דברי יששכר כא

הקרקע הוא שלו אך גם שם יש לפרש רק משום דמחובר לקרקע כקרקע דמי דמתחילה כתב הרי הוא כמושאל לו וכ"כ הרמ"א

והנה מדברי המג"א ק"נ סק"ה שכ' בחרבה בהכנ"ס שרצו המנהיגים לשנות סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם משמע לכאורה דאפי' בחרבה זכות היושבים במקומם. אך שוב קשה להיפוך כיון דיש להן קנין באותו מקום למה יוכלו לגזול ממנו את שלו ומה נ"מ אם חרבה או לא. ועיין תשובת חת"ס ח"א כ"ט מוכיח מכאן דיש להם חלק בגוף הקרקע. ותמה דמ"ש חרבה מלא חרבה ותירץ דדעת המג"א דאסור לנתוץ שום דבר בבהכנ"ס אפי' לצורך תקון וכספקו של מהר"י אכסנדרי ותימא דמשמע דפסקינן להלכה דמותר לצורך תיקון כמ"ש בסי' ל"ב סכ"ו ובס"ס קנ"ב ובמג"א שם ס"ק גה"ו. אך לפענ"ד דמשם אין ראי' דמיירי רק בחרבה ותקנוה מחדש ביופי ולא שנסתר ובנו אותה מחדש דבכה"ג שהבנין עומד במקומו אלא שחרב כיון שראוי' היא עדיין להתפלל ואף דאין נכנסין לחורבה אפי' להתפלל כדאיתא בברכות (דף ג') ס"ס הוי רק ארי' היא דרביע עלה ורק האיסור הוא דמעכב. משא"כ אם נסתרה י"ל דזכותם בטל לגמרי כיון דאינה ראוי' כלל לא מצד האיסור לחוד

ובנה"מ חו"מ קס"ב סק"ב כתב דאם נשרף בהכנ"ס יכולים זט"ה להגדילו ולהוסיף מקומות כרצונם ואין לבעלי המקומות, רק כפי שומת המקומות בחרבנו וסך זה יכולים להחזיר להם אם מעכבין משמע ג"כ דעתו דיש להם זכות בקרקע

ובתשו' שער אפרים ת' קמ"ה הביא דבריו בתשו' ארץ צבי או"ח י"ג (ומקצת אותה תשובה מובאה ג"כ במסגרת השלחן קס"ג). דאף שגובין לפי הממון. ה"מ במקום שלא נהגו, לקנות המקומות. אבל במקום שקונים המקומות כיון דאם ח"ו תפול הבהכנ"ס אין להם שום הנאה ממקומותיהם. ועכשיו המקומות שלהם מחוייבים בעלי המקומות ליתן עיקר ההוצאה עכ"ל. משמע דעתו דאין להם אח"כ שום זכות

ועי' תשו' שואל ומשיב מה"ק ח"ב תשו' כ"א דלא הוו אלא כשוכרים באותו מקום. ובשו"מ מה"ת ח"א תשו' פ"א כ' בשם ס' חסידים דאין למכור כלל מקומו בבהכנ"ס. והדבר תמוה. והנה פשוט הדין כמו בשוכר בית זה דקיי"ל אם נפל אידא כדאיתא בחו"מ סי' שי"ב דאם נפל אין המשכיר חייב לבנותו. והה"נ אפי' אם נבנה באותו מקום עצמו

והנה ביו"ד סי' רי"ו באומר קונם שאני נכנס לבית זה כ' הב"י דלכו"ע אם נפל ובנאו מותר לכנוס בו דדמי לשוכר דאם נפל אזדא. ובבית סתם לכו"ע אפי' אם נפל ובנאו אסור לכנוס בו אלא דאם מכרו לאחר מותר לכנוס בו ובבית זה אסור אפי' מכרו לאחר. אך באומר ביתך זה נחלקו בו דדעת הרא"ש דנקטינן בו שתי החומרות חומרא דתיבת ביתך לאסור אפי' נפל ובנאו וחומרא דזה לאסור אפי' מכרו לאחר וי"א דדרשינן עיקר לשון הראשון היינו ביתך וי"א דמשום זה אתה תופסו בין להקל בין להחמיר. ויש לתמוה דהרשב"א וריטב"א ור"ן (גיטין ד' פ"ג) כתבו דאפי' באומר זה ונפל אסור לכנוס דהקרקע נאסר ולא דמי לשוכר ובנדרים בפ' השותפין כ' מפורש דאפי' באומר ביתך זה מותר אם נפל דמשום זה אתה תופסו משמע דבאומר מפורש זה לית מאן דפליג דמותר אם נפל ועי' מל"מ פ"ח מהל' גרושין הי"א

ועי' ש"ך שם סקי"ד מ"ש בשם הב"ח שכ' דלדעת הרא"ש גם בבית זה אם נפל ובנאו אסור ותמה הש"ך דא"כ אי תימא דמיירי באומר בית זה א"כ מה פשיט לי' מירושלמי באומר תנו בית חתנות לבני הא התם לא קאמר זה והפני משה בביאורו לירושלמי שם פ"ה דנדרים ה"ג תירץ מדלא מחלק הירושלמי בין אומר זה לאומר סתם משמע דאפי' באומר זה ג"כ הדין כן. ועוד נראה לומר בפשוט לדעת הב"ח דהרא"ש מפרש תנו בית חתנות הבית שהי' בו החתונה של בני דהוי כאומר בית זה כיון דעשה סימן בהבית שצוה ליתן

והנה עוד הקשה הש"ך מהא דקיי"ל המשכיר בית לחבירו אם, נפל אזדא כמש"ל. אך זה נ"פ לתרץ כמש"ל בשם הרשב"א וריטב"א ור"ן הנ"ל דגבי נדר שאני דגם הקרקע נאסרה עליו. אך ס"ס יקשה קו' הש"ך ממה דפשטו איבעיא זו מהך דתנו בית חתנות מה דמיון הוא זה הא אפי' אם התם יהי' הדין דלא יתנו אם נפל הכא בנדר לעולם גרע דגם הקרקע נאסרה. וגם אה"נ קשה הא גופא למה בבית חתנות נותנים אם נפל ולמה בשוכר אין נותנים אם נפל. ואך יש ליישב קו' זו עפ"י מ"ש בגמ' ב"ב (ד' ע"א). מה בין מתנה למכר זה הי' לו לפרש וזה לא היה לו לפרש וכפי' רבינו חננאל שם כמבואר ברשב"ם דלוקח לא כסיפא לי' ומקבל כסיפא לי' לפרש. ומש"ה באומר תנו בית חתנות אמרי' דסתמא נתן אפי' על אחר זמן הנפילה אלא דהמקבל כסיפא לי' לפרש. אבל השוכר מדהו"ל לפרש ולא פירש אמרי' דדעתו הי' רק עד זמן הנפילה. וא"כ שוב בנדר דליכא קונה ומקנה ול"ש לומר מדהו"ל לפרש אמרי' דסתמא חל האיסור גם על אח"כ

וא"כ לפי שיטה זו הי' מקום לומר גם בבהכנ"ס דל"ש לומר מדסתם ולא פירש דאין כאן קונה ומקנה וסתמא דמלתא קונה ע"ד הקהל ודברי הקהל א"צ קנין א"כ יש לומר דהוי כמו בנדר דחל הקנין גם על אחר הנפילה. ולמסקנת הש"ך דס"ל דלא כב"ח אלא כהמחבר דבנפל מותר באומר בית זה ה"נ שוב אמרי' דאין להם זכות אחרי הנפילה

ואיכא למידק עוד בהאי ענינא. דבמדור אלמנה שנפל קיי"ל באהע"ז סי' צ"ד דאין היורשים חייבים לבנותו ולמה בתנו בית חתנות לבני אפי' בנפל חייבים ליתן דהא גם במדור אלמנה נוטלת משום הלשון את תהא יתבא בביתי ומ"ש הא מהא. וכן קשה משוכר בית סתם דקיי"ל אם נפל חייב להעמיד לו אחר ומ"ש במדור אלמנה דחייבים משום הלשון את תהא יתבא בביתי והוי כבית סתם ומ"ש הא מהא

ונראה עפ"י שיטת הרשב"א המובא שם באהע"ז צ"ד דאין היורשים יכולים לדחותה לבית אחר. א"כ סתם את תהא יתבא בביתי הוי כמפרש בית זה כיון דדוקא הבית שהיתה יושבת בו בחיי בעלה קאמר. אבל בנדר ומשכיר אומר בית חשיב סתם

ויתיישב בזה ראיית המל"מ פ"ח מה"ג הנ"ל בשם מדרש קהלת כמו שהאריך בספרו פרשת דרכים דרוש שמיני. דאמר שם במדרש אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת אר"י בשם ר"י בן לוי משל למלך שכעס על בנו דחפו והוציאו חוץ לפלטין ונשבע שלא יכניס בנו לפלטין מה עשה היתה בנוי' וסתרה וחזר ובנאה והכניסו. נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו ע"כ דהתם שניהם המשל והנמשל דומים למדור אלמנה שנפל דכשאמר אם יבואון אל מנוחתי כיון דמעולם לא היתה שכינתו בקביעות אלא במקום זה כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד הוי כאומר בית זה ומש"ה אם נפל ונסתר מותר בו

ונ"ל רמז נכון בגמ' ברכות (דף נ"ח ע"ב) הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה ועי' רש"י שם שכ' כגון בישוב בית שני ולמה נקטו דוקא זה הפסוק. ולפי הנ"ל ניחא דהוי מצב גבול אלמנה דדומה למדור אלמנה שנפל דאף שנשבע אעפ"כ הכניסם למנוחה אחרת באותו מקום

אך לשיטת החולקים על הרשב"א דסי' צ"ד הנ"ל וס"ל דאלמנה יכולים לדחותה לבית אחר. א"כ הדק"ל דגם אלמנה הוי כבית סתם ומ"ש אלמנה משוכר. וצריך לומר דשאני אלמנה דאין זכייתה אלא מצד אומדן דעת לחוד. וכמ"ש החלקת מחוקק שם בשם הרשב"א דהוא רק מפני תנאי ב"ד שאינו רוצה שתתבזה אשתו וכיון דלא הוי אלא מפני אומדנא איכא למימר דאומדנא לא הוי אלא עד שעת נפילה ולא יותר ואם נפל מזלה גרם ויש לדמותה למ"ש המל"מ פ"ו מהל' זכיי' בשם ר"י נ' לב דאומדנא לא הוי אלא ספק ולא מפקינן ממונא משא"כ אם נפל והיא באה להוציא מהיורשים דירה חדשה לאו