דברי יששכר קע

לישא אחרת עלי' ואין לך נסתחפה שדהו יותר מזה

וסברת כ"ת שכ' לתרץ קושית חכמי קוסטנטינא דלא מהני השלשת הגט דשליח לא מצי משוי כיון דאיהו לא מצי עביד וכ' דלמה מהני השלשת הגט דכיון דמדעת ב"ד עשה מותר לו אח"כ לגרשה בע"כ לא אוכל להלום דבריו כיון דאין מעשה זה כלום מה התרנו לו כיון דלאו בת גירושין היא. אך זה אמת די"ל כיון דרוב הנשתטות אינן אלא דרבנן ומדאורייתא ראוי' היא לגירושין ובדיעבד אפי' להסוברים דל"מ הגט מדרבנן ס"ס כיון דמדאו' מהני עכ"פ אפי' מדרבנן חשיב ראוי כמ"ש רש"י שבת (ד' מ"ג) טבל מוכן הוא כיון דאם בא א' ועבר על דברי חכמים עכ"פ מינוי השליחות מועיל על אח"כ שאח"כ לא יהי' עליו חדר"ג דבדרבנן לא תיקן והוי שוב תרי מדרבנן

ומ"ש כ"ת בשם מהרי"מ מבריסק הראי' מעבד של שני שותפין דכופין אותו לשחררו וכותב לו שטר על דמיו וכבר כ' הט"ז סי' קי"ט סקי"ב ראי' מעבד שחציו עבד וחציו ב"ת. אך עדיין אני תמה וכי כללא הוא והלא עבד שברח מח"ל לא"י ס"ל לרמב"ם ז"ל דאין מחזירין אותו לעבדות ואפ"ה כתב ר"ן בגיטין פ"ב משמו ומובא ג"כ בב"י רס"ז דאין כופין אותו לשחררו. ואין לומר משום דמותר עכ"פ בשפחה הרי בעבד שברח מבית האסורים כ' בתוס' גיטין (דף מ') ד"ה אותו דמותר בשפחה ואפ"ה כופין אותו. וע"כ צ"ל דהתם תק"ח הוא כן ואולי משום דמכניסו תחת כנפי השכינה ולמה דתקין תקין למה דלא תקין למה תקין. אבל הכא מוכח להיפוך דחכמים תקנו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והרי בשהה עשר שנים ולא ילדה דג"כ לא קיים פו"ר ואפ"ה נהגינן שלא להתיר לו כלל אלמא דהחמירו בזה כעין דאורייתא ומנלן להתיר בכה"ג

ומה שפלפל כ"ג בענין הרהור וכ' בשם רי"ף על העין יעקב שבת דהרהור ל"ת מעשה והתם הביאו לכפרה על שזנו עיניהם ע"כ חשיב מעשה. אתפלא על כל הדברים וכי אם אין בו מעשה לא הוי איסור ס"ס צריך כפרה שעשה איסור וכי עלתה על דעת שעל הרהור א"צ כפרה וחכז"ל אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה

אך לדעתי כוונת הרי"ף שם דהרהור נפקא לן (בכתובות דף מ"ו ע"א) מקרא דונשמרת מכל דבר רע מכאן הי' רפב"י אומר אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה וכללא הוא דהשמר דעשה עשה דאדסמיך לי' קאי על העשה דשלוח טמאים הנכתב אצלו וחשיב כמו עשה ובגמ' שבועות (דף י"ב ע"ב) פריך האי עשה אי דעבד תשובה אפי' כל יומא נמי וכו' א"כ א"צ כפרה כיון דעכ"פ עשו תשובה מדהביאו קרבן שוב קרבן א"צ. וע"ז תי' שזנו עיניהם מן הערוה והוי בכלל ולא תתורו אתרי לבבכם ואחרי עיניכם דהוי לאו וע"ז צריך כפרה אף דהוי לאו שאב"מ

ומ"ש כ"ת בשם ירושלמי דמו"ק כלום אסרו אלא שיהיו אוכלים ושותים ויגיעים בתורה ואינון אוכלין ושתין ופחזין וכו' וכן בתקנת הרמב"ם ז"ל בתפלת י"ת לענין המסחר עבים ועלתה ע"ד כ"ג ג"כ לומר דה"נ נבטל התקנה ההיא ל"ד לנידון דידן דהתם נעשה ההיפוך מכוונת מתקני התקנה. אבל הכא הא לעולם שייך הרהור ואעפ"כ תקנו ולא חששו להרהור א"כ מה נולד באיש הזה ענין אחר מה שלא הי' שם. וכיון שהם תקנו ולא חששו לזה מנלן לחלק בין הפרקים

אך כ"ז הנני כותב לפלפולא בעלמא. אבל מ"מ כיון שראיתי להרבה מן האחרונים המקילים בזה בע"כ דעתם ז"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר וס"ל דחדרגמ"ה אינו אלא דרבנן וספקו לקולא

ויש ראי' לדברי המקילים מח' הריב"ש צ"א הנ"ל בסוף התשובה שכ' שהחמיר על האיש ההוא שלא ליקח אשה עד שנתחייב בקנין ובכח נידוי אלמא דהי' די בכך וכבר כ' דאף לדברי המחמירים דיני' כמו מדין הגמ' בנושא אשה על אשתו היכי דא"א לי' למיקם בספוקייהו. א"כ מנהגן של המתירים תורה היא וכדאים לסמוך עליהם. ולזה הנני ג"כ מסכים בהיתרא דהאי גברא: דברי הדוש"ת. סימן קיח

לבקשת איש א' מגלילותינו ושמו מ' נ"ש בר"א אשר אשתו מרת הענדיל בת ר' דוב נשאת לו בשנת תרמ"ה וזה כששה שנים אשר יצאה מדעתה ל"ע וזה בעלה דופק על דלתותינו להתיר לו לישא אשה אחרת עפ"י תקנת היתר מאה רבנים

אחרי הגב"ע על הנ"ל וגם תעודות הרופאים א"י שעסקו ברפואתה וגם מבתי השפיטאהלין מחוץ למדינה אשר עסקו ברפואתה ואין תקוה. הנני לכתוב הנלפע"ד בזה

הנה ידוע מ"ש בתשו' ר"מ מרוטנבערג ובס' הכלבו ק"י שלא להתיר עד שתהי' כתובתה צרורה ומונחה ביד נאמן במעות או משכנות

והב"ח בסי' קי"ט כ' אכן קבלתי ע"ש הרב מוהר"ר שכנא ז"ל שהתיר לישא אחרת הלכה למעשה וכו' והיינו דוקא ליחד לה כתובתה וליתן גט ליד אחד להיות שליח להולכה שיהיו בידו הגט והכתובה עד שתשתפה ומ"מ כל זמן שלא תשתפה חייב ליחד לה בית בפ"ע ושישמרוה ממנהג הפקר וליתן לה מזונותיה וחייב בתנאי כתובה וכו'

והנה על נתינת גט זה נתעוררו רבים כמ"ש בס' פני יהושע ריש פ' מי שאחזו ובס' בית מאיר סי' קי"ט עפ"י דברי המגיה במל"מ פ"ו מה' גירושין ד"ג בעובדא שאירע בקוסטנטינא ואסרו גדולי הדור דשם משום דלא מהני שליחות בכה"ג דקיי"ל במס' נזיר (דף י"ב ע"ב) כל מלתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי

והנה בס' בית מאיר עמד בזה דא"כ אם אין הבעל יכול לאמן ידיו לכתיבה לשיטת הרמ"ה בסי' קכ"ג דמצריך שליחות לכתיבה נימא ג"כ דל"מ משום דאיהו לא מצי עביד וכן אם הבעל חולה וא"י להלוך למקום כתיבת הגט נימא דלא מצי משוי שליח ורצה לחלק בין אם מצד חוקי התורה א"י לעשותו או מצד חסרון כחו

ודחי לה מהאי דב"ק (ד' ק"י) הי' כהן תולה או זקן נותנה לכל כהן שירצה ואמרו שם משום דמצי עביד ע"י הדחק הא לא"ה לא וחזר ונסתייע מהך דגיטין (דף כ"ג ע"ב) עבד מצי משוי שליח משום דאיתנהו בתורת שליחות עכ"ל עכח"ד

והנה מהך דב"ק אין ראי' כלל דהתם לא מצד חלישת כחו אתינן עלה אלא דשם אי לא מצי עביד ע"י הדחק הי' פסול דהרי באכילה ע"י הדחק אף דג"כ מצי אכיל ואפ"ה נותנה לאנשי משמר משום דאי אכיל אינו מקיים המצוה

אך גוף קושיתו הנ"ל מתורצת עפ"י מ"ש בת' ר"י ברונא ת' קע"ת ז"ל ראי' מהאי דעבד נהי דאינו מקבל גט מיד רבו אבל מקבל הוא גט לעבד אחר מיד רב אחר א"כ ה"ה האי חולה נהי דלא מצי לילך לבהכנ"ס ולעשות גלילה אבל אי מייתינן ס"ת לגבי' מצי עביד גלילה לכן נמי מצי משוי שליח מיהו אם הוא חולה כ"כ דלא מצי עביד בשום צד פשיטא דלא משוי שליח ואם הולך חוץ לעיר נראה דמצי משוי שליח וכו' אלא מטעם דאמרי' ביבמות הואיל ומצי אתי בקפיצה וכו' עיי"ש. וכמ"ד אין תחומין למעלה מעשרה מצי אתי השתא וחזי לי' וקיי"ל כרבה כדאמרי' הואיל ואי מיקלעי לי' אורחים עכ"ל

ומפורש כ' עוד בתשו' ע"ד וז"ל ודומה להא דאמרי' בשבת פ' שואל מותר לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש שם בורגנין הולך ואעפ"י שעכשיו אין שם הואיל והי' אפשר בשום צד אולי היו שם בורגנין וה"ה הכא אולי הי' שם שום צד ליטול מצותו ומצי משוי