דברי יששכר ריח

דאה"נ רובן אינם מולידים ומ"מ יש לפעמים שמוליד ומש"ה ס"ל לר"ת כיון דלפעמים מוליד לא הוי בכלל פצוע דכה. וגם היש"ש פ"ח ד"ח כ' שם אי מוליד כשר ע"כ דדעתו דיוכל להיות שמוליד

ואולי יחלקו ג"כ במחלוקת רשב"א ויש"ש בטרפה אינה חי' אי כולן אינן חיות או רק רובן והמיעוט חיות ור"ת יסבור כרשב"א דדוקא אם כולן אינן מולידים אבל אי המיעוט מוליד כשר

והנה בת' חמדת שלמה ת' מ"ו הסכים ג"כ להכשיר וכן בת' מהר"י אסאד ח' יו"ד ת' רכ"ב וכן בת' משיב דבר מהג' נצי"ב ז"ל להתיר וכן שמעתי שגם בת' צ"צ להגאון מליבאוויטש ז"ל כ' ג"כ להתיר

ועיין ת' רדב"ז ח"ג ת' תקצ"ו כ' דאפילו לרבנן דס"ל שומר פתאים ד' אם אינה רוצה לסמוך על הנס ויראה מפני הסכנה מותרת לשמש במוך. הגם שלפי שיטת רש"י דבריו תמוהים דא"כ במאי נחלקו ר"מ וחכמים. אך ס"ס יש ללמוד מדעתו ז"ל דעכ"פ במקום שיש סכנה עפ"י דברי הרופאים יש להתיר: דברי הדוש"ת

ואעתיק בזה מ"ש לי בזה הגאון האמתי רבן של ישראל וכו' הרב מברעזאן שליט"א. וז"ל: ב"ה ה' בהעלתך תרס"ד ברעזאן

לכבוד יד"נ הרב הגאון וכו' מו"ה ישכר בעריש נ"י נאבד"ק בענדין והגליל

לתשו' מכתבו הנני בזה כי לאשר מדפיסים כעת חיבורי שו"ת מהרש"מ ח"ב והמדפיס דופק עלי לשלוח העתקות וגם לתקן הגהות ומפתחות וכדומה אני טרוד מאוד בצירוף חלישות כוחי והמון מכתבים הבאים בכל יום לא אוכל לצאת ולבוא בפלפולה של תורה

וע"ד השאלה באשה שהיא בכל עת לדתה בסכ"נ והרופאים הזהירו שאם תתעבר עוד קרובה ח"ו למות ושאל אם תשמש במוך. והנה רו"מ האריך למעניתו בפלפולו. והנה בחבורי שו"ת מהרש"מ ח"א סי' נ"ח כבר הארכתי בזה ושם העליתי כי במה שהמציאו כעת חכמי הרופאים לעשות מן מין גומיע דק מאד כמו כיסוי על פי הרחם ונקרא בלשונם פעסאריום והוא מחפה מסביב את פי המקור ומקיף מסביב. נאחז בכחליו מכל צדדיו וחוצץ ככותל שלא תכנס הזרע לתוך האם והתשמיש הוא בגוף האשה בהכנסת כל האבר בבשרה כמו בכל הנשים ורק כי פי הרחם סתום כמו באשה מעוברת וזקנה שהפה סגור מלקלוט שום זרע. ובכה"ג כל הפוסקים מודים דיש להתיר בכה"ג שיש חשש סכ"נ והסכימו עמי כמה רבנים ואקוה שגם מעכת"ה יסכים בזה. וכבר הוריתי כן למעשה כמה פעמים

והנני ידידו דוש"ת הק' שלום מרדכי הכהן אבדפ"ק. סימן קא

עובדא הוי בגלילותינו בישוב א' בריבה שנתקדשה ע"י ערמת פועלי און אשר כרו שוחה ללכדה. ו אעתיק לפנינו הגב"ע אשר הי' במותב תלתא

עדות הנער אנשיל בן איצק כהן

הנער בעריל קרא אותי מן השוק לשתות שכר ושלחנו נער קטן לקנות איזה פלעשליך שכר אצל רש"ל והנער לא הי' בכחו לישא אותם לכן הביאה אותם הנערה חי' בת רש"ל ושם היו ג"כ מוכנים הנער דוד והנער בעריל והנער יחיאל וראיתי שזה בעריל נתן לה טבעת של זהב ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י ותיכף השליכה לארץ כששמעה שצעקו מזל טוב ואמרה אינני רוצה וזה המעשה הי' ביום ו' עש"ק אחר חצות היום לערך שעה 2 או 3

עדות דוד בן אהרן

הבתולה חי' בת רש"ל באה אלינו שהביאה שכר ושאל אותה הנער בעריל אם אמה תרצה לקנות עבורה זו הטבעת ולקחתה ממנו ושמה הטבעת על אצבעה ואח"כ אמר לה ה"א מקודשת לי כדמו"י ואחר רגע א' השליכה לארץ ואמרה איני רוצה וצעקנו מז"ט ובעריל אמר לי שאהי' עד בדבר וכן ראיתי המעשה הי' ביום ועש"ק אחר חצות היום

עדות יחיאל בן געציל

המעשה הי' ביום ועש"ק אחר חצות היינו יחד גם הנער האופה הוא בעריל הי' שם ואמר להילדה חי' בת רש"ל אולי תקנה אמה את הטבעת ולקחה את הטבעת ממנו ואח"כ שם לה על אצבעה ואמר לה ה"א מקודשת לי כדמו"י וצעקו 'מז"ט' וכששמעה אומרים מז"ט זרקה לארץ במשך מינוט או חצי מינוט ואמרה אמי לא תרצה לקנות. בינתיים אמר זה העד גוף הנתינה לא ראה בטוב

עוד אמר זה העד. הנער האופה אמר לנו שזאת הטבעת היא שלו שקנה אותה בבענדין ונתן עבורה שלשה רו"כ

שוב העיד ר' מאיר כהן

זה הנער דוד בן אהרן הנ"ל נשבע לשקר עלי בסאנד ששברתי את חלונותיו של ר' שלמה ושברתי כלי ששה עשר קווארט שומן וכל אותה המעשה הי' שקר מוחלט והי' ניכר לכל שהיא שקר. שהמעשה הי' בימות הקיץ ואין בנמצא כלל אצל בעה"ב שיהי' לו שומן מרובה ובכלי כזה ע"כ הי' ניכר גם להשופט הא"י שהוא נשבע לשקר

שוב העיד ר' חיים בר"י ג"כ על הנער דוד הנ"ל ששבועתו היתה נראה לכל שהיא שקר שהי' באותו פעם בהסאנד והי' ידוע לכל להיהודים וא"י שזה נשבע לשקר מפני השומן. אך אעפ"כ אין אני יכול לומר בתורת עדות שנשבע לשקר. אך זאת אני יכול לומר בתורת עדות שכל השלשה עדים הנ"ל היו אצלי פעם אחת ביום השבת שקודם זה המעשה וטלטלו לעיני דברים של מוקצה. כששאלו ב"ד את זה הנער דוד אם אמת הדבר שנשבע לשקר השיב שהי' מוכרח בזה כדי להציל את גיסו ר' שלמה כדי שלא ישלם קנס

בשנה דאשתקד אמרו העדים הנ"ל שהטבעת לא היתה של המקדש אלא של האשה אשת ר"י בעקער שהיא קנתה את הטבעת כדי לקדש את הנערה

עוד אמר לפנינו ר' קלמן בשם ר' אלעזר ורח"ב בשם ר"י עפשטיין שזה העד דוד חלל שבת (במלאכה דאורייתא)

עוד אמר ר"א אפפענהיים בשם אשת ר"א בלעכערז שזה דוד אכל ביוהכ"פ. הילדה חי' אמרה שמעולם לא שמעה קידושין ואינה יודעת מה הם קדושין שדרים בכפר ואצל חופה לא היתה מעולם ומכחשת כל אותה המעשה לגמרי. וזה הנלפע"ד בעזר צורי

גרסינן בקידושין (דף י"ב ע"ב) האי דקדיש בציפתא דאסא א"ל והא לית בה שוה פרוטה א"ל תיקדוש בד' זוזי דאית בה א"ר הוי שתיקותא דלאחר מתן מעות כו' חושו לה. ודעת הרמב"ם והרשב"א וריב"ש דלא חיישינן לה כלל דקי"ל כרבא ודעת רי"ף ורא"ש כמ"ד חושו לה

ובדעת רי"ף ורא"ש נחלקו הב"ח והב"ש דלדעת הב"ח לעולם חוששין אפי' בלא נתן תחלה לשם קידושין אלא לשם דבר אחר כגון בזרק לתוך חיקה ולב"ש בכה"ג אין חוששין ואינה מקודשת אפי' לא זרקה

והנה היוצא מסוגיא זו. דבפקדון ואמר לה האמ"ל בשעת מתן מעות לעולם מקודשת לאחר מ"מ לעולם אינה