דברי יששכר קצא

ולדעת הח"מ סק"ה במקום מום לכו"ע מגרשה ואח"כ נותן הכתובה כשיהי' לו ואין כאן אלא התקנה של רגמ"ה ולדעת רשב"א ורמ"א כבר כ' דבכה"ג לא תיקן ונהי שאנו מחמירין כמנהג האחרונים ז"ל פשוט הדבר דלענין תקנה כזו שוב מהני לומר דמה שמסלק השטר הוי כגבוי וגם דבכאן א"צ לומר דהוי כגבוי ממש כיון דעיקר התקנה כפי המבואר בת' מהר"מ מרוטנבערג ובס' הכלבו הי' רק להניח משכנות או מזומן עיי"ש. וכיון דמעיקר התקנה הי' די אם מניח משכון ומבואר בת' המיוחסות לרמב"ן ת' רמ"ג דמשכון אינו פרעון אלא הבטחה בעלמא א"כ תקנתו ז"ל לא היתה אלא שתהי' בטוחה לפי ראות עיני הב"ד ואין אנו צריכים לומר דהשטר הוי כמזומן אלא כבטוחות. וזה ודאי דהוי בטוחות גמור ונתקיימה תקנתו ז"ל שמא יתעקש איש ויאמר כיון דס"ס גם השטר הזה על ס' שמא תמות היא קודם לא יתן לה הכתובה א"כ שוב הוי כמו שאר כחובה וכדברי התוס' סוטה הנ"ל וכמש"ל דאפי' מדרבנן לא הוי כגבוי הא לאו מידי דממנ"פ אם אנו תופסין אותה שהיא עדיין לא נתגרשה הרי אינו מגיע לה הכתובה וע"כ כיון שאנו מצריכין אותו להשליש הכתובה אנו דנין אותה כאלו כבר גרשה וכמ"ש הח"מ סקי"ב כמו שהוסיף באור בת' רעק"א בחדשות הנ"ל ממילא גם השטר הוא ודאי ולא נתפוס עוד פעם החבל בשני ראשים דלענין החיוב נימא דהוי כאלו מגרשה עתה ולענין כח השטר נימא דהוי כאלו אינו מגרשה עתה והוי כשתי חומרות הסותרות זו את זו

וכן נמי לענין חיוב מזונותיה מפורש דעת הרמב"ם פ"י מה' גירושין דאינו חייב במזונות והראב"ד בהשגות חולק עליו והמ"מ כ' סברא היא כיון דמה שאינו מגרשה לנשתטית כזו מדרבנן בעלמא היא ע"כ לא חייבוהו במזונות אלא שכ' שלא מצא ראי' לדבריו ולדעתי יש להוכיח כמ"ש בס' שערי משפט לחו"מ רל"ד עמ"ש הש"ך ביו"ד קי"ט המוכר לחבירו איסור אכילה דרבנן והלוקח אכלו דאין המוכר חייב להחזיר לו הדמים דחכמים לא גזרו להפסיד ממונו של זה והביא השע"מ ראי' לזה ממה דאיתא בכתובות (דף ק"ב) כ' לכהן שאני חייב לך ה' סלעים חייב ליתן ובנו אינו פדוי מדרבנן. חזינן דאף דהחכמים אמרו שאינו פדוי אעפ"כ דבריהם הם רק לענין המצוה דפדיי' אבל להפקיע ממונו של זה לא תקנו עכ"ל. וה"נ כיון דאם הי' מגרשה הי' נפטר מזונותי' והוא באמת מוכן לגרשה ולהתפטר מכל החיובים נהי דחכמים גזרו שלא יגרשנה אבל על ממונו שיתן לה מזונות זה לא גזרו זה סברתו של הרמב"ם ז"ל. ונהי שהרמ"א סי' קי"ט הסכים דחייב ליתן לה מזונות אבל החיוב הזה ודאי דלא הוי אלא דרבנן ודי ג"כ מה שמשליש בטוחות וגם האשה הזאת לפי הגב"ע אשר בידינו אינה אלא נשתטית דרבנן דיודעת היא לשמור את גטה ופשוט דלענין זה הוי השטר כגבוי

ועי' נתיבות סי' י"ב שם והוא ג"כ בתשו' שבות יעקב ח"א ק"ס דבמוחל ולא החזיר השטר הוי עכ"פ ס' דדינא ויכול המוחזק לומר קים לי א"כ פשוט דאפי' לדעת הש"ך החולק על הסמ"ע שם אינו אלא שלא להוציא ממון מיד המוחזק אבל בכה"ג יודה גם הש"ך דהוי מידי דאיסורא פשוט דיכול לומר קים לי שקיימתי התקנה במה שהנחתי שטר לבטוחות והתירו לי לישא אשה על הנשתטית הנ"ל

אך לפמ"ש לעיל פשוט דא"צ לכל זה דהוי כסילק משכון עכ"פ דהוי בטוח בזה לפי ראות עיני ב"ד

ע"כ לדעתינו אם יקיים התנאים האלה והם ששה האמורים לפנינו אין עליו עוד איסור של רגמ"ה ואין זו קולא אלא חומרא שמביאים אותו לידי מצוה ומצילים אותו מן החטא

א) יתן וועקסיל לבטוחות בדיני הממשלה על מזונותיה ושמירתה

ב) ג"כ וועקסיל כנ"ל על כתובה ות"כ ונדוניא שלה לבטוחות שישליש לעולם כאשר תשיג ידו כפי פקודת הב"ד עליו

ג) עכ"פ כמה שיוכל ישליש מזומנים כדי שיוכל עכ"פ לקיים כתובת התקנה מה שכ' לה והגם שהיתה גרושה כשנשאה עכ"פ מה דאפשר לתקן מתקנינן

ד) ישליש ג"פ ביד שליח להולכה כפי התקנה המבוארת בב"ח

ה) גם ישליש וועקסיל לבטוחות שיתן ג"פ כשתשתפה כפי פקודת הב"ד: ו) גם יאסר ע"ע בשר ויין עד"ר באופן שאין לו התרה אם לא יקיים כל הנ"ל כפי צווי ב"ד

אחרי קיימו כל הנ"ל הננו מתירין לו לר"נ ברש"ז הנ"ל לישא אשה על אשתו טיסל בת ר"ת המטורפת ל"ע. הנ"ל. ובתנאי אם יסכימו לזה רבותינו שנהי' בצירוף מאה רבנים משלש מדינות כפי התקנה

והננו מבקשים מכל רבנים ומורים שבשלש מדינות הנ"ל בכל מקום שיהי' ההיתר הזה להזדקק לזה כי מצוה גדולה הם עושים שבודאי כשם שכוונתו של הרגמ"ה ז"ל והנמשכים אחריו הי' לאסור כדי שלא יפרצו גדר ושלא להרבות עושי עולה בישראל. כן ודאי שוב כשתיקן שיועיל לזה היתר של מאה רבנים היתה כוונתו ג"כ כשיראו טעם נכון להתיר שיזדקקו להתירו כדי לקיים מצות פו"ר או אפי' מי שקיים כבר פו"ר. כדי לקיים לערב אל תנח ידך וביותר להצילו מן החטא דאה"נ קשה להסוברים דאפי' במקום מצוה תיקן רגמ"ה מ"ש ממה שאמרו בכל מקום במקום מצוה לא גזרו רבנן וע"כ דהכא כיון דיש עצה ע"י ק"ר ע"כ החמיר בזה א"כ המתעצל מהצטרף בהיתרא מבטל בזה עיקר כוונתו של רגמ"ה ז"ל. ובודאי המתירין זכות גדול יהי' להם אשר יצילו אנוש מפגעי הרהורין ומרעין בישין ויביאוהו לידי מצוה וזכות זה יעמוד להם בכל ענין. וד' יהי' בעזרנו שלא נכשל בדבר הלכה ונזכה להיות ממצדיקי הרבים לעולם ועד

דברי הבאעה"ח בתנאי שיהי' מותר עפ"י חוקי הממשלה פה בענדין ט"ו תמוז תר"ם, והסכימו ע"ז מאה רבנים מג' קהלות ובהם גדולי ישראל. ובכללם ג"כ הגאון האדיר מ' יצחק שמעלקיש גאבד"ק לבוב

אך הגאון אבד"ק יאווארזנע נ"י כ' ע"ז וז"ל. גם אנכי נמנה לדבר מצוה להיות סניף אל הרבנים המתירים לר"נ הנ"ל לישא אשה אחרי קיום דברי הרב הגאון דק' בענדין. הגם שיש לי לפקפק על קצת דבריו כי לא מצינו שטר העומד לגבות כגבוי דמי רק לטובת בעל השטר כגון לענין שמיטה לב"ש או לענין אתיליד ריעותא ודוקא כשקבלו מרצונו אבל לא לכופו לקבל שטר ויהי' זה נחשב כפרעון. ועוד אפי' אם נחשב שטר לפרעון הוא דוקא כפי שומת ב"ד כמבואר בחו"מ ק"א ואין חילוק אם על עצמו או על אחרים ובודאי שטר על איש עני אינו שוה למכרו אף למחצה ולשליש ורביע והי' צריך להניח שטר על עשרה בדמיו

אך לדינא דבריו ברורים כי בודאי אי אפשר להעלות על הדעת שהי' תקון רגמ"ה לעגן איש עולמית וחכז"ל הקילו כמה קולות משום תק"ע כ"ש באיש שהוא יותר קשה מעיגון אשה כמבואר בכתובות (דף ס"ד) גבי מורד ומורדת והגם שלא ראיתי את תשובות האחרונים שהביא הרב הגאון מבענדין כי אינם נמצאים אצלי אמנם לעומת זה כל הון יקר נמצא אתנו תשו' מאור הגולה קדוש ונורא הגאון מצאנז בס' דברי חיים באהע"ז סי' ג' התיר בפשיטות לאיש עני אף שאין לו לסלק הכתובה ונדוניא לזאת בודאי אין לפקפק כלל. ג' ראה שנת אסתר יאווארזנע חיים זאב רויזינבלום חפ"ק

העתקתי דבריו מה שהשיג עלי קצת בענין שטר. אמנם לאו מלתא הוא לפענ"ד ודברי ברורים ת"ל גם בזה כי ממנ"פ אם באמת אין לו הרי אין עליו שום חיוב כלל ואינו חייב לשלם לא לכתובה ולא לבע"ח וכמבואר בטואה"ע סי' ע' ובב"י שם שתמהו על הרמב"ם שכ' דכופין אותו לגרש דאינה אלא כשאר בע"ח אלא שאנו חוששין שמא יש לו ומערים ועכ"ז אנו מצריכים השלשת