דברי יששכר קעח

נשואה וזהו חזקה אלימתא וה"ה בנזיר שהי' שותה יין דממנ"פ אתה צריך לומר שמא ישאל על נזירתו ואינו נזיר כלל אף עתה דאי באשה נזירה ושמא יפר לה בעלה הרי אינו מפר אלא מכאן ולהבא וס"ס על מה ששתתה חייבת היא וע"כ הקושיא דוקא דאזיל לגבי חכם דעוקר הנדר א"כ ע"ז שפיר מוקמינן על החזקה דמעשה דעכשיו טובה היא ועדיף משאר חזקות ול"ד למ"ש תוס' יבמות לחדש דברי נגד חזקה ל"א אלא נגד ח' דמעיקרא דהיינו דמחזיקין משעה דלמפרע על של עכשיו לומר כמו שהי' קודם לכן כן הוא עכשיו. אבל בכאן עדיפא ולמה ניחוש שנשתנה דעתו כיון שאנו רואים שעושה למה ניחוש שעושה שלא ברצונו

ואף דנחלקו בתולין (דף ל"ט ע"ב) אי אמרי' הוכיח סופו על תחילתו ה"מ היכי דצריך בירור על למפרע אבל לא היכי דיש לנו הבירור על עתה וגס מתחלה היתה ג"כ דעתו מוכחת על כך כי האי דאמר כתבו ואח"כ עלה לגג וכו' דכו"ע מודים דאמרי' הוכיח דלכו"ע לא תלינן שינוי דעת

וזה ברור לדעתי בכוונת תשו' הריטב"א המובא בב"י סס"י קנ"ד והלא בתשו' ריטב"א המובא בב"י סי' קס"ה מוכח בפירוש דאי כפינן לי' הוי חליצה מעושה אלא בפשוט דהתם כיון שראינו שגרש אמרי' ודאי גרש מדעתו משא"כ כשראינו שהוכרחנו לכופו ודאי דחזינן דאינו רוצה

ומה שחדש כ"ת בחכמתו דלפי דהוי ס' אצלינו אם נתיר לו לדור עמה כיון דאין מתירין לו בפירוש הוי כמוכה שחין שממקתו ומשום זה שוב כופין אותו. א"י מה יענה כ"ת לכל הנך דקיי"ל אם נשאת לא תצא כגון במים שאל"ס וכמ"ש הרמב"ם פי"ג מה"ג וכמ"ש ה"ה שם ה"כ דבכל הני איבעיות אם נשאת ל"ת והא גם שם אם תשאל לנו לא נתיר לה א"כ הוי כמוכה שחין וע"כ דהא לאו סברא היא

ומ"ש כ"ת כיון דבדיעבד אי עביד מהני חשיב מצי עביד וכ' ראי' מהך דיעוד בקידושין (דף י"ב) ובדף י"ח אמרו ושוין שמוכרה אלמנה לכ"ג לפי שבדיעבד תופסין קידושין וכ' דאולי תלוי בפלוגתא דאבו"ר בפלוגתא דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע מהני וכ' מדאמרו לא ס"ד לא שייך לומר כן נגד דעת אמורא הסובר כן

מצינו בגמ' שאמרו פשיטא אף שיש פלוגתא בריאה אמרו אמרי לה קרמא עילאה וא"ל קרמא תתאה ותיכף אמרו פשיטא אינקב עילאה תתאה מגין ועוד טובא דכוותה

ויש ראי' לזה מתוס' פסחים (דף ה') ד"ה לא תשחט כיון דבדיעבד אם שחט הפסח קודם התמיד כשר חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך. ובתוס' ב"מ (דף נ"ח) ד"ה לשמור הזרעים דפריך הא לא הוי ממשקה ישראל וכו' דאינו אסור אלא לבצור אבל אם עבר ובצר שרי אלמא לדעת התוס' כיון דבדיעבד מותר הוי משקה ישראל ובתוס' פסחים (דף י"א) ד"ה קוצרין משמע להיפוך

ואף דיש מקום להוכיח להיפוך כ"ז דוקא אם האיסור דאו' אבל אם האיסור הוא, רק דרבנן אם מהני דיעבד ודאי דחשיב מצי עביד. ואה"נ דמיעוד ראי' טובה היא אך מה נעשה לכל המקומות שיש בהם הוכחות רבות לכאן ולכאן. ויעי' עוד תוס' מנחות (דף ס"ת) ד"ה קוצרין. ועוד יש ראי' מרש"י חולין (דף ד') דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח שאם רצה מוכרו. ואף דאסור למכור איסורי הנאה ואעפ"כ כיון דאם ימכרנו יועיל חשיבי דמים ואה"נ התוס' מולקין עליו וס"ל כיון דלכתחילה אסור לאו דמים הוי. ולדעתי דבר זה ספקא הוי וגם חכז"ל בעצמם נסתפקו בזה

ומצינו יותר מזה אפי' בדבר המותר לכתחילה לעשות נסתפקו אי אזלינן בתר השתא או דיעשה אח"כ כמו בחולין (דף ק"מ) שחט בה מיעוט סימניס מהו אי נימא דהשתא לך ולא לכלביך קרינן בי' או דלמא כיון דאי גמר שחיטה ראוי הוא לאכילה אף דמותר לעשות כן וודאי דיעשה כן מ"מ נסתפקו חכז"ל אי אזלינן בתר השתא עאכו"כ בדבר האסור לעשות

והאמת דביעוד י"ל ג"כ כמ"ש כ"ת דכוונת יעוד הוא מה שחהי' עמו. אך יותר נ' כמ"ש דנ' דגם רבותינו ז"ל נסתפקו בדבר זה וזה נ' שם בתוס' הנ"ל דמנחות (דס"ח ע"א) דמתחלה רצו לומר כמו בפסחים ואח"כ כ' להיפוך

אך הא ודאי דלענין שליחות כל היכי שיש אופן שיהי' שייך בו נקרא מצי עביד וכמ"ש בקידושין (דף מ"א ע"ב) נכרי דאיתי' בתרומה דנפשי' וכו' שתרמו תרומתן תרומה וכן בהאי דקידושין (דף כ"ג ע"ב) עבד כנעני מהו שיעשה שליח נפשטו דשייך בי' אלמא דדי בכך מה שיהי' שייך בו ענין השליחות והשחרור

אך כ"ז אינו נוגע לנידון דידן דקושייתם עפ"י דעת רוב הפוסקים דאפי' בדיעבד ל"מ הגירושין ולדעת ה"ה גם הרמב"ם סובר כן ועדיין צ"ע עפ"י תי' זה

ועוד יש לעיין יבמות (דף כ') חייבי לאוין תפסי בהו קידושין וכ' רש"י הלכך קרינן ביה לקחת בדיעבד

עוד אני חוזר עמ"ש כ"ת דהוי כמוכה שחין שממקתו דלא מורינן לה שתדור עמו. דבאמת גוף הדין שכ' הב"ש בסקכ"ג שם ואחר שנתרפאית חייב לגרשה מיד נראה דלא הוי אלא מפני מראית העין דלמה לא נימא כמ"ש ביבמות (דף ל"ט) אשה הקנו לו מן השמים ולקמן סי' ד' סט"ו באשת איש שיצא עלי' קול שהיתה מזנה וכו' אמרו וכהן חושש לה מד"ת וכ' הב"ש סקכ"ד שם אבל בדיעבד אם נשאה אין מוציאים

ובאמת שדבריו שם תמוהים בזה כיון דחושש לה מד"ת היכן מצינו בדבר דאסור מדאו' דיהי' לא תצא בדיעבד. ועוד כיון דהבנים הם ס' חללים כמ"ש ה"ה פי"ב מהא"ב דס' חלוצה הבנים כשרים דאל"כ למה לא יוציא אלמא דפשיטא לי' היכי דהבנים ס' חללים תצא א"כ ה"נ דכוותי' ובהאי דהתם ודאי דשייך יותר סברת כ"ת דהוי כממקחו וראוי לומר דלא שבקינן לה לעשות הבנים ס' חללים

ולענין הנ"ל יש עוד לעיין במה דאמרו יבמות (ד"י) משכחת לה דאי עבר ונסיב אמרו דאי לא כ' רחמנא. וי"ל דוקא היכי דלא משכחת לה אלא באופן האיסור. אבל אי משכחת גם באופן ההיתר נקרא מה דאי עבר ראוי: דברי אוהבו הדוש"ת. סימן קכד. חזר הרב שי' וכ' אלי וז"ל

אחדש"ת שמתי עתה דברי כת"ה לנגד עיני וכו'

והנה מ"ש כ"ת אהך דככר זו אוכל דמיירי בככר דמצוה ולכך חייל נדר אף דהוי בקו"ע. לפע"ד רק בנדר צדקה באומר הרי עלי לתת סלע לצדקה דאין כמות החיוב תורה של מצות צדקה מבורר ולכן חל הנדר ומשא"כ בככר דמצוה דמשכחת רק במצות מצה וסעודות שבתות ויו"ט לדעות דהוא מה"ת א"כ שוב הא הו"ל מושבע ועומד ואין הנדר חל עליו כמו באשכים ואשנה דלא הי' חל הנדר לולא דאי בעי פטר נפשי' בק"ש וכמ"ש הרשב"א עצמו בנדרים (ד' ח' א') שם אהך דנדר גדול נדר וכו' דאין עדיפות בנדר בזה משבועה וכי היכי דאין שבועה חלה מצוה מחוייבת ה"נ אין נדר תל ואי דהי' בידו לאכול. מצה אחרת או ככר אחר ונדר על ככר זה א"כ בירר ככר זה מאחרים הא אין בו עוד נדנוד מצוה כלל ומדוע יחול ובשבועות (ד' כ"ה א') דחשיב גם לצדקה מושבע ועומד צ"ל דאיירי בחיוב צדקה המבורר ומשכחת בכמה גווני וכמובן

וגוף הך דנדרי מצוה שכ' הרשב"א וריטב"א נדרים (דף ח' ע"א) שם צ"ע לפענ"ד מקורו דכיון דלא מצינו גזה"כ בזה רק בנדרי הקדש וצדקה מקרא דפיך זו צדקה מנ"ל