דברי יששכר רו

אך בהא שכ' כ"ת שאומרת שהיתה בדעתה ליסע עמו לפ"ב וכ"ח לא הזכיר למה אולי יש איזה אמתלא בפיה שיש מקום בראש לקבל דברי' לפי דעתה אף שעפ"י האומדנא שקר בפיה עם כל זה אם יש קצת אמתלא המתקבלת עכ"פ לא נחשבנה בזה נתיחדת לשם זנות כיון דלפי הנזכר במכתב כ"ת טרם שנסעה עמו לא ראו ממנה דברים מקורבים עם הפרוץ ההוא. ולא דמי להאי דתשו' מהרי"ק שכ' שם שהיו מדברים קודם שנתיחדו דברי חשק בכה"ג מראים הדברים שנתיחדו לשם זנות. אבל בנתיחדו לשם עסק כמ"ש תה"ד ל"ה נתיחדה לשם זנות ה"נ אם יש אמתלא בפיה ודאי דמקבלים ממנה אפי' באופן רחוק דמוקמינן לה בחזקת כשרות

והנה אם באמת אמרה כן כמ"ש במכתבו שרצה ליסע עמו לפ"ב כדי להציל אח אבי' מבית הסוהר אף שרחוק הוא שיהא בכח הפרוץ ההוא לעשות טובה בזה עכ"ז מה בכך אם האמינה לו ודעתה קלה הלא ס"ס דעתה קלה וי"ל דמוקמינן אחזקה ול"ח נתיחדה לשם זנות

ואך גם אם אמרה להנשא לו אך לא עתה נראה דל"ח עתה נתיחדה לזנות וכן מוכח דעת החת"ס הנ"ל ששם הי' עובדא שאמרה להנשא לו והוא ז"ל מדמה לה להאי דמהרי"ק שהיתה בין הכומרים ובאמת ל"ד דהתם יסוד כוונתה לא היתה לזנות אבל הכא יסוד כוונתה להנשא להעכו"ם וזה נחשב זנות וע"כ דדעת הגאון הנ"ל דזה ל"ח לשם זנות מה שיהי' אחר זמן. ע"כ אם תאמר אמתלא המתקבלת על הלב על נסיעתה עמו ולא ראינו ביניהם תחלה מדברים דברי חשק ושם בעיר ק' אורבים להם כל הלילה. יש מקום להתירה אבל בלא"ה לא ירד בני עמכם ועיין ת' חת"ס ח' : דברי הדוש"ת. סימן קלב. ב"ה בענדין ועש"ק לך תרנ"ו. כבוד ידיד ד' וידיד רב"י ויד"נ הרב הגאון החסיד צדיק אמתי וכו' כקש"ת מו"ה פינחס אלי' שליט"א האבד"ק פילץ

פקודתו דמר שמרה רוחי. ואמנם גם הם לא העלימו מ מני וספרו לי כל אותה המעשה כי נבדקה ע"י רופא. והגם כי הם לא ידעו מזה אם תבדק ע"י רופא. כי השלעדעוואטעל שלח אחרי' ואחרי אביה ובתוך כך קראו אותה לחדר אחד לבד והיא לא ידעה על מה ע"כ מדבר זה שלא הקפידו על הבזיון אין ראי'. אך בגוף הדבר קרוב לודאי שהי' מעשה ממש. כי לפי דברי העלמה שהעכו"ם זרקה על הארץ וסתם פיה ומתוך הבהלה אינה יודעת מה נעשה א"כ אינה אומרת בפירוש טהורה אני והוי כמו שוי' אנפשה חד"א, כיון דלפי המבואר ברמ"א סי' ז' סי"א בשם מהרי"ק בנתיחדה עם העכו"ם לשם זנות יש להחמיר משום שמא אנס אותה והכא הרי היא אומרת שאנס אותה אלא שמסופקת בגוף המעשה

ואני תמה על כ"ת שנראה מדבריו שהבין מדבריהם שהרופא אמר שהיא עדיין בתולה אלא שכ"ת חשש שמא הערה בה. בגוף המעשה לא הי' כן שהרופא לא אמר להם כלום אלא שאחרי הבדיקה הפרוץ נתפשר עמהם ונתן להם חמשה עשר רו"כ וקרוב בעיני שהרופא אמר בסוד להפרוץ שיתפשר עמהם

אך בגוף הדבר אני מסופק אם אפי' יאמר רופא שיודע שהיא בתולה אם נסמוך ע"ז בדבר שלא מצינו בדיקה זו בדברי רז"ל וכבר כתבתי מזה עוד בהיותי בשעדליץ בענין דומה לזה והבאתי ראי' מדברי הגמ' כתובות (דף י' ע"ב) בעובדא דר"ג ב"ר שהושיבן עפ"י חבית בעולה ריחה נודף וכו' וגם מתחלה הי' מסופק בזה דאמר דלמא לא קים לי במלתא שפיר וכו' ולמה לא צוה לבדקן ע"י רופאים או נשים בקיאות בבדיקה זו וע"כ דלא סמכינן בהא

והנה בא"ז סי' תשמ"ז כ' אם תמעך באצבע לפני הנשים ותראה בתולי' משמע ג"כ דבדיקה זו לא מהני וגם על בדיקה זו מצאתי בתשו' מהר"מ אלשקר ת' צ"ה שחולק ע"ז והביא ג"כ ראי' זו שכתבתי מדר"ג ב"ר: ומ"ש כ"ת דזה הוי זלזול כבר נזהר שם בתשו' הנ"ל וכ' וז"ל ואם איתא אמאי לא אמר התם תבדק עפ"י נשים דהוי דבר קל ובלא זלזול כל כך ואשכחן התם דחשו לזלזולן של בנות ישראל בהא מלתא עכ"ל אלמא דבדיקה ע"י נשים הוי זלזול קל מהך דהושיבן עפ"י חבית וע"כ דלא סמכינן ע"ז

עוד כ' שם באותה התשובה וז"ל ואפי' לדעת הרב המגיד שם בפי"א מהל' אישות וז"ל ורבינו ז"ל לא כ' בדיקה זו בבירור דלאו דוקא זו דר"ג אלא ה"ה לבדיקה אחרת וכו'. היינו כאותה בדיקה הכתובה בא"ז שתמעך באצבע לפני הנשים ותראה השמלה לאנשים וכו' אבל לא בדיקת נשים וכו' דאין לך אלא מה שמנו חכמים וכו' עכ"ל. ותיתי לי שקיימתיה מסברא דנפשאי זה כמה שנים

ומ"ש כ"ת להעיד בשם דודו רבינו הקדוש [בעל חי' הרי"מ] ז"ל. עדיין לאו ראי' היא להתיר דהתם לפי עדות כ"ת הי' העובדא שאסרה ע"י בדיקת מילדת וכל הבדיקות במקום שאין אנו בקיאים סמכינן לאסור ולא להתיר

קיצור ש"ד עשיתי שליחותו דמר ואמרתי לדודה של הכלה שהם בעצמם יראו שלא יגיע לידי בזיון ושמעו לקולי ונתרחקו: הנני הדוש"ת באהבה עזה. סימן קלג אלטונא מו"ה מאיר לעהרין נ"י

אחדש"ת. הא ודאי באומר שראה אשתו שזינתה עם עכו"ם נאסרה עליו כמ"ש באה"ע סי' קט"ו ס"ז ואף שנחלקו האחרונים אם כופין אותו להוציא כמבואר שם בפתחי תשובה אות ל"ז הכא דבר פשוט הוא כיון דאינו חוזר מזה ואומר בבירור שראה ודאי דכופין אותו להוציא

ולמיחש שמא עיניו נתן באחרת עכשיו שיש חרם דר"ג אף דדעת הרמ"א בתשו' דגם באומר שראה שזינתה אמרי' כן כבר הכריעו האחרונים דבכה"ג נאמן לאסרה כמבואר בפ"ת קע"ח אות י"ט

ולזכות לה הגט לא נוכל כמ"ש הרמ"א ק"מ סס"ה דיש מחמירין וכטעמו של הב"ש דאינה דומה למומרת וכמ"ש הנוב"י ת' קצ"ב. והדברים תמוהים דהסברא יותר נותנת דבמזנה עבדינן לה תקנה כההיא שפחה דעבדו בה אינשי איסורא. ואפי' אביי דחולק שם בגיטין (דל"ח) משום דאפשר דמיחד לה לעבדי' ע"כ כיון שיש עצה לא כייפינן לבטל המ"ע של לעולם בהם תעבודו אבל היכי דליכא ביטול מ"ע למה לא נכוף לבעלה לגרשה כדי להצילה מן האיסור וכן להציל גם שאר האנשים דעבדו בה איסורא

ואדרבה הש"ך יו"ד קנ"א סק"ו כ' להיפוך דמומר אין חוששין לתקנתו אבל בשאר בעל עבירה חיישינן והדג"מ כ' שם דאין חילוק רק בין שוגג למזיד. וכבר העיר שם בגליון רש"א מהך דלהעיטהו לרשע וימות. אך עדיין קשה לדברי הדג"מ מהך דשפחה דעבדו בה אינשי איסורא דכולהו מזידים הוו ואעפ"כ עבדו להו תקנתא ואף דהתוס' כ' בגיטין (דף מ"א) ד"ה כופין ובשבת (דף ד') דהוו