ס' קידושין אפי' לר"ה ברי' דר"י

ולפענ"ד מיושב בזה ל' הגמרא שאמרו התם לשם פקדון הכא לשם קידושין והי' די בחד לישנא לומר התם לשם פקדון הכא לא או לומר דיוקא דסיפא לחוד. וע"כ נראה דשני הדיוקים אתו למעט היכי דנתן לה סתם ובכה"ג ליכא שום חשש מה שאמר לה אח"כ דלא חששתה דודאי קבלתה לשם מתנה והדין עמה שלא זרקה דסברה דהיא שלה ולא איכפת לה עוד בדבורו דבכה"ג אפי' אם תתרצה צריך לחזור וליטלו ממנה כמש"ל ע"כ בהאי עובדא דשם א"צ השלכה אלא שלרווחא דמלתא הוסיף המרדכי וז"ל ועוד שהרי הוכיח סופה ע"ת פי' אפי' אם הי' אומר בשעת נתינה לשון קידושין הרי השליכה והוכיח סופה ע"ת. והתם ודאי הרי הי' אחר כ"ד מאמירתו הרי את מקודשת שהרי אמרו לה אנשים אחרים השליכי וא"כ הדבורים האלה הם יותר מכ"ד. וקרוב יותר להוכיח דאפי' לאחר כ"ד מאמירת ל' הקידושין אמרי' ג"כ הוכיח זה הנלפע"ד בפי' דברי המרדכי

ועם כי למעשה, צ"ע אם לסמוך ע"ז. אבל בודאי לסניף גדול יש לצרפו

אך כיון שבגוף המעשה גם דעת כ"ג כדעתי להתירה. ע"כ אינני מאריך עוד ולא חשתי תיכף להשיב: דברי הדוש"ת באהבה. סימן קמא. עוד בענין הנ"ד

ראיתי את תשובתו של ידידי הגאון אבד"ק קינסק שיחי'. ואשר הסכים ג"כ להתיר. אך במקצת דבריו אשר כתב להשיג עלי. הנני לכתוב הנלפענ"ד

במ"ש הד"מ סי' כ"ח סק"ד בשם הריב"ש דאפילו אם תכ"ד של הנתינה אמר הא"מ לי מקרי לאחר מ"מ ול"א בזה תכ"ד כד"ד. וכ' כ"ת דבת' שיבת ציון ת' ס"ט לא כ' כן וכבר הזכירו בפ"ת כ"ח סקי"ב. לפענ"ד דברי השיבת ציון אינם מוכרחים כלל. וכדעת הריב"ש הנ"ל משמע ברמ"א כ"ז סס"ג בשם הרשב"א דבמקום דלא הוי קידושין אפי' חוזר אח"כ ואמר לה האמ"ל צריך ליטול הכסף ממנה ולחזור וליתן לה בתורת קידושין וכ' הבאה"ט בשם ת' מהרי"ן לב ות' מהרי"ט ח"ב חאהע"ז מ"ג דאפי' אמר לה כן תכ"ד ג"כ ל"מ. וכן משמע מפשטות ל' ב"י בתשובה ב' ד"ה ועוד יש לבטלה דכ' דקבלתו סתם ואחר שמנה שמנה קטיאש אמר לה ה"א מקודשת ומשמע שם דהמעשה הי' תיכף בלי שום שיהוי משמע דאפי' תכ"ד וגם דאם הי' בדעתו לחלק הי' לו להרב ב"י ז"ל להזכיר זה מדאמר לאחר כ"ד משמע דאין נ"מ בזה

וראיתי שם בגוף התשו' בת' שיבת ציון. וכל יסוד ראיתו מדנקט בגמרא סתם כנסי סלע זה לפקדון ושקלתי' אמאי לא נקט קבלתו סתם ושקלתה. ובמחכ"ת לא אוכל להבין בשום אופן ראי' זו דאדרבה הא ודאי בנותן לה סתם דסברה לשם מתנה נתן לה וניחא דלא זרקתה ובודאי אינה מקודשת. אבל בנותן לה לשם פקדון ואח"כ אמר לה לשם קידושין סד"א דחוזר מפקדון ויכולה היא להשליכה קמ"ל דאפ"ה אמרינן אף דאומר לקידושין מ"מ אינו חוזר מפקדון וכמ"ש בת' רעק"א ת' צ"ז דעדיין דעתו שאם לא תתרצה בקידושין שיהי' לפקדון וטובא קמ"ל

ומ"ש דאף שנתן לה סתם בלא גילוי דעת מ"מ כיון שאמר לה תכ"ד הרי את מקודשת הוא כמו שאמר לה בשעת הנתינה מה בכך ס"ס כיון שמקבלתה אין ראי' אפי' תימא דיכול לחזור ממתנתו תכ"ד ס"ס ממעשיה אין ראיה ולא דנינן מעתה על לשעבר

ומה שנסתייע הה"ג שי' מהך דתב"ש סי' ד' בשחט סתם ותכ"ד חשב לע"ז דהוי שחיטה פסולה אפי' למ"ד דל"א הוכיח סופו ע"ת אלמא דאמרינן תכ"ד כד"ד עושה פעולה על למפרע והוסיף דיש ראי' לזה מהך דנדרים (דף פ"ז) בהפיר ואח"כ נודע לו שהיא בתו וכן בקריעה סבור בנו ואח"כ נמצא שהוא אביו לפענ"ד משני המקומות האלה אין ראי' להתב"ש דשא"ה כיון דקי"ל דאפי' בסתם מהני ג"כ דר' אשי לא פליג אשינויא קמא א"כ מה דאמרו לו תכ"ד שהוא בנו או שהיא בתו הוי כקרע סתם עכ"פ וכן בהפרה הוי כהפר סתם מש"ה מהני ועדיין אין ראי' לדינו של התב"ש דהא בשחט סתם הוי השחיטה כשרה דלאו מידי עבד

אך אפי' אי נימא כהתב"ש היינו כיון דתכ"ד כד"ד רחוק הוא שהי' מתחלה כוונתו לדבר אחר ממילא קרוב