דברי יששכר קעא

שליח עכ"ל. ואף שכ' שם דאם הי' חולה כ"כ דלא מצי עביד בשום צד לא מצי משוי שלית היינו דוקא שם לענין מצוה דודאי חולה כה"ג פטור ממצוה זו אבל כל זמן דמצי לגרש פשיטא דמצי משוי שליח

ומה שהקשה בס' ב"מ דכמו דהעבד מצי משוי שלית הואיל ואיתי' בתורת שליחות לעבד אחר ה"נ למה לא נימא בהך דנזיר (דף י"ב ע"ב) שם דהמשלח בר שליחות הוא לנשים אחרות פנויות ה"נ מצי משוי שליח אפי' לאשה נשואה זו

לפענ"ד לק"מ דהן הן דברי הגמ' קידושין דפריך מכהנים דלאו שלוחי דידן נינהו מדאנן לא מצינן למיעבד קרבנות להך דעבד דג"כ לא מצי משוי שלית ומשני דל"ד דהתם בכהנים גוף המעשה והענין שנשתלח לו זה לא מצי ישראל לעבוד והוי חסרון מצד הענין גופי' וז"ש בגמ' שם ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל אף דישראל הם בתורת שליחות לשאר דברים ס"ס לענין קרבנות אין להם שום כת אבל בעבד דמשוי שלית לענין השחרור דגוף השחרור ודאי דעומד הוא לכך וראוי הוא להשתחרר

א"כ מצד הענין ודאי דאין כאן שום ריעותא אלא מצד השליחות אתינן עלה ומצד השליחות שוב די אם הוא בגדר שליחות לעבד אחר נמצא היכי דמצד הענין אין למשלח כח לא מהני מה דהוא בגדר שליחות וכן הם כל הני דוכתי דאמרינן בהו מלתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי בנזיר (דף י"ב ע"ב) דאמר לשלותו צא וקדש לי אשה שהיא א"א עתה מצד הענין לא מצי לקדשה וכן ביבמות (דף נ"ב ע"ב) לאשה דעלמא אינה גט מטעם דאצלה ל"ש גירושין וכן שם בהפרת נדרים אף דבעל יכול להפר נדרי אשתו אחרת מכל מקום באותה האשה אין שייכות לענין הפרה דאין עלי' נדרים וגרוע עוד מישראל בקרבנות דהתם השליח על כל פנים יש לו שייכות בזה והכא השליח ג"כ לא מצי למיעבדי' השתא מש"ה בקרבנות איבעיא בנדרים (דף ל"ה ע"א) והכא ביבמות לא איבעיא להו כלל וה"ה באדם האומר לשלותו צא וקדש לי אחות אשתי לכשתמות אשתי לא מהני השליחות דבאותה האשה אין לו למשלח ענין בקידושיה אף דהשליח מצי לקדשה והוי כישראל בקרבנות

וא"כ לפ"ז יפה אמרו חכמי קוסטנטינא דגם בכה"ג באשה הנשתטית מה נ"מ לן אם הוא בגדר שליחות כיון דמצד הענין אין מקום לגירושין אצלה לא מהני מה דמצי להיות שליח אצל אחר

והעיקר נלפע"ד בישוב הקושיא דמה הועילו רבותינו ז"ל בהשלשת הגט נ' דהא ודאי היכי דהיא יכולה לשמור את גטה אף דא"י לשמור את עצמה אפי' אי נימא דמדרבנן לא הוי גטא ס"ס כיון דמדאו' מהני תשיב מצי עביד משוי שלית וכדמשמע בתוס' ב"ק (דף ק"י) ד"ה דכי עביד וכ"כ מפורש במל"מ פ"ב מה' ביאת מקדש ה"ו

ואולי י"ל דה"ט דתוס' יבמות (דף צ"ט ע"ב) שכ' דהספקות ראויין להקריב מטעם דאם יבוא אליהו וכו' ורש"י ז"ל הניחה בקושיא נהי דבאיסור דרבנן ס"ל לרש"י ז"ל בעצמו דחשיב ראוי וכמ"ש בשבת (דף מ"ג) טבל מוכן הוא שאם בא א' ועבר על איסור דרבנן חשיב ראוי ס"ס הכא רש"י לטעמי' דס"ל ספקות מה"ת אסורים ע"כ ל"מ סברא זו דאם יבוא אליהו. והתוס' ס"ל דהספקות מה"ת שריין כמ"ש מהרי"ט ח"ב חיו"ד ת' א' מש"ה ס"ל דהוי מצי עביד

יהי' איך שיהי' בדעת התוס' עכ"פ היכי דרק מדרבנן אסור שפיר חשיב מצי עביד א"כ בשוטה דיכולה לשמור גטה אף דא"י לשמור א"ע מצי משוי שלית א"כ לפ"ז לעולם תשיב מצי עביד דאפי' בשוטה גמורה מתרמי כ"פ שיש לה דעת קצת ויודעת קצת

וכבר כ' הט"ז בסי' קי"ט סקי"ב וז"ל ולהתיר וליתן לה גט אפי' אם מותר מצד הדין כיון דיודעת לשמור גטה ודאי אין לנו היתר זה כיון דיש סרך איסור דאו' באינה יודעת זה אין אנו בקיאים כ"כ לדעת מתי נקראת שימור לגטה

והנה מצאתי ג"כ בדברי קמאי בס' אור זרוע הגדול בסי' תשע"ח כ'. שם מעשה בא לפני ר' שמתה בשוטה א' שהיתה יודעת לשמור גטה וכ' דלא ידעתי להבחין במה נקראת יודעת לשמור את עצמה. הגם דשם משמע להיפוך דביודעת לשמור עצמה אין אנו מבינים. עכ"פ חזינן דסברא דדברי הט"ז נכונים דגם ביודעת לשמור גטה ספקא הוי לעולם דאין אנו בקיאים להבחין כ"כ בין דעות השוטים. וא"כ לפ"ז סברא גדולה אצלי דאפי' בשוטה גמורה אם גרשה אפי' למאן דס"ל דאינה מגורשת אם נשתפית אח"כ וקבלה קידושין מאחר דצריכה גט מספק דשמא לא היתה שוטה כ"כ וגטה גט מספק

וממילא אם נחליט כן אזדא לה כל אותה הקושיא דידוע מ"ש המל"מ פ"ט מה' אישות ה"ו באשה שהיתה ס' מקודשת דמצי משוי שלית לקדשה על אח"כ כיון דיכול לקדשה עתה קידושי ספק תשיב מצי עביד, וראיתו מדברי הרמב"ם פ"ז מה"א במקדש יבמה לאתר שיחלוץ לך יבמך כיון דאם קדשה עכשיו מקודשת מס' א"כ גם הכא חשיב מצי עביד ומשוי שליח

ועי' ת' חתם סופר ת"ב ב' בד"ה עדיין פש גבן וכו' כ' מדאמר סתם ד"ת שוטה מתגרשת ע"כ מיירי ביש בה הימני שוטה שבכל מקום ואפ"ה מתגרשת עד שבדקנו בה אם משלחה וחוזרת. וע"ז יש לומר כ"ז שלא ראינו בה סימן שטותא יתירתא דמאבדת כל מה שנותנים לה אפי' בדיקה א"צ אם משלחה וחוזרת

וביותר האשה הזאת שאנו מדברים אודותי' העידו לפנינו שיש זמנים שהיא מדברת כאחד האדם ודאי דקרוב לומר דעכ"פ ספקא הוי לעולם ובמשך שני שגעונה ילדה שני פעמים ועכ"פ היתה קצת בגדר דעת כשנזקק עמה

עוד נ"ל באופן אחר דבפשוט דעת הרמב"ם במקומו שם משמע דלעולם מגורשת בדיעבד מדלא מפליג כלל. ובס' שיורי קרבן על הירושלמי יבמות מתרץ באמת קושיא זו עפ"י דעת הרמב"ם ז"ל. אך קשה לתרץ כן לפענ"ד דרוב הפוסקים לא ס"ל כרמב"ם ז"ל בזה וס"ל דבאינה יודעת לשמור את גטה אינה מגורשת מדאורייתא ולדעת ה"ה גם הרמב"ם ס"ל דאינה מגורשת מדאו' אלא דסמך עצמו על מה שכ' כבר בקטנה

אך לפענ"ד נ' לומר דיש לפרש דברי הרמב"ם כפשטות לשונו ואעפ"כ שלא יקשה עליו מפשטות דברי הגמ' דיבמות (דף קי"ג ע"ב) מוכרת לומר דאזיל בתר פשטות דברי הירושלמי דאין שם כ"א שני טעמים א' משום גרירה וא' דאין לה יד ולמ"ד משום גרירה עבר וגרשה מגורשת ואף דבגמ' דידן לא משמע כן כבר כ' בעלי הכללים היכי דבגמ' דידן אינו מפורש ובירושלמי מפורש פסקינן כירושלמי. וכבר כ' האחרונים דלישנא דאביי דמדייק לשון עולמית דלא תני בשוטה משמע דלעולם בשוטה מתגרשת

אך עדיפא מינה נ' דהרמב"ם ס"ל כחד תי' בתוס' בשם י"מ דגרירה דירושלמי משלחת וחוזרת ויכולה לשמור גטה, היינו יש לה, יד וא"כ פלוגתא דהתם היינו תרי מימרי דהכא וכיון דשם אמרו דלמ"ד משום גרירה מגורשת בדיעבד. אין דברי הרמב"ם מופרכין מגמ' דהכא

ומעתה יש ליישב קושיא זו בפשוט דבס' מרכבת המשנה רצה לכאורה ליישב דדמי למאי דאמרינן בכתובות (דף נ"ט) שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים תקדש דקדשה דמה, דבידו לפדותה אחר עשר שנים מקרי מצי למיעבד השתא וא"כ ה"נ הלא אם תיסק אדעתין שלא תתרפא לעולם אין חשש כלל ועיקר החשש הוא שמא תתרפא א"כ להך צד מקרי ראוי לגרשה כמו לאחר עשר שנים

אך הוא ז"ל דתה לחי' זה דל"ד להתם דזמן ממילא קאתי ובידו לפדותה אך בשוטה דאמרי' בגיטין (דף ע' ע"ב) דלאו סמיא בידן א"כ מחוסר מעשה. וא"כ מיושב שפיר דבירושלמי שם אמרו נ"מ בין טעמא דגרירה לטעמא דא"י לשמור גטה דמשום גרירה בדיעבד מגורשת ומשום שא"י