דברי יששכר ריז

דעובדי דידן עוד בארבע מקומות שבת (דף קכ"ט ע"ב) לענין הקזה יבמות (דף ע"ב ע"ב) ביומא דעיבא לא מהלינן ע"ז (דף ל' ע"ב) אוכל אדם ענבים בלילה ואינו חושש נדה (דל"א ע"א) משמש מטתו ביום צ' אמרו על כל אלו והאידנא דדשו בי' רבים שומר פתאים ד'. והיינו לפי שהוא באמת חשש רחוק והעולם אינן יודעים להזהר מסתמא דמלתא הקב"ה מבטל הסכנה שהוא שומר פתאים

ויש לומר קצת שהוא כעין מ"ש רש"י תהלים עה"פ משליך קראו כפיתים שהוא בשם מדרש אגדה הכל לפי משא הבריות

אבל בידאי היכי דהוא סכנה גמורה שאומרים הרופאים שאם תלד תמות ח"ו, וכבר ראינו שלשה פעמים בכל לידה שהיתה קרובה לשערי מות ח"ו. ולאו דוקא בכה"ג אלא בכל אופן שאומרים הרופאים שאם תתעבר היא בסכנה ח"ו חלילה לחכמים לסכן נפשות מישראל ולומר ע"ז שומר פתאים ד'. והלא מתירין כל האיסורים במקום ס' סכנה ול"א בהו שומר פתאים ד'

ולכאורה עלה בדעתי לומר דבכה"ג לא דחינן איסור מפני הסכנה דדוקא היכי דעכשיו איכא סכנה הוא דדחינן איסור מפניו אל אם השתא ליכא סכנה אלא מפני יראת הסכנה שתבא אח"כ אסור לו לעבור עתה איסור מפני הסכנה. ויהי' מזה ראי' לשיטת הר"ן המובא בכ"מ פ"ה מהל' שבועות ה"כ החולק על הרמב"ם בנשבע שלא יאכל ו' ימים שמלקין אותו ומתירין לו לאכול תיכף והר"ן ס"ל דאסור לו לאכול עתה משמע דכל זמן שאינו מסוכן עכשיו אסור לו לעשות איסור קודם הסכנה. אך הא ליתי' חדא דהרי קי"ל התם בש"ע כדברי הרמב"ם דאוכל לאלתר. ואפי' לדעת הר"ן ה"מ התם דיש לו זמן אז לאכול כשיראה שהוא מסוכן לאכול אבל בודאי בדבר שלא יהי' לו פנאי להנצל מן הסכנה אסור לו עתה להכניס עצמו או אחרים בסכנה והוי בכלל וחי בהם ולא שימות בהם וכמ"ש תוס' לענין ס' שא יהי' בשים אופן שיוכל לבוא לידי מיתה. וא"כ בודאי בכה"ג גם דעת חכמים כמו לר"מ בשלש נשים וא"כ אפי' לרש"י מותרת היא לשמש במוך קודם תשמיש וחייבות ואסור לסמוך על הנס דאפי' לרש"י שפי' מותרת היינו ג"כ גם לר"מ דוקא בסכנה רחוקה אבל בסכנה קרובה אם לא יעשה כדברי הרופאים הוא שופך דמים ח"ו

והנה ברמב"ם וטוש"ע לא הביאו כלל דין זה וקרוב אל הדעת דס"ל כדעת ר"ת דנשים לא הוזהרו כלל א"כ לעולם אין איסור ולעולם אין חיוב דבג' נשים קי"ל כחכמים והו"ל כי האי דיומא דעיבא ושאר ענינים המוזכרים למעלה שלא הביאו זה בש"ע ובמקום סכנה ג"כ לא הוצרכו להזכיר ביחוד בזה דכלל גדול הוא שאין לך דבר שעומד בפני הסכנה. ובודאי באדם שקיים כבר מצות פו"ר חשיב דמקיים בזה מצות עונה ג"כ כמ"ש בזה בת' הרא"ש המובא בב"י אהע"ז סס"י כ"ג דמשמש במוך הוי כמשמש קטנה ואיילונית. ובת' רעק"א ת' ע"א כ' בזה לאסור וכל דבריו במחכ"ת תמוהים

מ"ש דדעת ר"ת דמשמש במוך קודם תשמיש הוי כמשמש על עצים ואבנים. כבר הוכחתי דבאמת דעת ר"ת אינו כן ואף שבתוס' יבמות כ"כ בשמו מ"מ מודים הם דבג' נשים מותרות כאשר כתבתי למעלה. וכ"ש במקום סכנה ודאית

וכן מ"ש בשם רש"י דלא פסיקא לי' אם אוסר בנשים השחתת זרע בעליהן ודאי לפי המתבאר מתוס' יבמות ורמב"ן וריטב"א הסכימו כולם דדעת רש"י לאסור. אך יש לספק בזה לפי מה שכ' הש"מ (דע"ב) בשם רש"י במהדו"ק שכ' בשלמא לשמואל ניחא דמפרש שתמלא וממלאה לאשפה משום דטענה בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה ולפי שיטתו הל"ל משום דעבדה איסורא משמע קצת דגם לרש"י ז"ל לא פסיקא לי' האיסור וגם לקמן אכתוב עוד בזה

גם מ"ש לראי' מדעת הריב"ש שכ' בטעם דעבדה איסורא ה"נ כ' הטעם משום דבעינא חוטרא לידה ונ' שמסופק בזה אם מוזהרות או לא ע"כ כ' שני טעמים

ומ"ש לתמוה על הנ"י שכ' הקשו על רש"י דא"כ כי אמר קודם לכן משמשת כדרכה והולכת היינו דאסורה לשמש במוך ואמאי כיון דאינן מתעברות כל עיקר אין כאן השחתת זרע (והיא ג"כ קושית הרשב"א יבמות שם) וע"ז הקשה הגאון ז"ל אם כוונתו בדעת רש"י דהוי כמשמש על עצים ואבנים מאי בכך שאינה ראוי' להתעבר הא מ"מ הוא משמש על עצים. לפי דברנו הנ"ל מיושב זה שפיר דהיכי דאיכא איסור בדידה הוא דאיכא איסור עליו דהוי השחתה אבל אם היא לא עבדה איסורא הוא נמי מצוה קעביד שמקיים מצות עונה ושפיר מקשים רשב"א ונ"י

ואך מ"ש דלרש"י נתינת מוך אחר תשמיש אסור משום השחתת זרע. ודאי דכן דעת רוב הראשונים בדעת רש"י אבל מ"מ במקום סכנה מותר

אך מ"ש לראי' דנתינת מוך אחר תשמיש אסור מגמרא דנדה (דף מ"ב) דאמר התם ורבא אקרא קאי וה"ק מי כתיב ורחצו במים בשאינה מתהפכת ולמה לא תי' בפשיטות דהפליטה זרעה במוך או שהפליטה ביתה בחמין כדמשמע בפ"ח דמקואות מ"ד אע"כ דאסור לעשות כן

פלא שנעלם ממנו באותה שעה דברי התוס' במקומן בד"ה פולטת שכ' אבל השתא דמשני כאן במשמשת כאן בפולטת פריך שפיר דאם איתא דכבדה הבית א"כ תיפוק לי' דהרי פלטה. וכ"כ הרמב"ן שם בחידושיו בשם רש"י וכ"כ הר"ן וריטב"א ובחנם השיג על המג"א דסי' תר"ו דמתיר לכבד בחמין

וא"כ הי' לכאורה מקום להביא ראי' דמותר ליתן מוך אחר התשמיש לדעת רש"י מדכ' כן הרמב"ן לדעת, רש"י וקשיא דידי' אדידי' ז"ל. אך באמת ל"ק וצ"ל כמ"ש הוא ז"ל בעצמו בתשו' שאחרי' בשם תוס' הרא"ש ליבמות דלאחר שיצא הזרע מהגוף תו לא מקרי השחתת זרע ודוקא בעושה כן תיכף הוא דיש אוסרים

ומ"ש שדעת רוב הראשונים אינו כדעת תוס' הרא"ש אדרבה בע"כ אנו מוכרחים לחלק כן לדעת האוסרים דאל"כ ק' הך דמקואות דמשמע דליכא איסורא

ותימה גדולה עליו ז"ל שבתשו' שאחרי' כ' הוא בעצמו דאם בודקת משום דבר אחר אף דממילא משחיתת זרע הוי דשא"מ ומותר כל דלא הוי ודאי שלא תלד דלא הוי פסיק רישא א"כ נפלה ראיתו לגמרי דהתם (בדף מ"ב) לר"ש קאי דס"ל בכל האיסורים דשא"מ מותר ורבא ס"ל הלכה כר"ש א"כ בודאי הי' יכול לתרץ שכבדה ביתה לטהר את עצמה והוי דשא"מ וע"כ משום טעם התוס' דהוי פולטת

אך גם בזה אני תמה למה הוא קורא את זה דשא"מ דיותר יש לומר דהוי מלאכה שא"צ לגופה דהא היא מתכוונית אותו הדבר בעצמו להפליט הזרע והוי כמ"ש הכ"מ בפ"א מהל' שבת בשם ה"ר אברהם החסיד ז"ל

עוד נלפע"ד דאם באמת כן שעדיין אפשר שתלד אולי אין בזה איסור דהשחתת זרע דמשחית הוי דוקא באופן שא"א שיבוא לידי קיום. וראי' דבגמרא דפסחים (דף כ"ח) אמרו לענין השבתה דחמץ חמץ דלשאר נהרות אזלא בעי פירור וכמ"ש רש"י שם שמא תפגע בו ספינה ותטלנו משמע דבכה"ג אף דעפ"י רוב הוא מושבת אם יש אופן בעולם שלא יהי' מושבת לאו השבתה הוי א"כ י"ל דה"ה בכה"ג כל דלא הוי ודאי שלא תלד לא הוי השבתה ממילא גם במוך קודם תשמיש הן אחר תשמיש כפי שידוע לי מפי הרופאים שבזמנינו שאינו דבר ברור שלא תלד שגם בכל אלה יש שמולידות א"כ י"ל דלא הוי השחתה. ואף דאין זה ראי' כ"כ להקל עי"כ דאולי בחמץ הוא דהחמירו רק מדרבנן אכן פשטות הענין מוכח דבכה"ג לא הוי השחתה ויש לצרף זה לסניף

וכעין זה נלפע"ד ליישב שיטת ר"ת דיבמות (דף ע"ה) דמכשיר ניטל ביצה א' ובתוס' הביאו שם ע"ז דברי הירושלמי דאינו מוליד וק' לפ"ז על ר"ת. ונראה