דברי יששכר רב

הנדר דכיון שבקשה ממנו שלא ישמש עמה הרי מחלה לו שיעבודו

ובהך דבנות ישראל החמירו על עצמם שתמהו איך יכלו להחמיר הרי משועבדות הן לבעליהן. אין ספק שברשות בעליהן הי' זאת ולולא כן ודאי לא מצי למיסר

וגם לפמ"ש החת"ס יו"ד ת' קמ"ט שכ' שרשאי להחמיר ע"ע בדבר של חומרא להפקיע עי"כ עונתה לא שקיל וטרי אלא להרחיב זמן עונתה וכי האי דרמב"ם וטור היינו שרוצה להיות כת"ח אבל לא לבטל עונתה לגמרי. ואה"נ למ"ד דמותר לבעול סמוך לוסתה ביוצא לדרך אסור לו להחמיר כיון שאותה ההנאה שעלי' אמרה תורה ואל אישך תשוקתך הוא מבטל ממנה לגמרי וע"ז אין לו רשות אם לא במוחלת והרמ"א המחמיר תע"ב הני דנשי דידן מסתמא מוחלות ס"ס בהך דהכא דהוי ג"כ לבטל שיעבודה לגמרי ע"ז אין לו רשות

מה שתמה כ"ת על מה שפשוט בעיני שנותן לשתי הנשים בשוה. הלא גם כ"ת ראה מ"ש בת' הרא"ש ומובא בטואה"ע קנ"ד ומ"ש דבחו"מ סי' ק"ד לא פסק כן ימחול לראות שם בסמ"ע במקומו ובת' מהרשד"ם חחו"מ ת' ר"י

הנה כ"ת העתיק דברי המכלתא פ' משפטים פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן דר' יאשיה אומר שלא יגרע עונתה של האמה ור' יונתן אומר דקאי על עונתה של בת ישראל ולדעת כ"ת הפלוגתא באין לו כדי שתיהן אם הראשונה קודמת ולר' יונתן או דהשני' קודמת או דחולקות בשוה לכה"פ. והנה כ"ת לא העתיק אלא המחלוקה השני' ובאמת פליגי גם מתחלה וז"ל כמשפט הבנות ה"ז בא ללמד ונמצא למד מה זו שכו"ע לא יגרע אף בת ישראל שכו"ע לא יגרע דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר בעברי' או אינו אלא בבת ישראל כשהוא אומר אם אחרת יקח לו הרי בת ישראל אמור ומה ת"ל כמשפט הבנות בעברי'. ובפלוגתא שלאחריו היא להיפוך דרי"א אומר דקאי על העברי' שנאמר לא יגרע ממי גורעים ממי שנתנו לו כבר וזה דורש על הבת ישראל. וא"כ לכאורה לפי פשטות הענין נוכל יותר לפרש דאין שום פלוגתא דזה דורש על העליון מן התחתון דבאמה ידענו מקרא שלאחריו שנא' שכו"ע לא יגרע וממילא ידענו ג"כ על שאר בת ישראל ממה שאומר כמשפט הבנות נמצא למד. וזה דורש להיפוך העליון מן התחתון דבאמה נאמר למעלה כמשפט הבנות יעשה לה שיהי' דינה כבת ישראל ומה דינה של בת ישראל נאמר למטה שכו"ע לא יגרע אף האמה ג"כ שכו"ע לא יגרע. והנה כמו דלרי"ו ודאי דשתיהן שוות דכמו דמבת ישראל השני' לא יגרע כן גם מהאמה שהיא הראשונה לא יגרע שנאמר כמשפט הבנות שנא' למטה וזה מודה גם כ"ת דהפי' כן. כמו כן גם לרי"א נימא דבא ללמד ונמצא למד בשאר בנות ישראל על אותה שנשא עליה על האמה דהיינו כמו שמן האמה שהיתה ראשונה לא יגרע כמו כן מן אותה שנשא אחרונה לא יגרע ויהיו עדיין שתיהן שוות. ואין כאן בינייהו אלא משמעות דורשין. ואפי' אם יכחיש אדם ויאמר מנלן לומר דכמשפט הבנות קאי על בת ישראל שנשא על האמה דלמא אה"נ דקאי על סתם בת ישראל דעדיין לא ידענו גוף הלאו ואה"נ מהכא הוא דשמעינן לה וכמו שהעתיק הרמב"ם בס' המצות לאוין רס"ב גוף הלאו דשכו"ע לא יגרע מהך דבא ללמד ונמצא למד

אך באמת יקשה להיפוך א"כ למה זה בא ללמד כיון שממנו לא למד כלום וכמ"ש תוס' סנהדרין (דף ע"ג) ד"ה הרי דודאי אתי ללמד ג"כ דבר מה אלא דאמרינן נמי דנמצא למד ועדיין מה בא ללמד אע"כ דגוף הלאו בבנות ישראל ידענו ג"כ ממילא מהך דלמטה דאמר אם אחרת יקח לו שכו"ע לא יגרע. ונהי דקאי על האמה ס"ס למה יגרע בשבילה לזו הבת ישראל שנשאה ממילא מוכח דלא יגרע לבת ישראל עצמה וזה בא ללמד על אמה עברי' בעצמה ואח"כ נמצא למד על דבר אחר דכמו באמה שנשאה לא יגרע כן גם בבת ישראל שנשאת אחרונה לא יגרע וס"ס שתיהן שוות בין למר בין למר

אך הא גופא שכ"ת מפרש דקאי על אין לו מזונות אם ראשונה קודמת או שני'. נפלא איך יכלכל כ"ת לאו דעונה איך שייך בזה אין לו כדי שתיהן. הרי מדאו' קרוב יותר דסגי בפעם א' בחודש ממ"ש בגמ' עצה טובה קמ"ל שלא ישא יותר מד' דמטיא עונה לכל חד פעם א' בחודש משמע דדי בכך מדאו'. ומה שאמרו במתני' העונה האמורה בתורה היינו דעל מה דאמרה תורה שארה כסותה ועונתה לא יגרע באו החכמים וקבעו עונה לכל א'. אבל מדאו' סגי בפעם א' בחודש א"כ איך שייך אין לו בשתים

וגם דלענין עונה השני' שידעה שיש עונה לראשונה ודאי דהוי כנשאת על תנאי זה וכמ"ש בש"מ בשם תלמידי ר' יונה בספנין דמסתברא דהי' בשעת נישואין כך דנשאת לו אדעתא דהכי וא"כ בודאי דאינו חייב לקיים עונתה אלא לפי ערך וא"כ ל"ש בזה אין לו. וגם אין סברא דדין התורה יהי' דוקא באין לו

וי"ל דאה"נ דפליגי בפלוגתא דר' אמי ורבא דיבמות (דף ס"ה) הנ"ל דר' יאשיה מפרש אם אחרת יקח לו אף שלוקח אשה אחרת היינו דוקא באופן אשר שכו"ע של ראשונה לא יגרע והיינו דינא דרבא והוא דאית לי' לזיינינהי ואה"נ מזה הוציאו בה"ג ורמב"ם מקורם שאמרו והוא שיכול ליתן שכו"ע לכל א' וכמשפט הבנות בא ללמד ונמצא למד שבכל בת ישראל הדין כן באם נושא אשה על אשתו דוקא באית לי' שכו"ע לכל חד ור' יונתן לא ס"ל כלל דמיירי בנושא אשה על אשתו אלא אם אחרת יקח לו כמשמעו פי' אם יקח לו אשה אחרת לאו דוקא אמה אלא שאר אשה שאינה נמכרת לו בכסף שכו"ע לא יגרע וכיון דהתורה לא מיירי כלל בנושא אשה על אשתו ע"כ ס"ל כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה והיינו דר' אמי

ויש לומר עוד דרי"א ורי"ו אזלי לטעמייהו דפליגי בכמה דוכתי והוא בסנהדרין (דף ס"ו) באביו ואמו קלל. דר' יאשיה ס"ל דמשמע שניהם יחדיו היכא דליכא מיעוטא וא"כ בשכו"ע בא' מהם אינו עובר בלאו מש"ה דריש לא יגרע על האמה ממי גורעין ממי שנתנו לו כבר דאל"כ הל"ל לא ימנע או לא יעשוק כמו בכובש שכר שכיר ולדידי' בחמר ונעשה גמל אין שום איסור כיון דמזונות אינו ממעט ורק עונה לחוד הוא דממעט. ור' יונתן ס"ל דאפי' באחת מהן עובר בלאו ושפיר שייך לא יגרע פי' אפי' שאינו מבטל לגמרי חיובי' אלא מגרע אחת משלשתן ג"כ אסור ע"כ מפרש שפיר דקאי על הבת ישראל. ובין לפי' זה או לפי' קמא ל"ק דל"א בגמ' תנאי הוא דאשכחן טובא שלא העתיקו כל הברייתות כידוע

מה שהקשיתי על הרשב"א דמחייב ליתן הכתובה קודם הגירושין מסוגית הגמ' דנדרים (דס"ה ע"ב) שאמרו שאין מקרעין שטר כתובתה דמשמע דמגרשה וכתובתה תשאר חוב שאין לו עתה ליתן ומש"ה אין מקרעין הכתובה וכ"ת המליץ על הרשב"א לומר דאין מקרעין הכתובה פי' לפי שישאר בע"ח לה ע"כ לא יוכל לגרש. הנני מוכרח לומר ע"ז שאינני חושד את כ"ת שאיננו מרגיש בעצמו שזה הוא דוחק גדול דלפ"ז ל"ש לומר שאין מקרעין אלא הכתיבה במקומה עומדת ומאי קמ"ל

וגם גוף הדין שכ' כ"ת דלדעת הרשב"א אם היו מסדרין לבע"ח הי' נחשב זה לפרעון גמור והי' יכול לגרשה אף שאינו נותן לה הכתובה לגמרי וזה המועט שהי' נותן לה הי' נחשב כאלו נותן לה הכתובה לגמרי. זה דוחק גדול וא"א לקיימו דהרי הרשב"א הוא מן הסוברים מסדרין לבע"ח כמ"ש בשמו ה"ה בפ"ג מהל' מלוה והוא ז"ל בעצמו כ' דאסור לגרשה עד שישלם לה וגם מה דמיון הוא זה דאם חשיב פרעון בדיעבד שיחשב פרעון לכתחלה שיוכל לגרשה

והנה כ"ת הביא ראי' מן הירושלמי דריש המדיר דפריך וכי יש אדם נודר שלא לפרוע את חובו. ומשני