דברי יששכר קצב

השטר שיהי' בטוח וא"כ אם יש לו הרי הוא בטוח. וגם באמת לפי ראות עינינו אף כי הוא איש עני אעפ"כ על סכום כזה הוא בטוח בכלי ביתו ומטלטליו בעת שיצטרך ליתן וא"צ לפנים בזה: סימן קכט

עוד בענין הנ"ל מ"ש לאהובינו הגאון מו"ה יוסף ענגיל שיחי' מפה. עמ"ש בזה באריכות קראתי דברי קונטרסו אשר האריך ברוב עוז ונפלאות ידבר

והנה מ"ש כ"ת די"ל דיש כאן איסור מדינא דגמ' יבמות (דף ס"ה) דאמר רבא נושא אדם כמה נשים והוא דאית לי' לזיינינהו הא לא"ה אסור לו ליקח והרי הדין דחייב הוא במזונותיה כהרמ"א קי"ט ס"ו וממילא יכולה לעכב עליו מדינא דגמ'. האמת שכן עלתה ג"כ ע"ד וכתבתי כן זה כמה שנים דבנשתטית היכי דל"ל להספיק לתרווייהו מזונות אסור לו לישא, אחרת מדינא דגמ'. וכ"ז בתחלת הרעיון. אבל שבתי וראיתי שא"א לומר כן ואין אנו צריכים לכל השקלא וטריא בשיטת הרמב"ם אי חייב במזונות או לא [כמש"ל בתשו' הנ"ל]. אלא דפשוט הדבר נהי דחייב במזונות וכשיטת הרמ"א קי"ט משום שנסתפחה שדהו. ס"ס הרי הוא שרוי בלא אשה ואיך תעכב עליו מלישא אשה אחרת וכי ס"ד דידן שהקונה עבד עברי ואפי' התנה עמו העבד או מי שמכרו לו שלא יוסיף ליקח לו עבד אחר כדי שלא למעט לו מזונותיו ואם תלה העבד וא"י לעבוד שהדין הוא שעולה לו בעבודתו כמבואר בקידושין (דף י"ז) וכמ"ש התוס' שם חקירה לענין מלמד ג"כ וחלקו משום דע"ע גופו קנוי לו. וכי ס"ד כיון שאדון חייב לזונו שיעכב העבד עליו בחליו מליקח עבד אחר ויאמר לו שמא לא יהי' לך לזון אותי הרי יאמר לו האדון הרי אין לי מי שיעבוד לי עבודתי ומה אוכל לעשות נהי דהתורה חייבה אותי במזונותיך אבל לא שתהא עבודתי בטלה ודבר זה לא יעלה על הדעת. וא"כ באשה נמי נהי דנאמר כשיטת הסוברים דחייב במזונותי' משום דמזלו גרם אבל ס"ס הוא אין לו אשה ולמה תעכב עליו

וכן אפי' באשה עצמה שאלו בגמ' כתובות (דף ס"ב ע"ב) חמר ונעשה גמל מאי לענין עונה ואמרו רוצה אשה בקב ותיפלות מעשרה קבים וכו'. ולא אמרו להיפוך גמל ונעשה חמר מאי לענין שיתמעטו מזונותי', אך פשוט דבכה"ג לית דין ולית דיין דאין שומעין לה דאין לה טענה אלא על מה שהוא עתה באותו זמן באשר הוא שם לא לדאוג על להבא

ואם נאמר כן דיינינן משפט מעוקל לא די שמחייבין אותו לזון אותה ואמרי' דנסתחפה שדהו עוד נוסיף עליו חומרא אחרת שלא יקח אשה בגללה והוא לקח אותה לאשה והרי אין לו אשה

ואדרבא גוף הדין שאמר רבא והוא דאית לי' לזיינינהו תימה לכאורה ממש"ל וכי ס"ד שהקונה עבד עברי שחייב לזונו. יעכב העבד על האדון מליקח עבד אחר שמא יתמעטו מזונותיו וע"כ דדוקא באשה הוא שאמרו כן מפני שאר החיובים שיש לה על הבעל. וזה הוא הטעם ששינה הרי"ף לשון הגמ' וכ' והוא דאפשר לי' למיקם בספוקייהו היינו שמפרש דברי רבא שעי"כ שלא יהי' להם די מזונות עי"כ יבואו לידי קטטות ומריבות כמ"ש כד מישלם שערא מכדא שרי תיגרא בביתא ולא יהי' ספוק בידו להשקיט אותה וכמ"ש מפורש הרמב"ם בפי"ד מהל' גירושין משום שאר כסות ועונה ולכאורה תימה למה שינה מדברי הגמ' מה שאין דרכו ז"ל. אך הטעם פשוט דמזונות בעצמייהו לאו טענה הוא כדאשכחן בעבד רק באשה שיש לה חיובים אחרים עליו יכולה היא לטעון שמגרע ג"כ עונתה ואף דמשום עונה לבד א"י לטעון מ"מ בצירוף כל הני טעמי יכולה לטעון היינו שע"י המחלוקת יבוא לידי בטול עונה

ונפלאתי על כ"ת שתמה על הת"מ בסי' א' סקי"ג מה שהזכיר בטול עונה ובגמ' לא נזכר אלא לזיינינהו ואישתמיטתי' למר שהם דברי הרמב"ם ז"ל וע"כ כוונתם ז"ל דעי"כ יבוא לידי בטיל עונה והיינו דיש לחלק בין ע"ע לאשה

ואולי י"ל דתיבת לזיינינהו כולל הכל כמ"ש בגמ' אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ובגיטין אמרו ח"א אנא זיינא להו בדחיטי וח"א בדציבי וכן אמרו ביוסף אף הוא לעשות צרכיו נכנס. יהי' איך שיהי' ס"ס נכונים דברי החלקת מחוקק שמקורו מדברי הרי"ף והרמב"ם והכריחם לפרש כן בדברי הגמ' כמ"ש דמשום מזונות לחוד לא עדיפא אשה מע"ע דכתיב בי' עמך ואעפ"כ אינו מעכב על האדון אע"כ דבאשה שאני משום שאר דברים וא"כ באינה ראוי' לאישות אפי' אם מעלה לה מזונות מ"מ די בזה ואין לה לדאוג דאגת מחר

וזהו הטעם שלא הזכירו בגמ' דין זה בפ"ע אם מותר לו ליקח אשה על אשתו אלא בכה"ג הוא שהזכירו זה בהוא אומר מינה והיא אומרת מיני' וע"ז אמר ר"א אף בזה יוציא ויתן כתובה פי' אף בכה"ג דהוא צועק דהחסרון מצדה וא"כ אין לו אשה אעפ"כ אמר ר"א יוציא ויתן כתובה מטעם דלא מהימנינן לי' דאמרי' דאיה קים לה וממילא יש לו אשה ואסור לו ליקח אשה אחרת. אבל היכי שגלוי לכל שאינה ראוי' לדור עמה כגון בנשתטית דאמרו בגמ' יבמות (דף קי"ב ע"ב) דאין אדם דר עם נחש בכפיפה וכמ"ש ברמב"ם שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים אין שום ס' דאפי' לדעת הסוברים דחייב הוא במזונותי' מ"מ מותר הוא באחרת

והא גופא מסתברא דודאי לדעת הרמב"ם דפוטרו ממזונות לית דין ולית דיין דיכול הוא ליקח אחרת למה לנו לעשות פלוגתא רחוקה כולי האי בין הפוסקים ולומר דלדעת החולקים א"י ליקח אחרת ודאי למעוטי בפלוגתא עדיף ונאמר דגם החולקים מודים בזה דיכול הוא ליקח אחרת כדי שיהי' לו אשה עכ"פ

עוד ראי' מדברי התוס' יבמות (דף ס"ד) ד"ה אע"פ שכ' ואדרבה ראוי ללמוד מכאן דאפי' את"ל בעלמא הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה היכי דשהה עמה עשר שנים שרי להכניס צרתה לביתה כמו שמצינו באברהם אולי ירחמו מן השמים ויזכה עדיין להבנות ממנה כמו שלבסוף הוליד אברהם משרה עכ"ל. עכ"פ חזינן דבל"ל בנים ממנה א"י לעכב עליו. עאכו"כ באינה ראוי' לגמרי לאישות. עוד אני אומר אי ס"ד דמשום מזונות היא דמעכבת עליו כמו שעלה על דעת כ"ת. למה לא הזכירו דין זה לא בעלי התלמוד ולא הראשונים והאחרונים ז"ל בנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה אם אח"כ מתה האשה והוא חייב עדיין במזונות בתו אם יכולה לעכב עליו מלישא אשה אחרת עם פרנסת בת האשה החדשה. וכן בפוסק לזון את חבירו כמבואר בשו"ע אה"ע סי' קי"ד ובשו"ע תו"מ סי' ס'. אע"כ כמ"ש דרק משום חיוב שכו"ע הא לא"ה אין שום עיכוב מדינא דגמ'

וממילא אין נ"מ כל הפלפול מה שהאריך כ"ת אם לפסוק כדעת הרמב"ם או לא אם חייב במזונות או לא דס"ס מי יעכבו מלישא אחרת

והנה כ"ת כ' בהיתר הראשון משום דאין כאן איסור מדינא דגמ' אלא מצד האשה. והם דברי הח"מ סי' א' סקי"ג שכ' יש להסתפק אם האיסור הוא מצד האשה אלא שכ"ת הוסיף על דבריו דאף אם האשה מונעת אין כאן איסור אלא דין בלבד. ולדעתי דגם כוונת הח"מ כן הוא ומה שקורא אותו איסור היינו מצד גזל משפט וצדק וס"ס אין נ"מ לנידון דידן דנהי שהח"מ נוטה ביותר כמ"ש שהוא משמעות דעת הרמב"ם ז"ל דהוא מצד האשה כ"ז היא בבת דעת דאם היא שותקת ומוחלת יש לומר דאין לנו אבל באינה בת דעת הלא אנו טוענים בשבילה וכמו שכ' כ"ת בעצמו אלא שכ"ת תברי' לגזיזי' במ"ש דאולי אין הדין כן באין לו