דברי יששכר קעה

דהתם מיחשב החסרון בעיקר הדבר ועיקר הדבר הוא האכילה. אבל בעבד עיקר הפעולה דגט שחרור הוא דהאדון משחררו וקבלת העבד הוא פרט מהפעולה. ולפמ"ש ל"ק מתשו' מהר"י מברונא ת' קע"ח שדימה הא דעבד עושה שליח לקבל גטו לזכיי' עבור חולה היכי דהוא יכול ג"כ לעשות באיזה צד ולא באינו יכול לעשות כלל דקשה דהא בעבד אינו יכול לעשות בשום אופן בדבר זה זכיא לנפשי' ואפ"ה יכול לעשות שליח. דבזה ניחא דגם בעבד הא נשאר הגט בתקפו ולא חסר אלא פרט דקבלה ולזה מדמה הרי"ב דכמו כן בנשאר קצת זכות אצלו דיכול לעשות שליח

קש"ד דלענ"ד נידון דנשתטית זיכוי הגט עדיפא טובא מהא דעבד יכול לעשות שליח דהתם בעבד מה דהוא צריך לעשות אינו יכול כ"א ע"י שליח ואפ"ה מצי למיעבד כיון דעיקר הגט נעשה בהכשר מכ"ש במזכה גט דמצדו אין שום מניעה אף בנתינה והמניעה הוא רק בקבלת האשה דודאי יכול לעשות שליח הולכה דמצדו לא יהי' עיכוב כשתוכל לקבל ואכמ"ל. ובזה אסיים ובברכה טובה שמורה וערוכה בכט"ס כנפשו ונפש הדו"ש באהבה מברכו מלב בכ"ט. אליעזר שמחה באדמו"ר הגאון ר"מ מענדיל זללה"ה ראבינאוויטש תופ"ק הנ"ל: סימן קכ. תשובתי להגאון הנ"ל בענין הנ"ל

כבוד וכו' הגאבד"ק קאלוואריע

מכתבו היקר הגיעני. ואמנם נפלאים בעיני דבריו מ"ש להעיר ע"ז דבמשך ימי שטותה ילדה ב"פ וא"כ היא ראוי' לאישות. תימה בעיני וכי שוטה אינה ראוי' לאישות והלא משנה שלימה שנינו (נדה י"ג) החרשת והשוטה וכו' אם יש להן פקחות מתקנין אותן וכן קיי"ל להלכה אלמא דראוי' היא להזדקק לבעלה. וכן בגירושי שוטה דלא מהני כ' בירושלמי הטעם משום גרירה שלא יזנו עמה בני אדם אלמא דראוי' היא לאישות

ועיקר הטעם שכ' בשוטה שאינה ראוי' לאישות הוא כמ"ש הרמב"ם ספ"י מה' גירושין שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים וכמ"ש הנוב"י שם באותה התשובה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אבל כולם לא הזכירו שאינה ראויה להזדקק לבעלה. וא"כ לפ"ז אין ראי' כלל ממה שנזקק עמה וס"ס אינה ראויה לאישות שידור עמה כדרך בעל ואשתו והראיה דזה יותר משנה שמשלם שכר לאדם שהיא בביתו ומשמרה שם בעיר אחרת

ואדרבה אם היא פעמים חלומה ופעמים שוטה עוד יותר ראויה היא להתגרש. ומה שחושש כ"ג אולי עי"ז שהקניטה הבעל הרבה באה לידי מרה שחורה יישר כחו וחילו שחושש לתקנתן של בנות ישראל וכן ראוי לחכם שכי"ב אבל עכ"ז הוא חומרא יתירה דא"כ אם ניחוש כולי האי איך משכחת לעולם היתר של ק' רבנים שהצריכו גם מג' מדינות והא לא ידעי הני בהני. ובע"כ אנו צריכים לסמוך על ב"ד שבעירו שחקרו בדבר כדין ואטו כל הגדולים מיכנפי למקום א'

וה"נ כנים אנחנו ונאמנים שגבינו העדות והעדים אמרו בבירור שזה יותר מחמש או שש שנים היא מטורפת ל"ע והוא התנהג עמה בסבלנות עד שהגיעה לידי כך שא"י עוד לסבול ושלחה מביתו. והתעודות אשר אצלו מגדולי הרופאים ופקודי הממשלה אשר בבתי התעלות יוכיחו עד כמה טרח עלי' לרפאותה ומה יש עוד לחוש בדבר הזה. והנה אמה של הנשתטית היא יושבת עוד בביתו של רנ"ש הנ"ל. ולא עשינו דבר עד ששלחנו אחר שני אחי' וטענו לפנינו לטובתה ולא עשינו שום דבר בלתי ידיעתם וא' הוא יודע קצת בדיניהם ועשינו בטוחות באופן שלא ימשוך ידו מהצטרכות שלה. ס"ס עשינו הכל שלא בחפזון ומשא פנים ח"ו ומה יש עוד לחוש

ומ"ש כ"ג בישוב הקושיא עפ"י שיטת חכמי קוסטנטינא לחלק בין היכי דהמניעה מצד הגט עצמו או המניעה מצד אחר ובנשתטית המניעה מצד אחר. אם אמנם כי דברי כ"ת אינם מובנים לי לפי לשון הרמב"ם פ"ג מה"ג ה"ו לפי שאינה בת גירושין א"כ ה"נ לאו בת גירושין היא

אמת לפמ"ש הפוסקים קכ"א ס"ב בדעת הרמב"ם משמע דבכה"ג חשיבה בת גירושין ולפ"ד התוס' והרא"ש דהטעם מטעם שליחות דהוי דשלב"ל ה"נ דכוותי'

אך ס"ס כיון שגוף הדבר אינו נוגע להלכה דלמעשה כולנו עבדינן כמנהגו של הבח ז"ל. אין נ"מ לנו במחלוקה זו. וס"ס גוף הדבר שעלי' עמד כ"ת תימה בעיני: דברי הדוש"ת באהבה. סימן קכא

מכתב הגאון שי' הג"ר השני שהסכים לדברינו

אחדשה"ט באהבה יקרתו הגיעני. וע"ד אשר תמה עלי כי כתבתי באשר שבמשך שני שטותה ילדה ב"פ א"כ ראוי' היא לאישות דהא גם שוטה ראויה לאישות והאריך בזה. במחכגה"ר לא עיין בדברי היטב. כי לא כתבתי שם אשר מחמת זה אינה ראוי' להקרא שוטה ושאין ראוי להתיר להבעל משום זה רק שאני מסופק להזדקק לזה לסיוע ההיתר אחר שאין בזה מצוה רבה דבטול פו"ר ולשבת יצרה. ונגד זה חושש אני דלמא הבעל גרם לזה כמש"ש

ואעפ"כ אין אני מפקפק בהיתר הזה שכ' רומעכ"ת ויכול כגה"ר לחשוב אותי מן הג' רבנים שנצרך להציע לפניהם עפ"י קבלת הב"ח אחרי אשר עשה כגה"ר כל צורך הבטוחות להאשה כפי האמור ביקרתו

וע"ד החשש דלמא הבעל גרם לזה כתב דידוע אשר הבעל עשה כל מה שהי' בכחו לרפאותה ולזה אין מצדי שום פקפוק

וע"ד אשר העיר במ"ש בישוב קו' חכמי קוסטנטינא לחלק בין היכי דהמניעה מצד הגט בעצמו או דהמניעה מצד אחר דקשה בעיניו הא ס"ס אינה בת גירושין וגם דשלב"ל. מוכרח אני להסביר דברי דהחילוק הוא דכל פעולות שעושה הבעל אין בזה שום חסרון ומניעה ודשלב"ל כי פעולותיו הם ובפעולותיו אין שום מניעה. ומה שנוגע להא דאין לה יד מה להבעל בזה: וראי' עצומה לזה הוא מדין גטה וידה באין כא' וביותר מדין עבד כנעני דאין לו יד כלל בשעת נתינת האדון וע"כ דאין מניעה להנתינה מצד האדון מה דהעבד אין לו יד, ויש לי הרבה ראיות לזה אך במקום שדרך לקצר אין מהצורך להאריך: יקבל ברכת שלו' וכ"ט מאת הדוש"ת באהבה ומברכו מלב בכ"ט. אליעזר שמחה ראבינאוויץ. עם כי בגוף הדבר אינני מסכים להרה"ג הנ"ל, כי שם ביד האדון לשחררו ובכאן אין ביד הבעל לגרש ולאו בת גירושין היא. אך כבר כתבתי בפנים התשובה וא"צ לכפול הדברים: סימן קכב

מכבוד הגאון מ' יוסף ענגיל נ"י מפה וז"ל

מכתב כת"ה הגיעני וכו'. והנה בדין נשבע לגרש את