דברי יששכר קפה

יכפוה ממילא גם הבעל בעצמו אף שאסור לו לכופה וליתן לה הגט בע"כ לפי שיטה זו מ"מ יוכל הבעל למנוע ממנה שכו"ע כיון שהב"ד לא יחייבוהו ליתן כיון שהב"ד מחוייבים לכוף אותה שתקבל א"כ אף במקום שאין בכח הב"ד לכוף אותה עכ"פ לא יוכלו לחייב אותו ליתן. והם דברים ברורים ת"ל. ומיושב ג"כ דקדוקו של המהרמ"ל במה שהוסיף הרא"ש מניעת שכו"ע כיון דהדין לכוף אותה למה ימנע ממנה שכו"ע ולפמ"ש ניחא. והשתא דאתית להכי יכול הבעל לשלוח לה גט והשליח יוכל לגרשה בע"כ דשליחות ב"ד עביד אף דעל הגירושין בעצמו הוא שלוחו של בעל אמנם הכפי' שליחות ב"ד הוא

וגם הבעל בעצמו אם עבר וגירשה בע"כ מהני ואף דבכל גט בע"כ אפי' בדיעבד ל"מ התם הוי כמו כל מלתא דא"ר לא תעביד א"ע ל"מ וכן תקן ר"ג ז"ל שיהי' חמור כ"כ. אבל בכה"ג דב"ד מצי לכוף אותה הוי כמקח שנעשה בשבת דקיי"ל בחו"מ ר"ח דמהני וכמ"ש הסמ"ע והט"ז דכיון דאפשר להיות בהיתר הוי רק יומא קגרים ומהני בדיעבד ה"נ כיון דאם עשה ע"י ב"ד מהני א"כ גוף הגירושין מצי להיות בע"כ ורק החסרון שהוא ה' הכופה הוי רק יומא קא גרים ומהני

אך עדיין אינו מיושב מ"ש, לעיל ממה שאמרו במקום דמיעקרא נחלה דאו' לא תקנו רבנן והתם ג"כ מצי למיסר בכולל בין איכא מותר דינר לליכא ס"ס לא תקנו בכה"ג

אך ודאי התקנה הזאת של היתר מאה רבנים בנשתטית אחרי השלשת הכתובה והגט לזה הסכימו כמעט כי האחרונים ז"ל ואין כל חדש. רק בזה אני מסופק אם תשתפה ולא תרצה אז לקבל הגט אם השליח יוכל לגרשה אז בע"כ דודאי בעבירה אין בדעת השליח ליתנו לה אפי' אם נימא דלא כהנוב"י בת' המפורסמת בת' ע"ה דס"ס ודאי שאינו מרוצה ליתנו לה בעבירה וע"כ דאז יהי' במקום מצוה כדי שלא יעבור הבעל חרם דר"ג של שתי נשים תימא דלפי דעת האחרונים שכ' דחדר"ג של גירושין בע"כ חמיר מחדר"ג של שתי נשים הגם דדבריהם תמוהים מנ"ל הא אך אם נימא כדבריהם ז"ל איך נברח מן הקלה ונכנוס בחמורה

ואולי י"ל כסברת הר"ן יומא דשוחטים לחולה ביו"כ ולא נאכילנו נבילה משום דבזה עובר על כל זית וזית ה"נ חדר"ג דגירושין בע"כ אינו עובר רק פ"א ובשתי נשים עובר תמיד

אך אה"נ למה בשהה י' שנים ולא ילדה מתירין לו לישא אחרת ולא לגרש בע"כ כמ"ש הנוב"י ת' א' ודלא כדמשמע בב"ש סק"ז. ואולי י"ל כמש"ל דבהא לא גזר אלא לכתחילה על הנשואים מש"ה בדיעבד מהני ואנן הוא דנהיגינן להחמיר עליו להוציא א' מהן כדי שלא יהנו מעשיו, הרעים ומה כח ב"ד יפה. אבל באמת אינו עובר ג"כ אלא בפעם א' מש"ה מתירין יותר איסור שאינו אלא לכתחילה משנתיר גט בע"כ שהוא אסור אפי' דיעבד. א"כ שוב הדק"ל אם תשתפה ותמאן לקבל הגט איך נגרשה בע"כ

נלע"ד דאה"נ לזה מועיל הגט שאנו נותנים עתה ביד השליח דאף דיש לספק בזה מאד כמ"ש בהג"ה מל"מ פ"ו מה"ג ה"ג בד"ה ודע בשם חכמי קוסטנטינא דמלתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי והרבה תירוצים נאמרו בזה עי' ת' ר"ח כהן שפקפק מאד בגוף הנתינה דלא נסמוך עלה

נלפע"ד דאה"נ אפי' לכל התירוצים אינה אלא ס' מגורשת ובס' מגורשת לא אסר רגמ"ה ומש"ה אח"כ כשנשתפית מצי לגרשה בע"כ (ומה גם דהמגרש הזה בעובדא דידן כהן הוא] ואפי' נסתפק בזה עדיף ע"כ ממה שיעבור על איסור ב' נשים דהוי ודאי אם תשאר אצלו. ע"כ מותר לו לגרש הראשונה בע"כ וראוי ונכון לעשות כן שיגרשה עוד פעם אחרת ובזה אין לו לחוש לגזרת רגמ"ה כיון שעכ"פ היא ס' מגורשת

וגם ראי' גדולה דבפעם הראשונה כשמגרשה אין כאן חרם דר"ג דהרי משנה מפורשת אמרו בכתובות (דף נ"א) אם אמר הרי גטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי וכבר כתבתי לעיל דא"א לומר דלא הוי כב"ש דא"כ למה נטרו לומר מתני' דלא כב"ש עד פ' אעפ"י (דף נ"ט) וע"כ דגמ' דידן אתיא כב"ש דס"ל לגמ' דידן כרבא דגיטין (דף צ') בלא מצא לא ערוה ולא דבר מדגלי רחמנא גבי אונס כל ימיו בעמוד והחזר אבל הכא אי עבד עבד ומש"ה הכא דלא מיחדר לי' עמה הוי כדיעבד ומצי לגרשה אף לב"ש

ולא קשה לגמ' דידן קו' הירושלמי הנ"ל בסוף גיטין דלמה איצטריך קרא במחזיר גרושתו דמשכחת כה"ג ואה"נ דהרשב"א סוף גיטין רצה ליישב כן אלא שהניח בקושיא דבהאי לא אישתעי קרא וע"כ כוונת רבינו ז"ל מגמ' דיבמות (דף ע"ח) שאמרו דאי לא כ' קרא והראו לי שכבר דבר מזה בס' חי' הרי"מ ז"ל באה"ע קי"ט] ובע"כ צ"ל לגמ' דידן מה"מ אמרי' דאי לא כ' קרא בדבר דבדיעבד ג"כ אסור הוי ולא משכחת לה בשום אופן בהיתר. אבל היכי דבדיעבד לאו איסור הוי דא"צ לתקן האיסור דהא רבא בעצמו ס"ל לעולם כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ. ואפ"ה אמר דהכא אי עבד עבד היינו דהתורה התירה דבר זה בדיעבד וממילא משכחת לה לכתחילה ג"כ באשה שאינה ראוי' לביאה כגון בחולנית דהוי כדיעבד ושפיר כ' קרא לזה שאם היתה חולנית וגרשה ואח"כ נתרפאה ונשאת לאחר שאסורה לראשון

והירושלמי י"ל דלא ס"ל כרבא וס"ל דאפי' בכה"ג אסור לב"ש ולא חש לומר דמתני' דלא כב"ש כמו דלא חש ג"כ בהך דמניקה את בנה לומר מתני' דלא כב"ש אף דמייתי שם פלוגתא דב"ש וב"ה, בנדרה וס"ס לגמ' דידן אנו צריכין לומר דאף לב"ש יכול לומר הרי גטה וכתובתה תרפא את עצמה. ומוכרח לומר דהירושלמי לא ס"ל כרבא דאל"כ קשה קו' הגרעק"א בהג"ה המשנה דאין איסור חל על איסור ועיי"ש שכ' דהא משכחת לה כשהוזמו דא"כ לפ"ז למה לי' להירושלמי לומר דאיצטריך קרא למחזיר גרושתו לעבור בב' לאוין והא יכול לתרץ דמיירי שגרשה בעדים ואח"כ הוזמו. ומ"ש דעדיפא מיני' משני אדרבה כל מה דמצי לשנויי משנינן ולא מוקמינן בלאווי יתירי

ועי"ש בתפארת ירושלים שתי' דא"כ מדאו' הגט בטל וקידושי השני לאו כלום הוא. ולכאורה דבריו לאו כלום הוא דהא גמ' מפורשת אמר רבא הכא גלי קרא וכו' אבל הכא אי עבד עבד. אבל באמת דבריו נכונים ולא מטעמי' רק דהירושלמי אה"נ ס"ל דלא כרבא אלא דאי עבר וגרשה לא מהני אליבא דב"ש ממילא מוכרח לומר בב' לאוין וכן באונס ג"כ צ"ל לעבור בלאו וס"ס הירושלמי והבבלי מחולקים בזה

וכבר הוכחתי לעיל מדעת הרשב"א דמה דמותר לב"ש ה"נ מותר לדידן בתר תקרגמ"ה א"כ לא עבד שום איסור בגירושין הראשונים והשליח מצי למיעבד שליחותו ואף דלא עבדינן עובדא בשאר חולנית כמבואר באהע"ז ע"ט אבל בכה"ג אפשר לומר דשרי. ב"כ וב"כ סלקא הדבר בהיתר

ויש לעיין ברש"י שם בד"ה לא מצא שכ' לב"ה משמע דלב"ש אה"נ אפי' בדיעבד לא מהני. ואולי אה"נ משום דקשיא לי' הירושלמי הנ"ל, ואולי כוונת רש"י על 'ולא דבר' דזה הוא דוקא לב"ה וצ"ע

והנני להעיר במ"ש הב"ש סי' א' סקכ"ג ואחר שנתרפאה חייב לגרשה מיד. ואני מסופק שאולי אם לא תרצה לקבל הגט אולי מותר לו לשהות עם שתיהן דאם יגרש יעבור על חדר"ג ואם ישהה יעבור ג"כ על חדר"ג א"כ אולי י"ל דזה הוי בשב וא"ת וגירושין בע"כ הוי בקו"ע וכמ"ש הר"ן שבועות לשבועה על שבועה וגם י"ל בזה