דברי יששכר ריא

המים ונעלם ממנו וזה המוליך אותו עמד על שפת הנהר לערך חמשה עשר מינוט עד שנתקרר מאד כי כל בגדיהם העליונים נפלו אל המים עד שאח"כ נכנס לבית נכרי א' אשר במדינת פרייסין בעבר השני של הנהר ונשתהה שם ג"כ לערך חמשה עשר מינוט עד שלבש שם איזה מלבוש ויצא לחוץ עם הנכרי ולא מצאו ולא ראו שם עוד את הנטבע. כל זה סיפר לנו תיכף זה ר' אברהם זאדעל המוליך אותו

אח"כ כאשר הודענו מזה לווארשא ע"י המכתב של ר' אייזעק שבא לו מאת ר' מרדכי הנ"ל שעי"כ ידענו האדרעססא שלהם באו לפה אחיו של הנטבע וחמותו ואמרו לנו איזה סימנים שאם ימצא נוכל לדעת שהוא זה. ואלה הם הסימנים

1) על חלוקו בשוליו היו תפורים שתי אותיות בוכשטייבין J.U. 2 ) תחת חלוקו הי' מלובש לייב העמדיל טרעקאטער בראהנדליך. 3) בפאסעק של עור רחב עם שנאלל ברזל הי' חגור. 4) גם אמר אחיו שהיו כפות רגליו משונים בפאסאן שלהם מבשאר בני אדם. ואנחנו רשמנו כ"ז למזכרת

לאחר איזה חדשים כאשר נמס הקרח נמצא הנטבע באותו הנהר בכפר קאמיען אשר בפרייסין שהוא מול כפר באבראווניק אשר בפולין מלבד אשר שלחנו תיכף איש א' לשם שיכתוב כל סימנו הנמצא. הודענו תיכף לווארשא ובאה לפה אשת הנטבע ושמה סימא וגם אחי הנטבע וכולם מצאו בהנטבע כל הסימנים הנ"ל. אלא שאשתו אמרה שברגל השני לא יכלה לראות לפי שהיי סקאליטשעט. אך ברגל הא' ראתה תיכף שהוא הוא שהוא משונה משאר הרגלים בפאסאן שלו. הכתונת עם השתי אותיות התפורים הי' עליו. גם הלייב שפאנציר כנ"ל. אך הפאסעק מצאו מונח אצלו לפי שהערלים המוצאים אותו שהניחוהו שם הסירוהו מעליו והניחוהו אצלו'

כן הי' המעשה מתחלה ועד סוף. והנה המתנתו עד שנשלמו יב"ח מיום הטביעה. ואכתוב את הנלפע"ד לדינא בענין זה

הנה עפ"י הסימנים צ"ע אם יש להתיר כי מה שאומרת שרגלו הי' משונה מבשאר בני אדם אולי הוי סי' מובהק [תמחלו Gוד הפעם לחקור את האשה אם Nכוונית המקום בדיוק] וי"ל דלא הוי אלא סימן אמצעי וקשה להתיר עי"כ

אך האותיות התפורות בהכתונת קרוב לומר דהוי סי' מובהק. הגם שבנוב"י קמא ת' מ"ג כ' דלא הוי אלא סי' אמצעי דבריו תמוהים מ"ש מנקב יש בו בצד אות פלוני דהוי סי' מובהק. ע"כ נראה ליישב דעתו ז"ל דדוקא באומרת סתם יש בו אותיות תפורות ולא אמרה במקום מיוחד אז אולי לא הוי סימן מובהק. אבל אמרה יש בו אות במקום מיוחד של הבגד עאכו"כ שתי אותיות במקום מיוחד ודאי דהוי סי' מובהק. ואפי' אי נימא דלא הוי סי' מובהק יש לצרף דעת המ"ב בתשו' דצירוף סי' אמצעים הוי סי' מובהק. וא"כ אם נצרף לזה סימן של הלייב שפאנציר והפאסעק כל השלשה כאחד הויין ודאי סימן מובהק

והנה בדין סימנים בכלים יש לפנינו ד' שיטות לרבותינו ז"ל

דעת ר"ן בחידושיו לב"מ שכ' בש"מ בשם הרשב"א דל"ח לשאלה כלל

דעת מהר"ל מפראג דאי סי' דאורייתא הוא דחיישינן לשאלה ואי סי' דרבנן ל"ח לשאלה. ממילא אם יש סי' אמצעי בגופו וסי' מובהק בכלים מתירים ממנ"פ דאי סי' דאורייתא הרי מהני סי' אמצעי דגופו ואי סי' דרבנן הרי יש לנו סי' מובהק בכלים דהא ל"ח לשאלה

שיטה ג' הוא דעת הב"י דאי סי' דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי. ואי סי' דאו' ל"ח כלל

שיטה ד' היא שיטת הב"ש דבכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה. ובסתם כלים לעולם חיישינן לשאלה בין אי סי' דרבנן בין אי סי' דאורייתא

והנה לשני שיטות הראשונים ודאי דהאשה סימא שריא. ואפי' לשיטת הב"ש דחיישינן לשאלה י"ל דכתונת לא מושלי אינשי וכמ"ש הנוב"י תנינא ת' ס' ד"ה ועל דבר ולא נשאר לנו אלא לחוש לדעת הב"י דאי סי' דרבנן חיישינן לשאלה גם בכלים דל"מ א"כ גם בהכתונת הנ"ל שמא שאול הוא

אך נלפענ"ד להוכיח בדעת הב"י שלא יהיו דבריו ז"ל סותרים כולי האי לדעת כמה רבוותא. עפ"י מ"ש הח"מ סקמ"ב ול"ד שאלה אלא ה"ה למכירה ואבדה. ועיין נוב"ק ת' ל"ב שביאר דבריו דכוונתו לדעת הב"י דמש"ה חיישינן לשאלה גם בכלים דל"מ נהי דלא מושלי מ"מ חיישינן למכירה ואבדה

ודבריו תמוהים דבקצורי הדינים שבסוף הסימן ס"ז קע"ח כ' הח"מ בעצמו בשם הב"י דבדבר המופקד ל"ח לשאלה דאין אדם מוסר הפקדון שיש לו לאחר ואין השואל רשאי להשאיל ואי כדברי הנוב"י נהי דאין דרכו להשאיל ס"ס ניחוש שמא אבדו

ע"כ נראה לפענ"ד דכוונת הרב חלקת מחוקק לומר דמה דחיישינן לשאלה גם בכלים דל"מ היינו דנהי דל"מ היינו דרובא דאינשי לא מושלי אבל עכ"פ המיעוט מושלי וממילא כיון דסימנים דרבנן מצרפינן הני מיעוטי כולהו היינו כיון דמיעוט עכ"פ מושלי מצרפינן ג"כ למיעוט שמוכרין ומיעוט שמאבדין ומשום המיעוטים כולהו מצרפינן לעשות מזה חשש א"כ דוקא היכי דיש כל החששות כולם שאלה ומכירה ואבדה אבל בדבר המופקד דסתמא לא משאיל כלל ממילא לא חיישינן גם למכירה ואבדה

ויתורץ בזה קושיא הידיעה שמקשין כל האחרונים ז"ל על הב"י ממאי דפירשו בגמרא חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן ומתרצין משום דלא מושלי אוכפי, והא אי סימנים דרבנן חיישינן גם בלא מושלי. ולמש"כ ניחא דבשיטה מקובצת ב"מ מקשי למה לא ניחוש למכירה. ותירץ דבשלמא לשאלה חיישינן שפיר דזה בעל החמור השאיל אוכפו לאחר וזה השואל נשבע לו שאבדו וממילא יודע המשאיל שזה אבדו מבקש הוא את החמור של השואל ונותן סימני אוכפו אבל המוכר מנין הוא יודע שזה הלוקח אבדו שהוא יבקש אחריו ויתן סימניו וע"כ דשלו הוא וא"כ ניחא שפיר דבגמ' לענין אבדה שפיר אמרו כיון דלא מושלי ל"ח כיון דלמכירה ל"ח גם לשאלה לא חיישינן דל"ש צירוף חששות. אבל בעגונא דאתתא כיון דיש לחוש למכירה גם כן חיישינן שפיר גם לשאלה בכלים דלא מושלי ודברי הב"י קיימים

וא"כ לפי זה כ"ז בשאר דוכתי. אבל באותיות התפורות כבר כתב החתם סופר בתשו' ס"ה דלא חיישינן למכירה משום דהלוקח אינו משאיר אצלו אותיות של אחרים שלא יהי' נתפס כגנב וא"כ כיון דל"ש לחוש למכירה גם לשאלה ג"כ ל"ח אפילו לשיטת הב"י. וא"כ ראוי להתיר האשה הזאת

אבל עדיין צריך עיון גדול אם נסמוך ע"ז דיש הרבה דעות ראשונים ואחרונים החולקים על ת' משאת בנימין וס"ל דצירוף סימנים ל"ה סימן מובהק. ואם כן לכאורה אין מקום להתיר האשה הזאת

אך כ"ז אם הי' כאן חשש דאורייתא. אבל באמת כיון דמדאורייתא מותרת האשה הזאת חדא מדנפל למים שא"ס ושהה כדי שתצא נפשו וכמ"ש בחת"ס ת' ס"ה הנ"ל דסגי ברביע שעה. ועיין פתחי תשובה בשם תשו' מראת הצובאת דגם בלא שהה עד שתצא נפשו כיון דנעלם מן העין אתר שנפל הרי עכ"פ נפקא מחזקת אשת איש: