דברי יששכר ריד

ג) עפ"י מ"ש הנוב"י ת' מ"ג בד"ה אמנם לפי דהיכי דהנכרי עשה מעשה והחזיר דבר שיש בו שיווי קצת א"צ מסל"ת דמעשה לא עבדי. והכא הרי הנכרים החזירו להם הפאסעק. ונהי דאינו דבר יקר כ"כ אך ס"ס מעשה לא עבדי

עוד מה שהשיג מצירוף סימנים ל"א בבגדים. גם בזה שאל כא"י לשאול בלא מקור. אך אנכי אפתח לו. דאמנם יש קצת למידק כן מדברי המהרש"א גיטין (דף כ"ז ע"ב) בד"ה סימנים וי"ל דבכלים א"א להיות סי' מובהק והא אפשר ע"י צירוף משמע קצת דליכא צירוף בבגדים. אך באמת הא לאו ראי' היא די"ל דהמהרש"א ל"ל לגמרי הך סברא דצירוף בגדים. והנך רבוותא דס"ל צירוף סימנים ס"ל ג"כ בבגדים וכל הספרים מלאים מזה. וכבר הזכרתי לעיל מהך דשב מרגניתי וכ"כ בת' גבעת פנחס ת' כ' ד"ה ועוד וכן בת' כ"א ד"ה מיהו אהא דמצאו קשור בכיס קשר סי' א' וכיס סי' שני והוי סי' מובהק. וכן יש למידק מתוס' ב"מ (דכ"ה) ד"ה שמעית בתי' בתרא דמנין וחרוזא הוי סי' עכ"פ חזינן דצירוף מהני בכלים. גם בת' עבודת הגרשוני ת' ע"ב בד"ה חדא ובד"ה כללא משמע דמאן דס"ל צירוף סימנים ס"ל גם בכלים מהני צירוף. כן ג"כ בת' חת"ס ת' מ"ח ובח"ב קמ"ד ד"ה אמנם. וכמעט רוב ספרי האחרונים מלאים מזה ואין רצוני להאריך

השגה ג' כ' על מה שכתבתי דמ"ש הב"י דאי סי' דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי דהוא משום צירוף החששות חשש מכירה ואבדה אבל היכי דליכא הנך חששות מודה גם הב"י דמתירין בכלים דל"מ והקשה עלי דהא חזינן דאפי' למ"ד סי' דאורייתא חיישינן לשאלה אפי' היכי דל"ש לחוש למכירה כמ"ש הש"מ אין זו קושיא כלל התם אה"נ חיישינן לשאלה אפי' דלא שייך לחוש למכירה דהא מיירי בכלים דמושלי. אבל אנן קיימינן בכלים דל"מ ובכה"ג ל"ח אם לא דיש חששות אחרות וא"צ לפטפט הרבה

עוד הקשה דהא הב"י הוכיח דחיישינן לשאלה אפי' בכלים דל"מ מהרי"ף והרא"ש שהעתיקו סתם לשון המשנה אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו ולא הזכירו להתיר בכלים דל"מ ואי נימא דהיכי דלא שייך חשש מכירה מתירין בכלים דלא מושלי עדיין ק' למה לא הזכירו להתיר בכה"ג. דבר פשוט הוא דודאי למ"ד סי' דאורייתא ובכלים דל"מ ל"ח לשאלה קשה לי' להב"י דנקטו סתמא לשון המשנה אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו דסתם כליו משמע אפי' בכל הכלים. אבל השתא דאמרי' סי' דרבנן וחיישינן לשאלה בכל הכלים שפיר נקטו כליו לומר דבכל הכלים חיישינן אפי' בכלים דל"מ. ואי דיש אופנים דל"ח אטו התנא כי רוכלא יחשוב כל הדינים ס"ס לשון המשנה נשאר מדויק דבכל הכלים חיישינן

כן מה שהקשה דהב"י בתשו' נדחק בדברי הטור שכ' ואם אין מכירין אותו בטב"ע אפי' אם יש להם סימנים בכליו וגופו אין סומכין עליהם אם אינן מובהקים וק' לי' להב"י שכ' אם אינן מובהקים משמע הא אם הם מובהקים סומכין עליהם ונדחק בזה דהא הי' יכול לתרץ דמיירי במקום דלא שייך לחוש למכירה. חדא מה בכך וכי לא מצינו כמה פעמים שאה"נ הי' יכול לתרץ תי' אחר ולא תירץ וס"ס אין מדקדוק זה כדאי לדחות דברים הנאמרים בשכל וסברא. וגם די"ל דהב"י קשיא לי' דנקט סתם אם אינן מובהקים דמשמע דבמובהקים סומכין לעולם והא גם במובהקים רובא דרובא לא סמכינן דברובא דרובא יש לחוש למכירה ואבדה

גם מה שתי' על קושיתי בדברי הח"מ שנ' מדבריו שהב"י חשש גם לגניבה ואבדה והרי בתק"ע בסיף הסימן כ' בשם הב"י דבדבר המופקד ל"ח לשאלה והרי יש לחוש לגניבה ואבדה ומתרץ בסברא המביאה לידי גיחוך דלפי דאין השואל רשאי להשאיל ע"כ הוא שומרה ג"כ שלא יאבדנה ושלא יגנבו ממנו אבל בשלו אינו מקפיד אם יגנבו ממנו. סברא נפלאה וטובה היא ומחמיר יותר מהתנא שאמר יהי' ממון חבירך חביב עליך כשלך

השגה ד' מה שמשיג על מ"ש לסמוך על החת"ס דדי ברביעית שעה לשיעור שתצא נפשו ומחלק בדברי הבל בין נפל לים דגלי הים שטפוהו למים דעלמא. מפורש ברדב"ז ח"א ת' רנ"ח דאין חילוק בין נפל לים בין למים דעלמא. וגם מה אשיב על דברי הבל דזה שנפל למעמקי ים די ברביעית שעה אך זה שאחזו השבץ וצעק ולא יכול עוד להלוך אפי' פסיעה אחת פתאום תחת המים נעשה גבור ויכול לחיות שעה גדולה. גם בת' בית שלמה ת' ל"ח (דף נ"ה) בד"ה אף כ' שליש או רבע שעה גם בת' דברי חיים ח"ב ת' מ"ט כ' דדי ברבע שעה ושם ג"כ מיירי בנהר לא בים

עוד כ' שם באמצע התשובה וז"ל ואם הי' לפני מעלתו דבר פשוט דמדאורייתא מותרת היא הי' לו לומר היתר פשוט עפ"י דברי הנוב"י ת' כ"ט שחדש דבמשאל"ס דהוי רק מדרבנן סמכינן אסי' אמצעי' דברים אלו הוא מעשה לץ פשוט כדי שהקורא בלא כוונה יסבור שחדש בזה. והלא כל הדברים האלו מבוארים בתשובתי וזה לשוני אבל עדיין צ"ע אם יש לסמוך ע"ז וכו' א"כ הי' קשה להתיר דאין כאן בבירור סי' מובהק אך כ"ז אם הי' בכאן חשש דאו' אבל באמת כיון דמדאורייתא מותרת האשה הזאת חדא מדנפל למים שאל"ס ושהה כדי שתצא נפשו וכו' עכ"ל. א"כ הרי מפורש כדברים האלה. ובכוונה הדפסתי זאת באותיות גדולות שיראה הקורא

השגה ה' לא אשיב על דברים בעלמא דניחא לי' בפטומא. רק דבור א' של תורה הי' בינתיים כ' דגם ח' חי הוא נלמד מקרא ואין זו קושיא של כלום כי אף שח' חי ילפינן מקרא מ"מ השכל ג"כ מכריע כן. ומה אאריך והכל יודעים שיש חילוק בין החזקות וכבר האריכו בסברא זו הרבה מן האחרונים ועיין מ"ש בת' הרי"מ ז"ל לענין כל המכשיר בה מכשיר בבתה. ולא קשה קו' גמרא כתובות (דף כ"ב) למה לי קרא סברא הוא. דהקרא קאי על כל החזקות אפי' מה שאינו מצד הסברא. וממילא גם חזקה שהוא מצד הסברא נלמד מקרא ג"כ

השגה ו' עמ"ש שהתחיל צו תארחעלין כ' דהפמ"א לא רצה לסמוך. ע"ז. מה אאריך בזה והכל יודעים שגדולים וטובים סמכו עצמם על הפמ"א עיין ת' בית שלמה כ"ס סי' מ"א כ' ג"כ לסמוך על הפמ"א ויש לי חבילות ראיות אך שאין כדאי להאריך

ז) כתב להתיר מדאחזו השבץ ולא יכול להלוך לא שייך דף נזדמן לו. גוף דבר זה אין לו טעם דנהי דעל הרגל לא יכול להלוך ס"ס יוכל להיות שביד אחז בדף שנזדמן לו אבל ודאי דהוא חשש רחוק אך הא כל ענין משאל"ס דמחמירינן הא הוא חשש רחוק. אך כבר כתבתי דאין כאן אלא חשש דרבנן משום משאל"ס ולמה אאריך בפרטי דברים

ח) עוד כ' להתיר על פי דברי הרמב"ן ב"ב עוד הפעם נהג כמנהגו לעיל והדברים הלא הם ג"כ מבוארים בתשובתי לעיל ונדפסים באותיות גדולות דהכא עדיף דשייך כאן נמצא כאן הי'. והלא שלחתי זאת לת"ח ובטוח אני בהם שגם עוד בהיותם ילדים ידעו מזה דענין כאן נמצא כאן הי' דעדיף מקרוב מקורו מדברי הרמב"ן ומי שאינו רוצה להאריך די לו בזה

השגה י' חזר עוד מה שכבר הזכרתי למעלה בדברי על השגה ד' ששם כ' דברים אלו כהוייתן ועתה חזר ע"ז וכ' וז"ל מה שיש עוד לצרף להיתר וחידוש שמעלתו לא דבר כלל מזה הוא מה שחדש הנוב"י עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל דזה דלא סמכינן על סי' הוא רק חומרא דרבנן משום חומר א"א ומש"ה במשאל"ס ושהה עד כדי שתצא נפשו דלא הוי ת' א"א שוב סמכינן אסי' אפי' אין מובהקים ביותר: