דברי יששכר רטז

השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה דמשמע דוקא דרך השחתה הא בישל בה מאכל אינו לוקה והקשו מגמרא מכות (דף כ"ב) הב"ע שבשלו בעצי הקדש דמשמע דאפי' בבישל בהם לוקה. אך הקושיא ליתי' דהתם מיירי דבישל בהם בשר בחלב וכיון שהוא אסור בהנאה הוי דרך השחתה אף שזה עובר ונהנה ממנה הרי אותה ההנאה בעצמה אסורה. אבל אם יבשל בהם מאכל המותר ל"ח משחית ואינו לוקה. מש"ה נראה דדוקא משתית זרעו אף דנהנה בשעת העבירה הרי אותה ההנאה בעצמה אסרה התורה ותועבה היא ממילא הוי השחתה אבל אם בשעת ההשחתה מקיים בזה מצות עונה שוב לא הוי השחתה כלל ממילא ל"ק דהוי מהב"ע כיון דאם יש בזה מצוה אין כאן עבירה כלל דלא הוי השחתה

וידוע מ"ש הטואו"ח ר"מ וטואהע"ז כ"ה בשם הראב"ד ז"ל שיש ד' כוונות פו"ר ותקון הולד ועונה ואצולי מהרהור ועכ"פ שתי כוונות האחרונות איכא והוי מצוה. קיצור ש"ד זה המתבאר משיטת רש"י עפ"י דעת תוס' כתובות בשם ר"י. וש"מ כתובות בשם הרא"ש. וריטב"א יבמות וכתובות והג"ה מרדכי יבמות

שיטה השני' היא שיטת ר"ת המובא בתוס' כתובות נ' לפענ"ד דלעולם מותר הן בנותנת קודם תשמיש הן בנותנת אחר תשמיש וס"ל ז"ל דהאשה אינה מוזהרת על השחתת זרע ממילא גם עליו אין איסור דהוי כמשמש עם קטנה ואיילונית. ואף שכ' שם התוס' צריכות ליתן אחר תשמיש. נלפע"ד דה"ה קודם תשמיש שרי אלא דמבאר דעכ"פ אחר תשמיש צריכה היא ליתן וה"ה קודם תשמיש מותר וה"ה בשאר נשים אלא דבג' אלו איכא חיוב ובשאר נשים מותרות ומש"ה במרדכי יבמות כשהעתיק דברי ר"ת לא העתיק שתי תיבות אלו אחר 'תשמיש' אלא כ' סתם צריכות לשמש במוך ועצה טובה קמ"ל אבל שאר נשים א"צ. מיהו אי בעי לשמש במוך ליכא איסורא. וכן פירש ריב"ן

וכן ברמב"ן נדה (דף י"ג) כשהביא דברי ר"ת דס"ל דאין איסור על הנשים להשחית זרע הוסיף ע"ז וכן פירש ר"ת] זו ששנינו בברייתא דשלש נשים משמשות במוך חייבות לשמש במוך דאולי מותרת כל הנשים מותרות [ולא הזכיר ג"כ אחר תשמיש] וכן ברמב"ן עצמו בחידושיו לכתובות המיוחסות לרשב"א כידוע] כ' ואיכא דקשיא לי' דכולהו נשי נמי מותרות דהא לא מיפקדי אפו"ר ופשוט דהך דאיכא דק"ל הוא ר"ת ומביא דבריו על רש"י דמיירי בנותנת מוך קודם תשמיש ע"ז כ' דכולהו נשי נמי מותרות

ואף שבתוס' יבמות כתבו בשם ר"ת דברים הסותרים לזה שכ' דקודם תשמיש אסור ליתן דהוה כמשמש על עצים ואבנים. ת"ל פקחתי עיני וראיתי בדברי ס' הישר לר"ת ודבריו יוכיחו שדעת ר"ת הוא כמ"ש בתוס' כתובות ורמב"ן ומרדכי בשמו וכאשר פרשנו למעלה. שכ' שם בסי' קמ"ט וז"ל. ג' נשים משמשות במוך וכו' וליכא לפרש מותרות לשמש במוך דהא אפי' כל הנשים נמי דהא לא מיפקדי אפו"ר ואי משום חובת הבעל הוא דמיפקדי [פי' משום זה דוקא בשלש נשים אלו מותר לו אבל בשאר נשים אסור לו לשמש עמהן] חדא דלאו הכי משמע לישנא [פי' מדנקט שלש נשים משמע דהאיסור והחיוב הוא מצד הנשים ולא מצד הבעל] ועוד דאפי' קיים פו"ר נמי קאמר וביטול ש"ז נמי לא הוה דנימא בשאר [פי' בשאר נשים] אסור כדאמרינן בריש פרקין [נראה דצ"ל בריש פרק קמא דנדה] עכ"ל דהיינו דאמרינן שם משמשות במוך מאי איכא למימר וע"כ דבשעת תשמיש מיירי וכמ"ש תוס' כתובות והג"ה מרדכי יבמות אלא דהם ז"ל מפרשי דקאי על שלש נשים לחוד דאזלי בשיטת רש"י דנשים מוזהרות ע"ז ור"ח מפרש דקאי על כל הנשים וכמו שמפרשים כן גם הרמב"ן ור"ן בחידושיהם לנדה. ס"ס יש לנו ראי' מפורשת דדעת ר"ת הוא כמ"ש בשמו בתוס' כתובות ורמב"ן ומרדכי. א"כ עיקר המחלוקה בין רש"י ור"ת הוא בדין השחתת זרע לנשים אי מוזהרות או לא. וממילא מחולקים ג"כ בפי' הגמרא אי חייבות קאמר או מותרות. ואיסור הבעל או היתרו נראה לפע"ד דתלוי באזהרתה וכמש"ל דאם היא מוזהרת ליכא מצות עונה ואיכא איסור ג"כ עליו ואם היא אינה מוזהרת גם עליו ליכא איסור

שיטה השלישית היא שיטת הרמב"ן נדה (די"ג) דבדין השחתת זרע באשה ס"ל כרש"י דאסור לאשה אף דלא נצטוו על הסירוס וכו' מ"מ בהשחתה כל בשר כתיב ואפי' אשה נמי. אבל בפירוש הגמרא ס"ל כר"ת דשלש נשים מחויבות לשמש במוך והשאר מותרות דאף דאסורות להשחית זרע מ"מ קודם תשמיש ליכא איסור מש"ה כ' בריש נדה אהא דמשמשות במוך מא"ל שכ' רש"י ג' נשים משמשות במוך כ' הוא ז"ל דלאו דוקא דהא אלו ג' נשים הן מד' נשים דדיין שעתן אלא כל אשה שמשמשת במוך ע"כ דס"ל דהוי כמשמש קטנה ואיילונית

וכ"כ בש"מ כתובות בשם הרא"ה אבל איסור לבעליהן ליכא שהרי הן אינן משחיתים וכו' משום מצות עונה נמי מותר

וכ"נ דעת הר"ן בחדושיו לריש נדה שכ' ג"כ דקאי על כל הנשים המשמשות במוך כמש"ל. ע"כ דס"ל דבכה"ג ליכא איסור. וכן ברשב"א יבמות שם משיג על רש"י ואינו מחוור דאי מותרות קאמר א"כ כי אמרינן קודם משמשות כדרכה והולכות אסורה לשמש קאמר ואמאי הא אי מתעברות כל עיקר ואין כאן השחתת זרע וכ"כ הנ"י שם

וקרוב יותר לומר דהרשב"א והר"ן ונ"י ס"ל לגמרי כר"ת דנשים אינן מצוות בהשחתת זרע שלא כדברי הרמב"ן

והנה ביש"ש יבמות פ"א דין ח' כ' לגמרי כדעת ר"ת דנשים אינן מצוות בהשחתת זרע וכ' ג"כ דמותר לשמש במוך קודם תשמיש דהוי דרך תשמיש דגוף נהנה מן הגוף ודמי למשמש עם הקטנה וכל דבריו הם כשיטת ר"ת עפ"י דברי תוס' כתובות ורמב"ן ומרדכי וכמש"ל עפ"י דברי ס' הישר

אך מ"ש שם להשיג על ר"ת כוונתו על דברי ר"ת שכ' התוס' יבמות בשמו. אך ודאי דיש שם תימה רבתי בדבריו שמשיג וכ' ואף שמרדכי בשם ריב"ן הוא כר"ת הלא המרדכי בשם ריב"ן הוא כדעת ר"ת שבתוס' כתובות ודבריו הם כדברי היש"ש בעצמו. וגם מ"ש נראה דפירש"י עיקר הלא רש"י אינו מתיר אלא בג' נשים. ס"ס להלכה דברי היש"ש ברורים שהוא כדעת רוב הראשונים ז"ל

אך גם לדעת ר"ת שבתוס' יבמות באותן ג' נשים מותר אפי' לפני תשמיש וזה שדייק בלשונו דקאי על רש"י דמיירי בלפני תשמיש ומתיר בג' נשים ואוסר באחרות כתבו ע"ז ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור פי' בדבר זה ודאי הדין עמו שנכונים דברי רש"י לומר דבג' נשים מותר ובשאר אסור (דאם לא תהי' כן דעת ר"ת ז"ל הל"ל לפני תשמיש לעולם אסור והי' משמע דאפי' בג' נשים נמי אסור] אך ס"ס לא ניחא לי' לר"ת לפרש כן בדברי הגמרא כיון דס"ל לאחר תשמיש לעולם מותר ל"ש לפרש דלאחרות אסור כיון דיש עצה ליתן מוך אחר תשמיש. וניחא הכי לפרש כן דלענין דינא לא יחלוק על רש"י רק בחדא אם נשים מוזהרות בהשחתת זרע. ואפושי פלוגתי לא מפשינן. ויהיו דברי ר"ת דתוס' יבמות מכוונין לשיטת ר"י דתוס' כתובות בישוב דברי רש"י

ומעתה נהי דפליגי חכמים על ר"מ וס"ל דמשמשת כדרכה והולכת ובודאי קי"ל כחכמים וא"כ לשיטת רש"י יהי' אסור לשמש במוך אפי' באותן ג' נשים כמו לר"מ בשאר נשים משום איסור הבעל והאשה כמ"ש הריטב"א בשמו דלשניהם איכא איסורא. או אפי' אח"כ עכ"פ משום דידה. אך ה"מ נחלקו ר"מ וחכמים דוקא בדבר שאינה סכנה ברורה אלא סכנה רחוקה דלעולם מצינו הך דשומר פתאים ד' דוקא בכה"ג שהיא מציאות רחוק והוא חוץ מהך