דברי יששכר קפט

להתיר לדידי' לישא אחרת ממילא אם תבוא אח"כ לתבוע כתובתה נפסידה וכן אח"כ תיאסר עליו דמ"ש מע"א דמיתה ויש לחלק ואכ"מ להאריך

ואל תשיבני מהאי דסי' קע"ת ברמ"א ס"ט שכ' דבזה"ז שיש חדר"ג א"נ לומר שמאמין לדברי העד. דהתם כשבא לאוסרה עליו שהיא לפנינו ותיכף בא הנ"מ לאוסרה והוי דבר שבערוה. משא"כ הכא

והאמת שבגוף זיכוי הגט יש חולקים והוא המהרי"ק בשם הרי"ף. וידוע מה שהשיגו עליו הט"ז ושאר אחרונים והמהרי"ק בעצמו העיד שנהגו כן וכבר הסכימו כן הרמ"א והאחרונים להלכה ולמעשה

עכ"ז לפענ"ד הייתי מחמיר עליו עכ"פ להשליש ביד ב"ד שט"ח על כתובתה שמא תבוא ותטעון דברים ברורים שיהי' מקום לפסול העדים או להזימן

והנה דעת האחרונים לא נעלם מעיני כ"ת כאשר כ'. אך לפענ"ד נ' ה' חילוקים בדבר. א) במומרת וכן במזנית דעבדו בה אינשי איסורא אם אפשר שיזרוק לה גט זורק לה בע"כ ואם א"א מזכה לה גט ע"י אחר ומתירין לו לישא אחרת וא"צ היתר ממר"ב. ב) בשאר עע"ד אף דל"ש לזכות לה גט והיא בפנינו ואינה רוצה לקבל ואין אנו רואים זכות ברור לה בקבלת הגט מתירין לו לישא אחרת ג"כ בלא היתר ממר"ב כיון דהיא פשעה בדבר וכן הדין במורדת ויש מי שכ' דמשהין אותה יב"ח. ובכ"מ דא"צ היתר ממר"ב עכ"פ צריך ב"ד של שלשה וכ"כ הב"ח. ויש נוהגין להחמיר גם במורדת להצריך מר"ב וחומרא, בעלמא הוא. ג) נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אם היא עדיין בת בנים אין מתירין לו לישא אחרת אפי' ע"י היחר ממר"ב דקי"ל כראבי"ה דאין נוהג זה בחו"ל. ד) ואם היא אינה בת בנים כגון חולנית וזקנה שהמניעה מצדה אפי' היכי דשייך נסתחפה שדהו מ"מ כ' לעיל דבכה"ג לא כ' המרדכי בשם ראבי"ה ובודאי מועיל עכ"פ היתר ממר"ב ואם אפשר לגרשה בע"כ יפה לעשות כן וג"כ ע"י היתר ממר"ב. ודלא כדמשמע מדברי הב"ש לקמן קנ"ד דלגרש בע"כ א"צ היתר אלא כמש"ל מלשון התקנה. והאמת היכי שנראים בה סימני איילונית וכנידון של הש"י המיקל על דעת ב"ש לגרש בלא היתר ממר"ב יש לו על מה שיסמוך אך אעפ"כ נוהגין להחמיר ואין מתירין בלא היתר ממר"ב. ה) היכי שאינה בת ביאה כלל כגון ברדמ"ת בהא ודאי נראין דברי הב"ש דיכול לגרשה בע"כ אף בלא התרה כיון דכופין אותו לגרש ה"נ כופין אותה ויכול לזרוק לה גט. ואם א"י לגרשה בע"כ וכן בנשתטית ועתים חלומה וע"ש צריך היתר ממר"ב

ומעתה ברור הדבר דבנידון דידן נכון לזכות עבורה גט ע"י שליח אחר שישליש הבעל שט"ח על כתובתה ואח"כ יוכל לישא אשה הראוי' לו. ונכון שיסכים ע"ז רב מפורסם: אחיך הדוש"ת. סימן קכח

הנה בדבר האיש ר"נ ברשז"ר מסאסנאווצי המפציר בנו זה זמן רב להתיר לו לישא אשה על אשתו טיסל בת ר"ת המטורפת ל"ע זה שניה רבות וכבר היתה בבית המשוגעים עוד בשנת תרנ"ו ויצאה משם בלא רפואה ועד עתה היא בשטותה. והאיש ר"נ הנ"ל הוא איש עני המתפרנס מיגיעו פועל בבית הדפוס ואעפ"כ הוא מפרנס אותה בכבוד עד כה ושוכר לה דירה מיוחדת. וכן הוא מקבל עליו לעשות כן גם מהיום והלאה אבל אין לו לסלק הכתובה והנדוניא במזומנים. וידוע מ"ש החלקת מחוקק וב"ש סי' א' וסי' קי"ט בשם הב"ח שלא להתיר גם בנשתטית אם לא ע"י היתר מאה רבנים. וישליש סך הכתובה ות"כ ונדוניא וימסור ג"פ ביד שליח להולכה שיהי' בידו עד שתשתפה וחייב לייחד לה מדור בפ"ע לשמרה ממנהג הפקר וחייב ליתן לה מזונות. וכשאין לו לסלק הכתובה במזומנים כ' הב"ש ב' ת' צ"ץ עצה שימכרו קרובי' כתובתה בטובת הנאה בעד סכום שתוכל להתפרנס מפירותיהן. והנה בנ"ד האיש ר"נ הנ"ל הוא עני ואין לו ליתן סכום כזה שתוכל להתפרנס מפירותיהן"

אך לפי שראיתי הרבה מן האחרונים מתירין גם בכה"ג הא' הוא הגאון מ' חיים כהן ראפופורט מלבוב בתשו' ובתשו' רעק"א החדשות סי' מ"ד כ' ג"כ כיון דפשטות דעת הרשב"א והרמ"א דבנשתטית ל"ג כלל רגמ"ה, ונהי דנתפשט המנהג להחמיר גם בנשתטית להשליש הכתובה וטעם הדבר דהוי כאלו כבר גרשה וכמ"ש הח"מ. ס"ס כיון דחומרא גדולה היא די שהחמירו בו היכי דאפשר ולא היכי דלא אפשר כיון דאם הי' לה יד הי' מגרשה בע"כ ונ"ח לה הכתובה כיון דהוא מום גדול מנלן להמציא חומרות ולומר דהחמירו אפי' באין לו שיעגן עולמית ע"כ מחיר למעשה ע"י השלשת שט"ח

גם בתשו' מהרי"מ פדואה מבריסק התיר וכ' דהשלשת שט"ח הוי כמזומן גם בת בתשו' משיב דבר ובת' שואל ומשיב ובת' עזרת יהודה ובת' בית שלמה ות' שאילת שלום ועוד הרבה מן האחרונים מתירים בפשיטות כל א' מטעמים שונים ומעתה אכתוב הנלפע"ד

הנה מדינא דגמ' אם אדם רוצה לגרש את אשתו ע"מ שהכתובה תשאר עליו תוב מובא בסי' קי"ט ברמ"א שיכול לגרשה כן והעתיק זה בשם תשו' הרא"ש, והריב"ש ועיי"ש בחו"מ וב"ש שהרשב"א חולק ע"ז והם ז"ל, משווים שני הדעות לחלק בין היכי שיש לה מום או לא. והנה בתשו' רשב"ץ ח"ג ח' רנ"ג הסכים לדעת הרשב"א דא"י לגרשה וראיתו מגמ' דיבמות (דף ס"ג ע"ב) נתנני ד' בידי לא אוכל קום זו אשה רעה וכתובתה מרובה וידוע ג"כ ראיית הרשב"א מהך דלקתה חייב לרפאותה ואם א"ל הרי גטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי אלמא דעכ"פ חייב הוא ליתן הכתובה תיכף לגטה. והרשב"ץ הוסיף מהך דיבמות (דף ס"ג ע"ב) הנני מביא עליך וכו' וכן נתנני ד' בידי לא אוכל קום זו אשה רעהו וכתובתה מרובה וכן בהך דגיטין (דף נ"ח) שנתן עיניו באשת רבו אם אתה שומע לעצתי גרשה א"ל כתובתה מרובה

וזה איזה שנים כתבתי תשובה בענין כזה (לעיל ת' קי"ז) והוכחתי דהרשב"א והרא"ש אזלו בשיטתייהו דבפ"י דב"מ כ' הרי"ף על מ"ש הירושלמי בהן דמשבק איתתי' ולא יהיב לה פותא דחייב ליתן לה מזונותי' דמגמ' דידן לא משמע הכי והרשב"א ז"ל באותה תשובה הביא דברי הרי"ף ז"ל בזה ומשמע דדעתו כן והרא"ש בפ"ק דב"מ סי' ל"ד חולק על הרי"ף וס"ל דחייב במזונותיה. וא"כ ניחא דלהרא"ש כיון דנותן לה מזונות ליכא ראי' מהנך דוכתי שמביא הרשב"א והרשב"ץ דאה"נ דמגרשה והכתובה נותן לה כשיהי' לו וס"ס בלקתה צריך הוא לומר הרי גטה וכתובתה דאל"כ מה מועיל במה שמגרשה דס"ס חייב הוא במזונות ורפואה הוא כמזונות. וכן נמי ס"ס היא רעה שלא יוכל לצאת ממנה אבל הרשב"א לשיטתו שפיר הביא ראי' מהנך, דוכתי

אך שיטת הריב"ש תמוה מאד נהי דבסי' צ"א משמע לכאורה דס"ל כשיטת הרא"ש הלא בח' ש"ג כ' כהרי"ף והרשב"א דאינו מעלה לה מזונות וקשיין הנך תיובתי וכבר כתבתי לעיל בת' קי"ז באריכות לתמוה על דבריו ז"ל

] אך ס"ס מדבריו ז"ל בתשו' ר"ח שכ' וז"ל ובהיותינו נועדים שם הקהל בשעת קידושין מנעתיו בפני כולם עד שנחתייב בקנין ובכח נידוי לילך לברשך קודם, הפסח הבא ראשון ויגרש אח אשתו הראשונה אם תרצה להתגרש ויתפשר. עמה מכתובתה כפי השגת ידו למראית דייני העיר ההוא עכ"ל. עכ"פ יש לנו ראי' גדולה דאף היכי דמדינא דגמ' מחויב ליתן לה כתובתה ואסור לו לישא אחרת עליה אעפ"כ אם מקבל עליו בקנין וכח נידוי שיתן לה לזמן ההוא הוי כאלו קיים ההתתייבות א"כ עאכו"כ בנידון