דברי יששכר ר

אין אנו מתירין שום איסור בזה אחרי שאין איסור בדבר ואי שיש אל האשה דין עליו תביעת גט וכתובה הרי בנשתטית שא"א לה להתגרש ממילא אין כאן תביעת גירושין ואי דנימא דיש כאן מ"מ תביעת כתובה וא"כ יש לנו לתבוע כתובתה עבורה והב"ד אפוטרופסין שלה כענין ר"ג וב"ד אביהן של יתומים וכו' מ"מ לא עדיפא תביעה זו מכל שאר תביעות ממון שענינם רק שיורדין לנכסיו וגובים ממנו ומשא"כ באין לו מה בכך שיש עליו תביעה זאת ומדוע תעכב תביעה זאת את ההיתר שהוא מבקש מאתנו אחרי שהוא מבקש היתר על דבר המותר ורק אלו הי' לו לשלם כתובתה אז הי' נראה אף דאין כח ביד ב"ד עתה לירד לנכסיו מ"מ הרי הירידה לנכסיו הוא ג"כ רק בתורת כפיי' לקיים חיוב תשלומין המוטל עליו ככל המצות שכופין עליהם וכו' כש"ס כתובות (דפ"ו) לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה וכו' וע"כ ממילא אם אין לנו כח לכופו ע"י ירידה לנכסיו מ"מ יש לנו כח לכוף אותו בכל אשר נוכל ואם בא לבקש היתר וכו' יש לנו לכופו עי"ז שלא להתיר לו עד שיתן כתובתה וכ' ביש לו אבל באין לו ודאי דאין לנו לעכב ההיתר ואין עבור מה לעכבו הא חדא. ועוד דגם תביעת כתובה י"ל דאין כאן דהא אמרו רק יוציא ויתן כתובה והיינו דתובעת גט בדין ואם מגרשה ממילא מתחייב בכתובתה וכו' אבל זו שאין מגרשה א"כ י"ל דאין כאן עדיין תביעת כתובה כלל. ועוד בה שלישיה דגם זה אינו ברור אם יש לנו לתבוע עבורה דאולי אלו היתה בת דעת והי' בה מום גדול כזה היתה היא בעצמה מתרצית בכך שהיא עצמה לא היתה רוצית לעגנו אחרי שא"א לו לדור עמה ואין לו ליתן כתובתה וכמובן עכ"ל כ"ת

ואני מפקפק מאד דלדעת כ"ת בעצמו דעיכוב דידה הוא משום מזונות לחוד והיינו דיכולה למנעו שלא ישא אחרת שלא יתמעטו מזונותי' א"כ ע"כ דזה בכלל תק"ח שכל זמן שלא יגרשה וישלם כתובתה לא ישא אחרת וכ"ת מסכים לזה דודאי ב"ד טוענין עבורה א"כ הוי כאלו עומדת וצווחת לפנינו כל זמן שאתה חייב במזונותי לא תקח אחרת כיון שעני אתה ואין לך לפרנס שתי נשים ולגרש אותי אינך יכול [ונסתחפה שדך כדאמרינן בריש כתובות בחלתה היא] א"כ לפ"ז נשאר עדיין דינא דגמ' דיכולה לעכב דאינה תובעת כתובה אלא מעכבת הנישואין. וכן לא יתקיימו סוף דברי כ"ת שכ' שאלו היתה בת דעת והי' לה מום כזה שא"י להתגרש היתה בעצמה מתרצית בכך תימה ואם היתה בת דעת והיתה מתרצית בכך הייתי אומר שהיא טפשות ולא בת דעת דלמה לה לאבד הבטוחות של המזונות ולהניחו שיהי' נעשה בעל הוצאה גדולה מוטב לה שישאר בעל הוצאה קטנה כשלא ישא אשה

אבל לדידי ניחא שפיר כיון דהעיכוב מדינא דגמ' אינו בשביל המזונות ודאי דבכה"ג מדינא דגמ' א"י לעכב כלל כיון שאין לו אשה

וכן מ"ש בסתירת היתר הב' שכ' כ"ת משום דבמקום מצוה ל"ג רבנן משום דהא בגמ' (דף ס"ה ע"א) אמרו איזיל אנסוב אחריתא ואבדוק נפשאי א"כ הוא טוען שרוצה לקיים המצוה אע"כ דהיא אומרת מה לי למצוה דידך ה"נ אף דאיכא מצוה יש לה לומר דאינה חוששת וע"ז כ' כ"ת הרי כשהיא תובעת גט וכתובה בבואו לישא אחרת האם זה מפסיד למצותו הלא אחרי גרשו אותה יוכל לקיים המצוה באין מפריע רק בנשתטית דעתה א"א לו לדור עמה ולגרשה ג"כ א"א ואם באנו לאסור לו לישא אחרת הרי ישב בלא אשה ויתבטל מן המצוה לכן הוי במקום ביטול מצוה משא"כ בהך דיבמות הרי איננו במקום ביטול מצוה כלל ע"כ דברי כ"ת

ימחול כ"ת לראות בתוס' יבמות (דף ס"ד) בד"ה אעפ"י שכ' ואדרבה ראוי ללמוד מכאן דאפי' את"ל בעלמא הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה היכי ששהה י' שנים שרי להכניס צרתה כמו שמצינו באברהם אולי ירחמו מן השמים ויזכה עדיין להבנות ממנה כמו שבסוף זכה אברהם משרה עכ"ל. וא"כ ה"נ בטוען אנסוב אחריתא ואינו רוצה לגרש אותה שאולי יוכל להבנות עוד ממנה ורוצה לקיים המצוה בה אעפ"כ אומרת מה לי ולמצוה דידך זה דברי בזה

עוד כ' כ"ח דמצינו בגמ' ברכות (דף י"ט ע"ב) דאיסורא חמיר מממונא הרי באמת נתקשו התוס' ב"מ ודף כ' ע"ב) דהרי ממון חמור דא"ה בממון אה"ר. ואפשר דאה"נ מ"ש שם איסורא מממונא לא ילפינן ושם לא הקשו בתוס' מידי דהתם בעל המימרא דהמוצא כלאים הוא רב ורב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב ולרב שפיר מתרץ ויעיין מ"ש בס' יד מלאכי אות א' סי' מ"ד מזה

אך גם לדידן דס"ל א"ה בממון אה"ר י"ל דגבי אבדה אין שום חזקה ואין כאן חיוב בכה"ג ודאי דממון קיל מאיסורא ואפי' להחזיר שט"ח כ' תוס' חולין (דצ"ו) ד"ה פלניא דחשיב שאין אדם מוחזק בו אבל להוציא ממון אפי' לפטור אדם מחיובו היכי דאיכא ח' חיוב י"ל דחמיר מאיסור ולפי שיש בזה אריכות לא כתבתי אלא מה שיש להעיר בענין זה

אך ס"ס כ"ז שייך לשיטת הסוברים דרגמ"ה לא גזר במקום מצוה אבל לדידן דמחמירין וחוששין דגזר אפי' במקום מצוה חזינן דאפי' מה שאינו אסור מדינא דגמ' גזרו אפי' במקום מצוה עאכו"כ מה דאסור מדינא דגמ' דיכלו לגזור אפי' במקום מצוה

ואולי י"ל דשאני בגזירת רגמ"ה דמתוך קולא שהקיל בסופו להתיר ע"י מר"ב החמיר בתחלתו אפי' במקום מצוה כיוון דיש עצה אבל בדינא דגמ' כיון דליכא תקנתא איכא למימר דל"ג במקום מצוה וצ"ע

ועתה נדבר מהיתר השלישי שכ' כ"ת דבדרך איסור אינו חייב לזונה דאין שיעבודה עליו שיעשה איסור וראייתו דמר מתוס' כתובות (דף ז) דאסור לכבות הנר ביו"ט משום עונה. וע"ז כתבתי דשא"ה דאפשר לקיים העונה למחר ומש"ה אה"נ ביוצא לדרך רוב הפוסקים מחייבים אותו אפי' בסמוך לוסתה משום דא"א למחר. ובביאה ראשונה אף דג"כ אפשר למחר מ"מ חשיב כתובתו היום מדפטרינן לי' מק"ש וכ"ת השיג עלי דמאי ראי' היא זו מדפטרינן לי' מק"ש הלא אם יבעול למחר יפטור ג"כ מק"ש א"כ אינו דמיון לבועל ביו"ט דלמחר יהי' חול. פשוטן של דברים דלולא כן דחובתו היום דוקא ל"ח טרוד בדבר מצוה דדוקא במה שחובתו היום חשיב טרוד. דאטו מי שיש עליו פדיון שבויים או שאר מצוה וכי נימא דאינו קורא את שמע. ומ"ש העוסק במצוה פטור מן המצוה דוקא במה שחובתו היום בשעה שזמנו לעסוק בה הוא דפטור אבל בשעה שאינו זמנו דוקא ודאי דאינו פטור

והכי איתא בירושלמי דברכות פ"א הל"ב אמר ר"י מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ראב"ע ור"ע והיו עסוקין במצות ואח"כ התחילו הם לקרות ק"ש וכבר הי' החמה על ראשי ההרים וכו' משמע מהתם אף שלא גמרו המצוה עדיין והיו עוסקין בה אעפ"כ היו קוראין את שמע. ובמי שמתו מוטל לפניו שפטור מק"ש משום דאיכא לא תלין או משום כבוד הבריות וס"ס דוקא במצוה שזמנה עכשיו הוא דמצינו שפטור

ומה שהבאתי ראי' מהך דעונה הסמוך לוסתה דמותר ביוצא לדרך דחזינן דעונה דוחה איסור דרבנן ואף דאיסור חמיר ממצוה דרבנן ע"כ צ"ל דבמקום מצוה ל"ג רבנן וכמ"ש כתובות (דף נ"ב ע"ב) במקום דמיעקרא נחלה דאו' לא תקינו רבנן. לא כמו שדן כ"ת דדעתי דמצוה דוחה את האיסור. אך ס"ס כיון דאמרינן במקום מצוה לא תקינו רבנן ע"כ צ"ל דהוא מצוה דאי נימא דמצות עונה לא הוי במקום שיש חשש איסור הי' ראוי לומר להיפוך דבכה"ג לא הוי מצוה כלל. וע"כ דס"ס יש מצוה וחכמים לא העמידו דבריהם בכה"ג וא"כ קשה למה ל"א כן גם בכיבוי במקום עונה וע"כ צ"ל דהתם לא הוי עונה ממש דיש פנאי למחר: