דברי יששכר ריג

ואם נקב יש אצלו הכל רואים שלא במקרה נפל ורחוק המציאות שגם גט אחר יהי' כזה אבל אם כל הסימן הוא רק באמרו שהי' רק למעלה או מלמטה הנה כי כן כל דרך מסמני הכתונת עכ"ל

הנה כתב בעצמו דמה שלא נעשה במקרה עדיף ממה שנעשה במקרה א"כ נחזי, אנן אילו הי' סתם נקב בכתונת או בכלי ודאי דלכו"ע אינו סימן כלל דנקב ודאי די"ל דנעשה במקרה ואינו סימן והנה אות א' ודאי דהוי סימן כדאשכחן מפורש במשנה דמעשר שני פ"ד משנה י"ד המוצא כלי וכתב עליו ק' קרבן מ' מעשר וכו' וכן פסק הרמב"ם להלכה פ"ו דמע"ש ה"ח וא"כ חזינן דאות א' הוי סימן וע"כ דאמרינן דודאי בכוונה נעשה וא"כ אם נכתב בכאן אות א' מיוחדת כגון האות J והרי הוא סימן אמצעי ואם יאמר יש כאן נקב בצד האות J הרי ודאי מודה דהוי סימן מובהק דהרי אומר נקב יש בו בצד אות פלוני. דאין לומר דוקא אם נכתבו כמה אותיות ויש בו נקב באחת מהם הוא דהוי סי' מובהק אבל אם אין כאן אלא אות אחד ויש נקב אצלו ל"ה סי' מובהק אדרבא שם בהגט כל הכתיבה אינה סי' כלל דהא כל הגטין נכתבין כן והכא באות הא' הוא ודאי סימן דזה בעצמו הוא הסימן שנכתב רק אות א' מיוחד לא סתם אלא אות פלוני ואם נכתב אות אחרת אצלו א"כ הסימן הוא אות פלוני בצד אות פלוני למה לא יהי' נחשב סימן מובהק

ואך הרי הנוב"י אינו תופס זה רק לסימן אמצעי והיא קושיא גדולה למה לא נאמר כן דהוי סימן מובהק. ע"כ הכרעתי לדבר פשוט דגם הנוב"י לא קאמר כן אלא היכי שאינו מצמצם המקום בכתונת, אבל היכי שמצמצמת ואומרת דיודעת באיזה מקום היו האותיות ובאמת נמצא כן אין שום ס' דהוי סי' מובהק

ועיין תשו' הרב בעל הש"ע ז"ל בתשו' כ"ח שכ' בנקב יש בו בצד אות פלוני דלאו דוקא אלא לאפוקי נקב דעלמא אבל כל מקום מסויים כאמצע שיטה פלונית או ע"ג תחלתה או סופה דינו כאות פלונית ומביא זה בשם ש"מ בשם הרמ"ך. הגם דחזינן להרבה מגדולים חולקים ע"ז היינו דוקא בנקב כמ"ש ז"ל דהרבה נקבים יש ביריעה כמ"ש בתשו' גאוני בתראי והב"ח בתשו' פ"א. ועיי"ש מ"ש בשב מרגניתא דציירין בסדינא (כתובות דף פ"ה ע"ב) אף שרבים מציירים כן מ"מ הוו ב' סימנים שב מרגניתא א' ומקומם דציירי בסדינא סימן שני. והכא הרי שלשה סימנים אות א' הוי סימן כמש"ל ואות בצד אות הוי סברא שיהי' סימן שני כמש"ל ועיין ת' אבן העוזר שעיין בזה דנימא נקב בצד נקב הוי סי' מובהק ועיין תק"ע בס"ס י"ז בשם המזרחי סי' ל"ח צ"א דה"ה ג' נקבים כעין סגול בשפת הגט דהוי סימן מובהק. וא"כ אות בצד אות וסימן שלישי דהוא בשולי הבגד במקום שהכירה האשה

ועם כי יש מאחרונים ז"ל שכתבו דשני פעמים דבר א' לא הוי סי' מובהק אבל דבר זה אינו מוכרח כמ"ש בשם המזרחי ואבן העוזר הנ"ל ועי' ח' נודע בשערים ת' י"ד סי' כ' בד"ה ועוד דסי' אמצעי הוי סימן אף שאינו מצמצם המקום ממש

ועיין ת' בית שלמה ת' ל"ח (דנ"ד) דאותיות ציפער843 כ' מפורש אף דאין דנין זה לצמצום מקום ממש מ"מ נראה דסימן מובהק הוי מצד חקקה כמה אותיות וכו' ועיי"ש שכ' שנ' מתוך כתב האפשייט שבאמת נלקח וואלף הנ"ל ואנ"ח בשנת 843 למספרם וכו' וכבר כ' המ"ב והאחרונים דסי' מובהק הוי כשלא ימצא זה הסימן רק באחד מאלף. וכ' דאף אם יזדמן סימן זה באיזה מאנ"ת וכו' מאותן שנלקחו לאנ"ת בשנה זו מ"מ ודאי דא' מאלף הם נגד שאר אנשים עכ"ל. הרי התם אף דודאי יש בהנלקחים בשנה זאת הרבה באותיות כאלה אעפ"כ לא חיישינן דאיתרמי חד כזה כיון דעכ"פ הוא מאלף נגד שאר בני אדם שבעולם עאכו"כ דלא נודע לנו כלל שיש אדם אחר שיהי' נקרא בשם י' א' ושיהיו תפורים בכתנתו אותיות האלה במקום הזה שאומרת האשה אין ס' דהוי סי' מובהק

ולחוש דלמא איתרמי עוד א' ששמו י' א' ונסע ג"כ באותו מקום. אין שום סברא לחוש דהכא לא הוי שיירות מצויות כמ"ש ג"כ בת' בית שלמה ת' ל"ט אות ד' וז"ל ידוע דבנהר דאברוטש אין שיירות מצויות שהוא מפסיק בין מלכות עסטרייך ורוסיא ומטעם המלכות אסור לעבור דרך שם וכו' רק מן ההולכים בהחבא עכ"פ אין שיירות מצויות וכו'. וה"נ דכוותי' הנהר ההוא מפסיק בין מלכות רוסיא לפרייסין ושם איסור ומורא גדול לעבור ואין כאן שיירות מצויות כלל

ומ"ש הגאון מסאכטשוב שי' הדבר ברור שאינו דומה כלל לנקב יש בו בצד אות פלוני דהנקב לבד הוא סימן אמצעי כמבואר הלשון ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא מספקא לי' אי סי' דאורייתא או דרבנן מבואר דאי סי' דאורייתא יהי' סגי בנקב בעלמא. וכ"כ בחי' הר"ן ובש"מ להדיא וע"כ כשמצמצם המקום ג"כ הוי סי' מובהק אבל תפירת שמו על הכתונת אינו סי' כלל וכלל וכל אדם רושם שמו על חלוקו עכ"ל

ודברים אלו מרפסים איגרי לומר דנקב עדיף מאות וכ' משום דכל אדם רושם שמו על הכתונת. פלא הוא. למה רושם שמו הלא אינו רושם שמו אלא כדי שיכירו וע"כ דהסכמת בני אדם הוא שהוא סימן שיכיר שהוא שלו ולמה אינו עושה נקב לפי שנקב אינו ידוע עדיין אם הוא שלו או של אחר. אדרבה השכל והחוש אומר שאות הוא סימן. וכן הוא במשנה דמע"ש שהבאתי לעיל שאמר ר"י כולם שמות בני אדם הן וכ' הר"ש שם שפעמים שאדם כותב אות א' משמו לסימן. חזינן דאפי' אות א' הוי סימן. ואדרבה ק"ו בן בנו של ק"ו אם נקב הוי סי' על אכו"כ דאות א' הוי סימן ודבר זה גלוי כל העולם

ומפורש בשלטי הגבורים פ' גט פשוט בשם הריא"ז דיכול אפי' עד לחתום בסימן ודוקא בגט הוא דתקנו כן כדאיתא בגיטין (דף ל"ו). ואיך יש אופן לומר דאות גרע מנקב

ומ"ש הגאון שי' לחלק בין האי דנוב"י להך דהכא דשם הי' שמו ושם אשתו וכאן הוא שמו ושם כינויו אינני מבין בשום אופן חילוק זה. אטו בכוונה תליא מלתא אם י' א' הי' שמו יעקב ושם אשתו אדיל הי' זה סימן. ולא היינו חוששין שמא איתרמי אחד ששמו כן. דמאן יימר שאין זה אה"נ איש ששמו יעקב אורטייל. אבל אם באמת שמו יעקב אורטייל לא הוי סימן כלל הוא דבר שאין הרעיון מקבל חילוק זה כלל. וידוע דשמו ושם כינויו הוי כמו שמו ושם אביו

אמת שגם אנכי כתבתי בתשובתי בד"ה אבל עדיין דאין כאן בבירור סי' מובהק דהייתי ירא לסמוך על דעתי בזה. אבל ס"ס קרוב לודאי דהוא סי' מובהק

השגה ב' של הדמשק יש שם שני טענות. חדא דהפאסעק הי' רק מונח סמוך וצריך עכו"ם מסל"ת. ועוד דצירוף סימנים ל"א בכלים

הנה מ"ש דבסמוך צריך שיהי' מסל"ת הגם ששאל סתם בלי ראי'. אך עכ"ז יש מקור לטענתו מדברי הבית שמואל סס"ק ס"ט דבסמוך לו הארנקי לא מהני דלמא הי' מונח מקודם

אבל באמת השגה זו לאו כלום היא מתלתי טעמי. חדא דרבים חולקים על הב"ש בזה עיין קצה"ח ס"ס רס"ב. ועיין ת' בית אפרים ת' ל"ח ות' מ' בשם המ"ב מ"ד ובשם מהר"ל מקראקא והט"ז ויש הרבה אחרונים עוד החולקים בזה

ב) אפי' לדעת הב"ש דוקא התם שהארנקי הי' לבדו אינו מתיר לסמוך עליו. אבל הכא דיש עוד ב' סימנים בלעדי זה הפאסעק א"כ ודאי דקרוב דאו' מהני עכ"פ להצטרף להסימנים השתים. וכ"כ להדיא סברא זו בת' בית יצחק חאהע"ז ת' ע"ז אות ו':