דברי יששכר קעג

שלא מן הדין לכופו לגרשה כמ"ש בעצמו במה"ת ת' צ' וכ"כ ג"כ בתרעק"א בחדשות מ"ד דאולי אחר שנשא בהיתר מותר הוא לשהות עם שתיהן ונהי דלמעשה מחמירינן ס"ס חשו לה לעשות באופן שלא יהי' חשש גט המעושה אפי' אם אין הדין נותן לכופו

והנה לפי דברי הלבוש שהביא הנוב"י באותה תשו' הנ"ל דהיכי דיש לו ב' ברירות לכו"ע לא הוי עישוי כלל. צ"ע אם ה"ה היכי דיש לו ב' נשים והוא מעושה לגרש אחת מהם שיברור אולי ג"כ לא הוי גט מעושה כיון שהוא בחר לעצמו. ולכאורה לרבא דאמר בב"ב (דף מ"ח) דדוקא בשדה סתם הוא דאמרי' בתלוה וזבין זביני' זביני. ואפ"ה בכה"ג בגט המעושה שלא כדין פסול דהא סתם אשה כסתם שדה

ויתורץ בזה מה שמקשים על הרמב"ם פ"ב מה' שופר דפסק בתקיעת שופר דמצ"כ ותוקע לשיר לא יצא ובפ"ו מה' חו"מ פסק בכפאוהו ואכל מצה יצא ובגמ' ר"ה (דף כ"ח) משמע דהא תלי בהא

ונ' לדקדק במ"ש שם בגמ' אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא ובגמ' אמרו אלמא קסבר רבא מצאצ"כ ול"א קסברי הנך דשלחו לאבוה דשמואל דמוקדמים למימרא דרבא

אך נ' דאה"נ ממימרא דשלחו לי' לאבוה דשמואל אין לכאורה שום ראי' דמצאצ"כ עפ"י מ"ש הרמב"ם הנ"ל בפ"ב מה' גירושין דאחר שנאנס הוא מרוצה בכך ובודאי נתכוין דניחא לי' לקיים מצות התורה. אבל בתוקע לשיר שלא נאנס ולא נתכוין אולי אה"נ דלא יצא

אך רבא לטעמי' דס"ל דוקא בשדה סתם כיון דאינו נאנס מפורש על אותו הדבר והוא בחר בעצמו אחת משתים הוא דאמרי' גמר ומקנה. וכיון דעפ"י סוגית הגמ' דב"ב שם מצוה הוי כמו זוזי וא"כ ה"ה במצוה נמי ל"א דגמר ורוצה אלא היכי דכפאוהו על אחת משתי דברים והוא בחר לעצמו אחת מהם. א"כ בכפאוהו ואכל מצה דרק על דבר אחד נאנס אין ראי' שנתרצה ע"כ דייק רבא שפיר לשיטתו דגם בלא נתכוין יצא

ושפיר דייקו בלשונם אלמא קסבר רבא מצאצ"כ ולא הנך דשלחו לאבוה דשמואל דלדידהו שפיר נוכל לומר עפ"י סברת הרמב"ם הנ"ל

וא"כ מיושב דעת הרמב"ם דהוא פוסק בפ"י מה' מכירה דאפי' בשדה זו תלוהו וזבין זביני' זביני א"כ ה"ה במצוה אפי' שלא בתר לעצמו אחת משתים אפ"ה אמרי' דודאי נתרצה. א"כ שפיר בכפאוהו ואכל מצה יצא דודאי נתרצה אתר שהוכה ותשש יצרו. משא"כ בתוקע לשיר דלא נתכוין אה"נ דלא יצא

אך עדיין תימה דלפ"ז לרבא הא דאמרי' גט המעושה בישראל כשר דוקא כשכפאוהו לגרש א' משתי נשיו ודוחק לומר כן דמתני' סתמא תני

אך נ' ליישב דעת הרמב"ם עפ"י מה דפסק דאפי' בגט המעושה ע"י נכרים ג"כ מדאו' כשר והקשו עליו מדאמרי' בגיטין הא דר' משרשיא בדותא היא וע"כ כמ"ש הלח"מ שם דלפי מה דאמרו בב"ב שם משום דמצוה לשמוע דברי חכמים ל"ל האי דגיטין דר' משרשיא בדותא אלא אפי' דכפאוהו נכרים ג"כ כשר מה"ת דניחא לי' לקיים המצוה א"כ ניחא שפיר דלפי דברי הגמ' דמצוה לשמוע דברי חכמים אין ראי' משלחו לי' לאבוה דשמואל

אך רבא ס"ל כגמ' דגיטין דאמרו הא דר' משרשיא בדותא היא ומש"ה בכפאוהו פרסיים ל"ש מצוה לשמוע דברי חכמים ושפיר מייתי ראי' לתוקע לשיר אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל כר' משרשיא ואפי' בכפאוהו פרסיים מהני מדאו' א"כ ל"ד כלל ושפיר פסק התם דיצא ובתוקע בלא כונה לא יצא

ס"ס לדידן דקיי"ל דאפי' בשדה זו ג"כ תלוה וזבין זביני' זביני ובע"כ דאפי' באותה אשה גט המעושה כדין כשר א"כ שוב י"ל דבמעושה לגרש אחת משתים והוא בחר לעצמו אחת מהן אפי' שלא כדין כשר. ועכ"פ היכי שהדין נותן שיגרש אף דאין ראוי לכוף אותו להדיא שיגרש אותה האשה אבל בכה"ג מותר

ומיושב לפ"ז מ"ש הנובי"ת ת' צ' להקשות על דברי הרמ"א בסי' א' שכ' כופין בחרמות ונידויין לגרש א' מהן דהא אין מעשין אלא לפסולות. ולפמ"ש ניחא דמה דקיי"ל אין מעשין דוקא לאותה האשה בעצמה. אבל בכאן החרמות והנידויין אינן אלא שיגרש אחת מהן שיבחר וכיון שיש לו ברירה ל"ת גט המעושה

ואף שכ' הח"מ והשני' תדחה אין הכוונה שכופין אותו בפירוש שיגרש את השני' דאל"כ הו"ל לרמ"א לפרש כן אלא גם הח"מ כוונתו דכופין אותו לגרש סתם וכשנתרצה לגרש אומרים לו גרש השני' אף שהוא סבור שעל השני' כפאוהו ל"ל בה

ולפי סברא זו יש לתרץ קו' הראשונים הנ"ל על הרשב"א הנ"ל מהך דגיטין (דף מ"ו) קונם פירות העולם עלי אם איני מגרשך דנ' דבכה"ג ל"ה אונס. דנ' דס"ל להרשב"א דבכה"ג דאינו אנוס על גוף הדבר הוי כי האי דשדה סתם. וס"ל לגמ' דגיטין (שם) דשדה סתם אפי' בתלוה ויהיב ג"כ מהני וה"ה בגירושין אפי' בשלא כדין ושם בב"ב דאמר רבא הלכתא בתלוה וזבין וכו' יש לדקדק דל"א בקיצור הלכה כר"ה בשדה סתם וכן גם במסקנא בגמ' דאמרו הלכתא בין בשדה סתם בין בשדה זו לא הזכירו ר' הונא כלל

ע"כ נ' דר"ה סתם אמר בתלוה וזבין אפי' בשדה זו זביני' זביני וממילא בתלוה ויהיב נהי דל"מ דוקא בשדה זו אבל בשדה סתם אפי' בתלוה ויהיב מהני וא"כ ממילא בגט המעושה שלא כדין דהוי כתלוה ויהיב דוקא באשה זו ל"מ אבל באשה סתם אפי' בכה"ג מהני ומש"ה בגיטין (שם) דר"ה הוא דאמר לה ואזיל לטעמי' אמר שפיר אם אמר פירות העולם עלי אם איני מגרשך ל"ח אונס ומגורשת לעולם. אבל לרבא דס"ל דבתלוה וזבין דוקא בשדה סתם וממילא בתלוה ויהיב אפי' בשדה סתם ל"מ וה"ה בגט המעושה שלא כדין אפי' באשה סתם ל"מ. א"כ ה"ה בקונם פירות עלי אם איני מגרשך ג"כ ל"מ

ונהי דמסקינן הלכתא דאפי' בשדה זו ג"כ תלוה וזבין מהני לא פלגינן עלי' דרבא אלא בתלוה וזבין אבל במאי דס"ל לרבא בתלוה ויהיב דל"מ אפי' בשדה סתם לא פלגינן עלי'. וה"ה בגט המעושה שלא כדין אפי' באשה סתם ל"מ. ומש"ה הוא דלא הזכירו ר"ה כלל במסקנא וממילא לא קיי"ל כהאי דגיטין הנ"ל. ומיושב שפיר דעת הרשב"א דבכה"ג הוי אונס וצ"ל להרשב"א ז"ל דמוקי מתני' דמעשה בצידון בנדר שכופין מן הדין לגרש כגון בנדרים המנויין ביו"ד סי' רל"ה כגון דאמר לה קונם תשמישך עלי אם איני מגרשך או דהדירה שלא ליהנות לו כי האי דריש המדיר ובכל אלו אם מגרשה אח"כ כדין עשה ולא הוי גט המעושה

ומעתה לפענ"ד יש עצה אחרת נקלה עוד מהאי דנוב"י. שידור ויאמר הנאת תשמישך עלי אם איני מגרשך דבכה"ג אליבא דכו"ע הכפיי' כדין. ובגברא דציית דינא די בכך ולא יהי' צריך להשלשת הת"כ שהזכיר הנוב"י לצאת ידי דעת הלבוש כיון דבכה"ג הכפיי' הוא כדין. וגם דבהשלשת השט"ח יש עוד ס' אם תאמר הריני כאלו התקבלתי. אבל בזה אין עוד שום עצה. והגם דס"ס נכון להצריך השלשת השט"ח. אבל ס"ס בנדר זה טוב יותר שיש בו כפיי' כדינא. אך ס"ס כיון דבאופן הנוב"י ג"כ כשר וישר דעתינו שלא לשנות מכל המוזכר שם וכפי הנ' בת' חת"ס ת' י"א ושאר אחרונים כמעט כולם ז"ל הסכימו כן

והנה בעובדא דידן הבעל השליש לפנינו ביד בטוח סך הכתובה ות"כ במזומנים כן ג"כ הוא מוכן להשליש בטוחות על מזונותי' וספוקי' ולפנינו יתן ג"פ ביד השליח באופן המבואר למעלה וישליש שט"ח על סך מסויים. ויאסור ע"ע בשר ויין בקונם עד"ר מיום שיתרה בו שליח ב"ד לגרשה כשתתרפא ולא ירצה לגרשה או לשלם: