דברי יששכר רז

כאנוסים לפי שהיתה מחזרת אחריהם. דבריהם ז"ל ודאי דתמוהים הם ועכ"פ לא נוכל לומר דהם שוגגים וגם פשוט דתי' בתרא דגיטין שם עיקר

וגם לדברי הש"ך דמחלק בין מומר לשאר בעל עבירה קשה מהך דקידושין (דף כ' ע"ב) שמא תאמר אדחה אבן אחרי הנופל ת"ל אחרי נמכר גאולה תהי' לו. וע"כ צ"ל החילוק פשוט דודאי היכי דאם תפרישנו יוכל להיות שישוב בתשובה עבדינן תקנתא אפי' להגרוע שבגרועים. וכן בשפחה דעשחררה והיא נשאת לבעל והוא ישמרנה ועי"כ לא תשוב לעשות כמעשיה הרעים. אבל בהך דהצנועים דס"ס הגזלנים ההם עומדים בחטאם וגוזלים אלא שאנו מקילים עליהם שלא יענשו אלא באיסור גזילה לחוד בכה"ג לא חיישינן כיון דס"ס רשע הוא. וא"כ ניחא דבמומר לא חיישינן כיון דס"ס ישאר בקלקולו אבל בשאר מופקרת דעלמא אולי אם תתגרש תנשא לאיש והוא ישמרנה אולי בכה"ג יש לחוש ולעשות תקנה ואף דזה הבעל הראשון לא יכול לשמרה אולי זה השני יהי' יותר זריז וישמרנה. וא"כ הסברא נותנת להיפוך שלא כדברי הב"ש והנוב"י וכ"כ בטו"ז אהע"ז ק"מ סק"ו בשם הא"ז. ועיקר החולק הוא המהרי"ק. והוא ז"ל בעצמו העיד שנוהגין לזכות הגט. והוא ז"ל תולק אפי' במומרת וכל חילי' משיטת הרי"ף וכיון שנוהגין שלא לחוש לזה מאי נ"מ בין מומרת לנאסרה. וכ"נ דהסברא יותר נותנת לחוש לה בנאסרה יותר מבמומרת

אף באמת כל זה הפלפול הי' שייך אם לא היתה לפנינו אבל בעובדא דכ"ת דכ' מפורש שהיא אומרת שאינה רוצה לקבל ג"פ דאפי' בזכות גמור כשעומד וצוות לא זכינן לי'. ומ"ש במחנה אפרים ה' זכי' ומתנה דבדבר שהוא זכות גמור אפי' עומד וצווח זכינן לי' היינו כשהוא צווח עתה אמרי' שמא בשעת מעשה נתרצה שכ"כ מפורש שם דאמרי' מעיקרא הי' רוצה ועכשיו חזר בו. אבל ודאי אם צועק בפנינו שאיננו רוצה איך ס"ד לזכות עבורו

גם בתשו' עין יצתק שהזכיר כ"ת עיינתי שם במכוון בתשו' נ"ב לח' אה"ע ופשוט בעיני ג"כ דכוונתו רק בצווח כשנודע לו אבל בודאי היכי דעומד וצוות בשעת הזכי' מאן דכר שמה שנזכה לאדם שאומר איני רוצה וכ"כ שם באות כ"ז דימחה בעת שיוודע לו הזכי' ובודאי גם עמ"ש שם יש לדחות. אבל ודאי דס"ס אין נ"מ לנידון דידן כיון דהיא בפנינו ואומרת שאינה רוצה

ברם כ"ז הי' נ"מ אם היו רוצים לזכות עבורה שתהי' מגורשת עכשיו. אבל למה לא נצריכו להשליש גט עבורה שתקבלנו כמו דתקנו בנשתטית. ויעוין בנוב"י מה"ת חאה"ע ת' קנ"א שכ' לזרוק לה גט אם אפשר ולזכות לה גט ע"י אחר ודאי לא אפשר כיון שהיא עומדת וצוותת אין זכין לאדם בע"כ. אך הוא ז"ל בעצמו במה"ק ת' ג' בד"ה ואף כ' שאולי רגמ"ה בשעה שיסד חרם זה התנה שלא יתירו בהשלשת הגט. והגם שלדעתי לא היתה זאת בכלל התקנה של רגמ"ה שבת' ר"מ מרוטנבערג ובכלבו לא הזכירו השלשת הגט כלל והוא תקנה מאוחרת כמבואר בב"ת סי' קי"ט בשם הגאון מו"ה שכנא וחכמי ורנקבורט ותכמי אשכנז ורוסיא ס"ס דלמא תקנתם הי' בשביל שלא יעמוד בששי נשים וכשתחזור בה יהי' מוכן לגרשה. וכן ראיתי בתשו' חשק שלמה ח' אהע"ז תשו' ב' החמיר גם במורדת להשליש גט בב"ד קודם שיתירו לו ומהיות טוב וכו'. ע"כ גם דעתי מסכמת לזה. והנני מצטרף להתיר לו לישא אשה באופן שכתבתי: דברי הדוש"ת. סימן קלד. ליד"נ הרב המאה"ג חריף ובקי חסיד וי"א כש"ת מו"ה שמחה נ"י דומ"ץ דק' זאריק

מכתבו הגיעני ולא אוכל להאריך כי כ"ת מפציר בי לשלות התשובה תיכף ע"כ אשיב בקצרה

אודות האשה שהעידו ערכאות שנהרג בעלה ר"ד במלחמה וכבר שלמו לה מן הקאססע חמשים רו"כ וכן להילדה בתם משלמים דבר קצוב בכל חודש וגם היתה אשה שהעידה בשם נכרי שאמר שראה שזה דוד באלזאם במלחמה וכבר הסכים הגאבד"ק קונסק להתירה אלא שלא סמך ע"ע עד שיצרף עמו עוד רב מפורסם להתירה. ובתוך כך נזכרתם שזה האיש בעלה ר"ד באלזאם עשה שליח קודם שהלך למלחמה לגרש את אשתו ע"כ לא רציתם לכנוס בחששות וצויתם עלי' שתקח ג"פ מן השליח וכן עשתה ועתה רוצית להנשא קודם ג"ח ההבחנה. ויען כי זה שרוצה ליקח אותה לאשה הוא יושב תמיד אצלה ואולי לא יאבה לשמוע ע"כ דעת כ"ח נוטה להתיר לה ולסמוך על הקולות שהי' מקום להתירה בלא גט

הנה בכתובות (דף ס') שם משמע דמנקת דומה להבתנה דלמדו זה מזה כמ"ש שם בגמ' ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אבי' או שהי' לה כעס בבית בעלה וכו' כולן צריכות להמתין ג"ח דברי ר"מ וכו' ואר"נ א"ש הלכה כר"מ בגזירותיו אלמא דשני הדינים שוים אף דהבחנה תמיר לענין כמה דברים כמ"ש בת' שבו"י

אך במה דל"ג במנקח ה"ה בהבחנה. ובמנקת אשכחן דשרו להנך דבי ר"ג דלא הדרי בהו וכ' בש"מ שם בשם רש"י משום דהוי מלתא דל"ש ע"כ נהי דגזרו בכל אלו אף בעקרה ואיילונית מ"ט במלתא דל"ש כולי האי ל"ג בהו רבנן ובשם התוס' כ' שם טעם אחר דלא גזרו אלא היכי דלא מינכר היינו דמיחלף זה בזה דלאו כו"ע יודעים שזו היא עקרה או שבעלה חולה או במדה"י. אבל היכי דמינכר לכל כגון במת והרי קברו מוכיח עליו בכה"ג ל"א לא פלוג רבנן ומותר. ומש"ה מתיר הרי"ף ספ"ג דיבמות באנוסה ומפותה שם ומוסיף שם הנמוקי יוסף דהוי מלתא דל"ש ול"ג בהו רבנן מש"ה ל"צ הבחנה

ועיין ט"ז אהע"ז קי"ט סקי"ב דבין אדם לאדם מחלקינן ול"א ל"פ רבנן. ונראה דבזה פליגי ר"ת ור"י בגיטין דף צ' ע"א) ד"ה והלכתא בגט שמצריך משום לעז די"ל דלא גזרו אלא בגט גמור דדמי להדדי. אבל בגט שנותנים משום לעז בעלמא כיון דלא הוי אלא דרבנן בעלמא י"ל דלא גזרו אלא בדאו' ובדרבנן ל"ג

ואולי ר"ת לשיטתו כמ"ש הר"ן בשמו בריש פסחים גבי המקדש משש שעות ולמעלה דיש נ"מ בין חד דרבנן לתרי דרבנן דבאיסור דרבנן ל"ג חכמים כיון דמדאו' ל"צ גט כלל ל"ג

ובר הני ל"פ רבנן דגזרו שם הם כולם באופן שהיא מתגרשת בגט מדאורייתא וס"ל דכיון דהבחנה אינה אלא גזירה דרבנן ובגט דרבנן לא גזרו ור"י חולק דס"ל דאפי' בדרבנן גזרו וכן נמי התם הרבה מהראשונים ז"ל ס"ל דאפי' בתרי דרבנן א"ח לקידושיו

א"נ איכא למימר דפליגי ר"ת ור"י בשני הסברות המובאים שם בש"מ אי משום לא שכיחא והתם בקול נמי ל"ש והוי כמו בדריש גלותא דל"ג ה"נ ל"ג ור"י ס"ל דדוקא התם היכי דלא מינכר גזרו שפיר אבל היכי דמינכר לכל כמו במת שקברו מוכיח עליו וה"נ בקול כיון שהעולם אומרים שלא נתגרשה מקודם וסוברים הם שעכשיו הוא שנתגרשה שפיר חיישינן אף דלא שכית

וכ"ז בגירושין דבגירושין גמורים הוא הגזירה בעצמה. אבל בקול שנתקדשה כיון דארוסה גופא מה שהצריכו ג"ח אינה אלא משום לא פלוג הכא בקול כיון דבאמת עפ"י הדין לא נתקדשה הוי כמו גזירה לגזירה. והן הן דברי ת' רעק"א החדשות ת' פ' אף דלענין קידושין החמיר אעפ"כ לענין הבחנה הקיל וכן בתשו' מופת דורנו מהרש"מ שיחי' ת' ס"ד שהעתיק כ"ת

והנה בעובדא דידן לכאורה י"ל דחמיר מהך דתרעק"א וגם מהך עובדא דר"ת וכו' דאם נאמר דלא ניתרת ע"י מיתתו א"כ היא מן הדין א"א ול"ד להתם דרק הקול