דברי יששכר קעד

ואם כל אלה יקיים אזי מצד הב"ד אין מניעה אם יאסוף כל החתימות עד מאה כפי התקנה. והנני לבקש מגדולי מדינתינו וגדולי מדינת גאליציא וליטא והרבנים המופלגים שי' די בכל אחר ואחר להיות נמנים בצירופא דדבר מצוה זו להתיר איש ישראל מעיגונו ולהצילו מכמה הרהורים רעים העוברים עליו

והנני מודיע ג"כ לכל שכל דברינו הם בתנאי אם יהי' לו רשות ע"ז עפ"י חוקי הממשלה. וכל המסייע לדבר מצוה יתברך בכ"ט. באעה"ח פה בענדין ה' תרומה ב' אדר תרנ"ח ישכר בעריש חופ"ק

ונצטרפו לזה ב"ד דפה. הנני מסכים להתיר וע"ז באעה"ח יום ועש"ק תרומה תרנ"ח לפ"ק יוסף ענגיל. הק' יהושע במה"ו יהודא ליב דומ"ץ דפה. נמנה לדבר מצוה. הק' דוד במהר"י ז"ל הכהן. והסכימו לזה מאה רבנים ובכללם גדולי ישראל יחיו: וזאת אשר כתב הגאון וכו' מ' יצחק שמעלקיש הנאבו"ק לבוב ז"ל מח"ס תשו' בית יצחק

עברתי על דברי הקונטרס הזה מהרב הגאון מ' י שכר בעריש אבד"ק בעגדין אשר פתח בהיתרא דהאי גברא מנש"ה לישא אשה על אשתו הנשתטית מ' הענדיל וראיתי כי דבריו דברי תורה המה ודרינא אנכי בהדי מאה רבנים הנמנים לדבר מצוה הזאת באופן שיקיים הבעל כפי המוטל עליו מפי הרב הגאון הנ"ל. ואחרי אשר כבר הארכתי בענינים אלה בכמה תשובות קשה עלי לפלפל עוד הפעם בזה ולזאת אקצר. ובאתי עה"ח לבוב אור ליום ג' בדר"ח תמוז תרנ"ה לפ"ק יצחק שמעלקיש האבד"ק הנ"ל: סימן קיט

השייך להיתר הנ"ל תשו' מכבוד הגאון אבד"ק קאלוואריע שי'

יקרת כגה"ר ע"ד להצטרף לימטא שיבא מכשורי בהיתר לאיש שנשתטה אשתו הגיעני כן הקונטרס של כגה"ר וב"ד הצדק. והנה לפ"מ שעיינתי היטב בהגב"ע הלז גם בעצם הקונטרס ראיתי כי האשה הלז הנשתטית מ' הענדיל אשת ר' רנ"ש בר"א היא כבר משוגעת מכמה שנים ויש לה זמנים שמדברת בנחת ככל אדם ולפעמים יגבר שגעונה עלי' עד שמקרעת בגדי' מעלי' וגם כי במשך שטותה ילדה ב' פעמים ונמצא שהיא ראוי' לאישות ולזה חושש אני להצטרף לזה הענין ולהפסיד זכות העלובה הלז בריחוק מקום ולדונה בלי לידע מאומה מההרפתקאות דעדו עליה ואולי הקניטה הבעל הרבה עד שגבר עליה המרה שחורה ר"ל. כי לפי הנראה מתשו' הנוב"י בהמס"ק תאה"ע תשו' ג' שכ' בזה"ל והשמים בינו לבינה זה כמה שנים שנפרדו זה מזה ולא לתהו בראה וכו' ושינה הדבר דא"א לנהוג עמה מנהג אישות מחמת שטותה וכו' והכא הרי ילדה ממנו ב"פ בעת שטותה דזה ראי' דבאפשרי לדור עמה. ולזה אף אם נניח דיש כאן מקום היתר למה לנו להתערב בזה אחרי דליכא כאן מצוה רבה דפו"ר וגם דלא תהו בראה. ועי' בנוב"י מה"ת חיו"ד ת' קמ"ו שכ' ג"כ כמ"כ. ולגדולי ישראל הסמוכים ככם יש לעיין בזה

והנני רק להשתעשע בד"ח ולהשיב לו גרגר אחד במה דאתוי לן חורפא ולחוות ענ"ד בדבר שטרחו ויגעו בזה האחרונים וגם כגה"ר בקונטרס הלז אשר יקבל חזרה. וזהו בערעור הגמלמ"ל בפ"ו מה"ג בשם חכמי קוסטנטינא בדבר כתיבת גט והנחתו ביד שליח לנשתטית דמה מהני זה דהא כיון דלא מצי למיעבד השתא לא מצי לשווי' שליח ליתן הגט כשתשתפה ע"פ הגמ' בנזיר (דף י"ב) ועשה סמיכות לזה מיבמות (דנ"ב) גבי האומר כו' לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט דהטעם הוא דהאשה אינה בת גירושין בשעה שצוה הבעל לכתוב וכמו כן הכא דבשעה שמצוה לכתוב היא אינה בת גירושין וע"ש דלא ניחא לי' לחלק בין נכתב בתחלה לנכתב אח"כ דחד טעמא הוא דבשעת צווי הבעל היא לאו בת גירושין והראה מקום לזה בטואה"ע סקל"ב ורשב"א שם. וע"ז העמיק הרחיב הב"מ לחלק בין אם החסרון מחוקי התורה דלא יוכל לעשותה דלא מצי משוי שליח כלל. בין אם החסרון הוא מחמת חליו וכדומה דאז יכול לעשות ע"י שליח. אלא דהקשה לנפשו מב"ק (דף ק"י) דאמר שם דאפ' בתולה כל היכי דלא מצי עביד לא משוי שליח ושקיל וטרי בזה והסכים להחילוק הלז מגיטין (דף כ"ג ע"ב) דעבד מצי משוי שליח

וכגה"ר יצא לדון בזה מתשו' מהר"י ברונא תשו' קע"ח והעמיק הרחיב עיונו עפ"מ דק"ל תי' הגמ' דקידושין (דף כ"ג ע"ב) דמקשה שם על הא דאמר דעבד יכול לעשות שליח לקבל גטו מיד רבו אף דהוא א"י לזכות הגט ודאע"ג דלא מצי עביד משוי שליח. מר"ה ברי' דר"י דאמר דליכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושליחא מצי עביד ושני דלא דמי דישראל וכו' אבל עבד דאיתי' בתורת גיטין לאחר מצי משוי שלית אף לנפשי' דא"כ דמהני מה דעושה שלית לאחר מגוף לגוף דא"כ למה לא מצי לשוי' שליח בהא דנזיר (די"ב) באשה שיש לה בעל בההיא שעתא נימא דהא מצי להיות שלית לאשה אחרת וממילא דמצי לשוי' שליח בההיא איתתא כמו בעבד. ולזה יצא כגה"ר לחלק בין החסרון בעצם הדבר כמו באשה הנשאת בנזיר שם בין ליכא חסרון רק בשליחות. ולזה בנזיר לא מהני דהוי כמו ישראל בקרבנות אכן בעבד דהחסרון בשליחות מהני עכתד"ק. ולזה יצא לדון בנידון דידן דחסרון בעצם הוא דאינה בת גירושין לא מצי לשוי' שליח כדעת חכמי קוסטנטינא

ובעיני הדברים תמוהים מאד על חכמי קוסטנטינא בכלל ועל כגה"ר בפרט. ונחזי בתחלה בכלל דברי הגמלמ"ל שכתב בשמם דזה דומה לאומר כו' לאשה לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט דתמיהה טובא דהתם הא כ' המל"מ שם בפ"ו מגירושין בשם התוס' ורא"ש ורמב"ם דבשעה שצוה לכתוב הגט אינה אשתו כלל ולהתוס' והרא"ש הוא דאין אדם מקנה דבשלב"ל. ולהרמב"ם משום דלא נכתב לשם גירושין כלל ועי"ש בטור וב"י רסקל"ב באה"ע דהכתיבה היתה בפסול היכי שכתבו בתחלה והיכי שכתבו אח"כ מ"מ צווי הבעל הי' בפסול שלא הי' אז בעלה כלל וליכא גט כלל. משא"כ היכא דאין הפסול משום עצם הכתיבה רק שאחר הכתיבה לא יהי' לו באפשרי ליתן לה ויצטרך לחכות בכתיבה עד שיהי' לה יד הכי זה פסול בכתיבה ? ודאי דהגט כשר ולא מצינו בשום מקום בש"ס ופוסקים דבעת הכתיבה מוכרת האשה להיות ראוי' לקבלת הגט ואם פסלו כשמחוסר דבר מה בין כתיבה ונתינה זהו בעצם הגט ובנתינתו מצד הבעל כמו תלישה ונתינה. אבל לא במה שאין חסר מצדו מאומה. ומה שאין לה יד הא אין החסרון מצדו. ואיזה דמיון יש בזה לאומר לאשה דעלמא שאינה אשתו דיכתוב גט ויתן דהגט אינו מהבעל לאשתו. ולזה העולה מדבריי דהלאו בת גירושין דדימה ההגמל"מ שם להאי לאו בת גירושין דהאומר כו' לאשה דעלמא ה"ז גיטך לכשאכנסנה אגרשנה דכתב הרמב"ם פ"ג מה"ג הלכ"ו אינו דומה זה לזה כרחוק מזרח ממערב דהאי לאו בת גירושין דמיירי ההגמל"מ הוא דיש מניעה מצד אחר בקבלתה. משא"כ המניעה דמיירי הגמ' והפוסקים באומר כו' לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דהפסול בגט עצמו דליכא בזה גט כלל. וכן שעבד שמקבל גטו אין החסרון בגט כלל רק בעבד דהוא במקום האשה המקבלת דלה לה מאשה ילפינן כדאמר שם

ובזה ניחא הכל גם מבב"ק (דף ק"י) דאמר שם דבחולה אינו יכול לעשות שלית משום דלא מצי למיעבד