דברי יששכר ריט

מקודשת. נתן לה לשם קידושין באופן דל"ש לחוש שמא ש"פ במדי ואמר לה לאחר מ"מ לרמב"ם אינה מקודשת ולרי"ף ורא"ש הוי ס' קידושין. בלא נתן לא לשם קידושין ולא לשם פקדון ואמר לה לאחר מ"מ או בזרק לה לתוך חיקה והיא לא עשתה שום מעשה המוכח ולא זרקתה יש בזה ג' שיטות לרמב"ם אינה מקודשת לדעת הרי"ף ורא"ש לדעת הב"ח מקודשת מספק ולדעת הב"ש אינה מקודשת

והנה בעובדא דידן לכאורה י"ל דהוי כפקדון בשעת מ"מ דלעולם מקודשת עפ"י מ"ש בת' חמדת שלמה בעובדא דידי' אף דבתחלה אמר להנערה קח חפץ זה לפקדון ובעוד שהם אדוקין שניהם בהחפץ אמר לה האמ"ל ושתקה. וא"כ ה"נ הי' כן ואף דמתחלה קבלתו סתם אבל כיון שהם מעידין שבתחלה שם לה על אצבעה א"כ בודאי כששם לה על אצבעה הוי כשניהם אדוקים וא"כ הוי כשעת מ"מ ומקודשת

ואפי' תימא דמהני מה שזרקה ה"מ תוך כ"ד אבל לאחר כ"ד ל"מ. וא"כ אף שע"א אמר שזרקה תיכף הלא עד השלישי אמר במשך מינוט או חצי מינוט הוי יותר מכ"ד. ואפי' עד השני שאמר במשך רגע ג"כ כוונת האומר רגע אינו בלשון הגמרא רגע כמימרי' אלא כלשון העולם דהוי ג"כ כשיעור מינוט ויותר לפעמים וגם שכולם מסכימים שזרקה אחר ששמעה שצועקים מז"ט ממילא הוי אחר כ"ד

גם אפי' אם נימא דהוי הכא כמו אמר לה לאחר מ"מ יש לחוש דמה שאמר לה אם אמה תרצה לקנות הוא גרוע מפקדון דלא קבלה ע"ע שמירה א"כ שייך חשדינה ולמ"ד חושו לה אם זרקתו לאחר כ"ד לכה"פ הוי ס' קידושין וצריכה גט לדעת הב"ח: ועתה נדבר מצדדי ההיתר

ה"א] חדא דהיא טוענת דאינה מבינה לשון הקידושין כלל וקרוב אל הדעת שהאמת כן דהיא ילדה ומעט דעת לה ודרה בישוב קטן שלא ראתה מעולם חופה וקידושין ואף דנחלקו בזה הח"מ והב"ש סי' כ"ז סק"ה ועכ"פ לדעת הב"ש הוי ספק קידושין אך לדעת הט"ז היא נאמנת כשאומרת שאינה מבינה אפי' בלשון קידושין הרגיל לכל וכ"כ מפורש הנוב"י קמא חאה"ע ת' נ"ט וכן משמע דעת הח"מ וכ"כ מפורש בס' אבני מילואים. ועיין ח' מהרי"מ ז"ל חאהע"ז ת' י"ח בד"ה ומצד ובד"ה גם הב"ח ובת' מהרי"מ מובריסק ת' כ' ובת' חוט המשולש להגאון מהרא"י ת' י"ב י"ג ובת' נפש חיה חאהע"ז כ"ב כ"ג

ברם ע"ז יש לעיין דהא היא מוכחשת מעדים שהיא מכחשת כל אותה המעשה לגמרי ולענין זה ודאי העדים נאמנים יותר ממנה. ולכאורה יש לדמותו לדין המבואר ברמ"א סי' מ"ב ס"ג בשם ת' מהר"מ פדואה דאם מכחשת העדים א"נ אח"כ לומר לשחוק נתכונתי. ומדמי לה לאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי

אך הא ליתי' כלל. דהתם שאני כיון דהיא מכחשת המעשה לגמרי א"כ הוי כאומרת לא שחקנו בשעת קידושין והיא מודה שלא הי' שחוק ביניהם לקדשה. וממילא כיון דהעדים מעידין שקדשה א"נ אח"כ לומר שקדשה לשחוק ודמי ממש לאומר לא לויתי כאומר ל"פ. אבל הכא אין שני המאמרים סותרים זא"ז כלל. וכי בשביל שלא היו קידושין מעולם מוכח שהיא מבינה לשון הקידושין הא יכול להיות ששני המעשים אמת לא נתקדשה והיא אינה מבינה. ובמה שמאמינים לה מאמינים ובמה שאין מאמינים לה אין מאמינים

ועוד יותר יש להסביר עפ"י מ"ש בתרעק"א קמ"ט בשם הנ"י דמש"ה אמרינן כל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דמי משום דלא פטר נפשי' בקושטא. אבל הכא הרי פטרה נפשה בקושטא אלא דצרפה לזה טענה של שקר ג"כ אטו שתי הטענות מבטלות זא"ז

היתר ב] דהוי כלאחר מ"מ ודלא כת'. חמדת שלמה וכמ"ש בחרעק"א צ"ז כיון דהיא קבלתה לשם דבר אחר ולא לקידושין ואח"כ נשאר ממילא בידה. וראיתו מת' מהרי"ט חאה"ע ל"ח שכ' וז"ל והכא אפי' א"י לנתקו כל שהיתה יכולה לסלק ידי' וישארו בידו שלא יפול ע"ג קרקע ולא עבדה אלמא דנתרצית לקידושין עכ"ל. ודייק הגאון ז"ל מדבריו דדוקא לפי מה דאמרינן אי לא ניחא לה תשדינה. אלא שבפקדון חששה לחיוב אחריות הכא בעיא לה להחזיר אבל אי נימא כרבא דשתיקה לא הוי כראיה דניחא לה ה"נ בכה"ג ל"ה כראי' וממילא לא הוי אלא כשתיקה דלאחר מ"מ ובנידון דידן גרע דאחר שקבלתו לשם קנין שם לה על אצבעה ואמר לה ואז לא היתה יכולה עוד להחזיר לו כיון דהטבעת היתה על אצבעה א"כ הוי כלאחר מ"מ

וביותר מפורש כן בת' חוט המשולש להגאון מ' חיים מוולאזין ת' א' אות י"א בחפץ ארוך וכו' כ' מפורש בכה"ג דלא הוי כשעת מ"מ וראי' גדולה מת' ב"י במנה א' ב' ג' וכו' א"כ אם נחליט דהכא הוי כשתיקה לאחר מ"מ ראוי לומר דלד"ה אינה מקודשת דהוי כמו נטלתה לשם פקדון כמבואר בחו"מ סי' ר' סי"א

שמא תאמר דשאני פקדון דיודעת דיש עלי' חיוב אחריות אבל הכא אינה יודעת שיש חיוב אחריות עלי' הא ידוע מ"ש הראשונים ז"ל בשם הראב"ד דהא גם בפקדון אם תאמר הרי שלך לפניך לא תתחייב אלא דהיא טעיא וסברה דתתחייב ובת' מבי"ט ת"א ת' רצ"א וז"ל ואפי' תאמר דלא הויא שומר עלי' וכו' אפ"ה אי שדיא הוי כמזיק עכ"ל א"כ ה"נ דכוותה

אולי נימא כיון דשמעה שהוא מקדש אותה א"כ נתכוין מתחלה לרמאות הו"ל להשליך מיד וידעה דאינו רוצה למכור לה א"כ אמאי לא נימא גם בפקדון כן דחזר מל' הפקדון ונעשה כנותן לשם קידושין ותשדינה אע"כ כמ"ש בתרע"ק הנ"ל בד"ה אבל דהוא לא חזר רק שרוצה לקדש אותה ואם לא תרצה בקידושין יהי' בידה לפקדון ה"נ סברה כן שכוונתו למכור ואם תרצה בקידושין תרצה ואם לא תרצה עדיין רוצה הוא למכור לה

וכ"כ בפנ"י לקידושין שעדיין לא חזר ממ"ש לפקדון. וכ"כ מפורש בת' מבי"ט ח"א רצ"ט וז"ל וה"נ כיון שאמר לה קודם תקחי זה הכוס ששלחה לך אמך אעפ"י שאמר לה אח"כ בשעת נתינה תקחי זה לקידושין כיון דשתקה לא קבלתו לקידושין אלא דידה שקלה וכו' ואע"ג דתכ"ד דכדבור דמי וכו' חזר ואמר תקחי זה לקידושין לא חזר ממה שאמר שאמה נתנה לה אלא שחזר ואמר שלקידושין הוא נותנו וחשב שהוא יתפשר עם אמה עכ"ל

ולפענ"ד הוא נרמז בכוונת הגמרא שאמרו החם לשם פקדון יהיב לה דלדעת הב"ש עיקר החילוק דהכא קבלתו לשם קידושין ומש"ה בזרק לה לתוך חיקה ל"ב זריקה א"כ לכאורה התיבות האלו התם לשם פקדון יהיב לה הם כמיותרים. אך לדברינו ניחא דשפיר דייק אף דאחר שאמר לה לשם קידושין נימא דחזר בו וא"כ אין עלי' חיוב אחריות כלל לזה דייק התם לשם פקדון יהיב לה פי' אפי' עתה שאומר האמ"ל ג"כ עדיין כוונתו שאם לא תתרצה שישאר לפקדון

ההיתר ג] ומעתה לפי דברינו אלה נעתיק א"ע להיתר שלישי דאפי' אי נימא כתשו' חמדת שלמה דהכא הוי כשעת מ"מ אפ"ה הכא אינה מקודשת דהא קי"ל בס"ג הי' חייב לה חוב ואמר לה כנסי סלע זה שאני חייב לך ואח"כ אמר לה התקדשי לי בו דאפי' בשעת מ"מ דוקא בדשדיך או אמרה הן הוא דמקודשת הא לא"ה אינה מקודשת וצריך ביאור מ"ש מאמר כנסי סלע זה לפקדון דבשעת מ"מ לעולם מקודשת אפי' בשתקה. אך הסברא פשוטה דכיון דנקטינן דהוא לא חזר בו ממ"ש תחילה וכמש"ל בשם המבי"ט והפנ"י ותרעק"א א"כ בחוב כיון דיש לה הנאה ליקח סלע שלה אמרי' דלקחה להנאתה אף דאם לא הי' מזכיר כלל תיבות שאני חייב לך היתה מקודשת אפי' בשתיקה אבל