דברי יששכר רה

בהמה ומב"ד של שם גזרו עלה אלא דס"ל בזה כהריב"ם שם דלבעלה נאסרה כמו שהוכיח שם בתוס' מכאשר אבדתי אבדתי ואולי משום דהוי גזה"כ מקרא דכתיב מבלעדי אישך וממילא היכי דבביאה זו נאסרה לבעלה חשיבה זונה ונאסרת ג"כ לכהונה וס"ס בפנוי' לכהן לא הוי אלא מדרבנן ומש"ה היכי דיש לה בעל וקשה להפרישה הפקיעו קידושיהן וממילא לא יהי' אלא איסור דרבנן ואיסור דרבנן התירו להם כדי שלא יבואו לידי כפירה לגמרי. אבל היכי דהיא באמת פנוי' ואין כאן חשש כפירה ח"ו ודאי דמי יתיר לה אפי' איסור דרבנן. וס"ס דברינו ברורים דבפנוי' חמיר יותר וגם דלדעת רוב הפוסקים ביאת נכרי אוסר מדאורייתא

וגם כ"ז הוא דוקא היכי דלא נתיחדה לשם זנות. אבל בנתיחדה לזנות דודאי לנו שנתרצית וכל היכי דמשכחו מקום וזמן חיישינן שזינתה

והנה בסי' ה' כ' הרא"ש כעין אותה בעצמה ואוסר ואין שום תי' להשוות שתי התשובות אלא דכאן מיירי לכהן וכאן לישראל. ואף שכ' בת' הנ"ל לאנסה אין רשאים משמע קצת דמיירי בחשש לכהן וכ' דאין לחוש לנאנסה. דאף שאינן רשאים לאנסה אעפ"כ מקרי לפעמים שאונסין אותה. אלא כיון דיודעת היא שאינן רשאים לאנסה אינה מתרצית להם. וא"כ נכונים שפיר דברי הח"מ סקכ"א שכ' דאף הרא"ש אינו מתיר אלא לישראל ולא באשת כהן. ואף שלא כ' ראי' לדבריו. לפענ"ד מ"ש בזה ראי' גדולה דאל"כ דברי הרא"ש סותרים זא"ז

והנה סיום דברי הרמ"א דבנתיחדה לשם זנות אין להקל הם דברי מהר"ק כמש"ל. אך כבר כתבתי דזה הוא דעת רוב הראשונים ויעוין בתה"ד רמ"ב בנתיחדה לשם סרסרות ורפואה כיון שנתנה אמתלא לדברי' המקיל אף באשת כהן לא מחינן בידי' משמע ודאי דאם לא לשם סרסרות נתיחדה ואין לה אמתלא טובה אין להקל

כן באחרונים ת' שב יעקב ה' ובת' חת"ס כ"ב כ' ג"כ שאינו רוצה להקל אף שנראה דעת הבית מאיר להקל המעיין במהרי"ק יראה דכוונתו כמ"ש הב"ש ודברי הב"מ תמוהים. ס"ס לא רצה החת"ס לעשות מעשה להקל והתם הי' סניף שלא נתיחדה בפירוש לשם זנות ואדרבה היתה בשמירת הכומרים והיינו עובדא דמהרי"ק מתיר בה לבעלה ואעפ"כ לא רצה להקל בפנוי'. ומה גם בנתיחדה בפירוש לשם זנות. ובודאי בנדרה להמיר עדיף לענין זה כמ"ש במהרי"ק שם והכא לא רצתה להמיר רק הלכה לבית הנואף לזנות

והנה מ"ש כ"ת שדעת הגאון מ' יהושע מקוטנא שי' לבדוק אותה מילדת ואם תאמר שהיא בתולה תהי' מותרת והגאון כ' זאת בשם ס' אור, זרוע. והנה בקראי מכתבו דמר נבהלתי. דקשיא לי הלא גמ' מפורשת אמרו כתובות (דף י' ע"ב) הביאו ל שתי שפחות, וכו' ונבדוק מעיקרא בגווה גמרא הוה שמיעא לי' מעשה לא הוה חזי וכו' ולמה לי' גמרא דהוה שמיעא לי' ישלחו אחרי רופאים או מילדות ונבדקוה אם יש להם בתולים. תו קשה לי שיחדש הא"ז בדיקה שלא מצאנוה בגמ'. תו ק"ל אה"נ למה לא הביא הא"ז הבדיקה של השתי שפחות המוזכרות בגמ'. אך ע"ז יש לומר דהא"ז לשיטתו אזיל דס"ל לענין טרפות בפלוגתא דבה"ג ורש"י דאין אנו בקיאין בבדיקה שמסיים שם ושבח אני את העצלנים וכן גם ברדמ"ת דעת הא"ז שאין אנו בקיאים בבדיקה. א"כ י"ל דמש"ה לא הביא הך דשתי שפחות וכמ"ש הח"מ וב"ש שם סי' ס"ח דאין אנו בקיאים. אך ודאי השתא אבדיקה המוזכרת בגמ' לא נסמוך איך ניקו ונסמוך אבדיקה אשר לא נזכרה בגמ' כלל

קיצורן ש"ד ראיתי בפנים בדברי הא"ז והנה לא התיר כלל לא ע"י מילדת ולא ע"י רופאים וז"ל שם בסוף הסימן. ושמעתי שזאת הבחירה היא בתולה ואם תמעך באצבע לפני הנשים ותרא בתולי' נראה בעיני' דאיכא למישרי אם אינה בוגרת לפר"ח דדמי' כלים וכו' עכ"ל. אין כאן לא מילדת ולא רופא רק שתמעך באצבע לפני הנשים ותראה להם שיש לה דם בתולים. ודבר זה הוא גמ' ערוכה יבמות (דף ל"ד ע"ב) תמר באצבע מיעכה וכל מיעכות של בית רבי תמר שמן א"כ י"ל דס"ל להא"ז דמיעכות של בית רבי היו כן דמיעכום באצבע לבדקן אם הם בתולות. וכן יש לפרש קצת בל' רש"י שם בד"ה באצבע מיעכה ופתחה פתח. ובד"ה מיעכות של בית רבי כ' המשירות בתוליהן באצבעותיהן שינה ולא כ' העושות להן פתח באצבעותיהן כמ"ש תחלה שעשתה פתח פתוח וטעמו דלגבי תמר שלא עשתה זאת לבדיקה להראות לאיש אלא כדי שתתעבר מהרה ואין נ"מ לה אם הדמים נאבדו ועיקר כוונתה על הפתח שיהי' פתוח לא הזכיר רש"י דמים. אבל מיעכות של בית רבי דעושות כן לבדיקה ועיקר הבדיקה למראית עין הנשים לא הזכיר הפתח אלא הדם

הארכתי לפרש דעת רש"י לומר שאינו מפרש כמ"ש הריטב"א דמיעכות של בית רבי הי' כדי שיולידו מהרה. ואין ס' אצלי שהא"ז מפרש כפירש"י דנקט לישנא דגמ' מיעוך באצבע. וא"כ יש לבדיקתו מקור בגמ'. וניחא לפ"ז קושיתינו דר"ג בר רבי לא רצה לבדוק באופן זה דלא רצה לעשותה מוכת עץ דע"י האצבע הבתולים נושרים. וכן ביבש גלעד לא רצו לעשות בנות ישראל למוכ"ע עשו בדיקה באופן שאם בתולה היא תשאר בבתולי' ומעתה אין שום ס"ד לבדוק ע"י מילדות ורופאים מה שלא מצינו לזה זכר בש"ס ופוסקים

וס"ס גם בדיקה זו שהזכיר הא"ז למעך באצבע ותראה הדם לעיני הנשים גם בזה להוציא חלק א"א. לפי מה דקי"ל ברדמ"ת דתולים אפי' הרבה פעמים בדם בתולים אלמא דיש דם בתולים אפי' כשכבר נבעלה. וא"כ מה נדע גם אחר בדיקת האצבע. והא"ז אפשר דלטעמי' אזיל דברדמ"ת לא הביא כלל הך דתולים בבתולים וכן גם הרמב"ם והטור לא הביאוהו וטעמייהו דהאי דינא איכא למילף מהא דנדה (דף ס"ד ע"ב) מעשה ונתן לה רבי ד' לילות מתוך יב"ח וה"מ שלא חייתה המכה וכן פסק הרמב"ם מפורש להלכה בפ"ה מהא"ב וכן הא"ז וממילא אין שום נ"מ לענין רדמ"ת דאי איכא מכה בלעדי זה תלינן במכה ואי ליכא מכה גם בדם בתולים לא תלינן א"כ דם בתולים לענין מכה לא מעלה ולא מוריד ומש"ה לא הביאו כלל דין זה והב"י שהביאו י"ל דס"ל דדוקא לענין נדה דאו' בעי לא חייתה המכה אבל לענין רדמ"ת דרבנן תלינן להקל אפי' חייתה המכה וס"ס כיון דלהלכה קי"ל כהב"י דאפי' לענין רדמ"ת תלינן בדם בחולים אפי' חייתה א"כ יש במציאות שתראה דם בתולים אפי' נבעלה א"כ אין דבר זה מוציא אותנו משום חשש

ואף להמחמירים שם בסי' קפ"ז דבעי שתרגיש כאב דלמא ה"נ מרגשת כאב ואינה אומרת לנו ובמיעטת של בית רבי כיון דלא הי' עליהן שום ריעותא מהני הבדיקה אבל לא היכי דיש עלי' ס' זונה

וי"ל עוד דאה"נ רובא אינן רואות דם בתולים אלא כשלא חייתה המכה ומש"ה לא תלינן בה רק לענין רדמ"ת כיון דרדמ"ת לא שכיח כלל תלינן במלתא דל"ש ג"כ שהחזיקה בח' טהרה ס"ס קשה למיעבד עובדא בנידון דידן

והנה ההיתר שכ' כ"ת ששם בעיר ק' ראו בעד החלון ממילא לא הוי נסתרה. הנה מצד זה יש מקום להקל וכמ"ש בתרעק"א ת' י"ט ומקורו מת' מהרש"ל ומבי"ט ומעשה רב. ברם דא עקא הרי נסעה עמו לבדו והא הוי יחוד וכמ"ש בת' שב יעקב י"ט הובא גם בפתחי תשובה ואף שרדפו תיכף אחריה הרי מבואר בתשו' הרא"ש כלל ל"ב סי' ה' לענין הנ"ל כ' באמצע התשובה וז"ל "ובספר רבינו משה ז"ל כ' וז"ל אם שבו נכרים ונעשה ברשותם אעפ"י שרדפו אחריהן ישראל והצילו אותן מיד ה"ז אסורות" עכ"ל. אלמא אעפ"י שרדפו מיד אחריהן רק ששהו כדי טומאה ברשותם נאסרו: