דברי יששכר יז

וכמו שכ' בתשו' הנ"ל דהיכי דיכול לקיים את שתיהן מצוה הוא עושה

ודברתי בזה בש"ק העבר בענינא בדברי הזוה"ק פ' בלק השייך לפ' דברים בההיא ינוקא דאמר בריחא דלבושייהו ידע דלא קרו ק"ש ואף דהיו עוסקים במצוה ש"מ דמ"מ אותה המצוה חסרה להם והוי כמו טומאה דחוי' בצבור וכמו שבת במקום פק"נ לדעת הרמב"ם

אך אמרתי קצת הגם שבמופלא ממני לא אדרוש אעפ"כ יש קצת לומר הגם שנשמתו של אותו ינוקא הי' גבוה מעל גבוה אעפ"כ לא ראה ברוה"ק אלא מה שהוא הי' בגדר חינוך אבל מצות חתן וכלה שהם היו עוסקים בה כיון שהינוקא לא הי' עוד בזה בגדר חינוך זאת לא ראה ואה"נ אלו הי' בגדר זה והי' רואה מצוה שהיו עוסקים הי' רואה שלא חסר להם כלום. ואך קשה מאד להביא ראי' מענינים גבוהים כאלה יה"ר שיפוצו מעינותיך חוצה ועשה חיל באפרתה וכו': סימן ח כבוד אחי הגאון שיחי'

מכתב כבוד תורתך קבלתי אתמול בלילה ובחזקה לקחתי לי מועד להשיב תיכף

א) על הדחיי' הראשונה עוד הפעם אני אומר דמהך שהולכין למקום שתוקעין ולא למקום שמברכין אין ראי' דהיינו כשעדיין אינו עוסק לא בחמורה ולא בקלה ע"ז אמרו שיבחר לעצמו מצוה חמורה וכן שם בנוב"י לענין מצוה דאו' ודרבנן אבל מה ראי' היא זו שיניח את הקלה או אפי' הדרבנן שעסוק בה משום הדאו' ואינני אומר מקופיא אלא מקיבעא ואולי הי' שם איזה ט"ס במכתבי הראשון שפקפקת בו

ולדעתי קרוב אל הפשט לפרש בזה משנה דאבות שאמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה והכל תמהים ושואלים ס"ס זו קלה וזו חמורה ולמה יהי' זהיר בזה כבזה וכן המשל שהביא במד"ר פ' תצא עה"פ ארח חיים פן תפלס דס"ס משמע שזה שכרו יותר מבזה ולמה יהי' זהיר בזה כבזה. אך לפענ"ד פשוט הדבר דהמשנה קאי על העוסק במצוה דיהי' זהיר בקלה כמו בחמורה ולא יניח את הקלה מפני החמורה וע"ז שייך שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות שיוכל להיות שמפני זה שלא עזבת את הקלה ולא ביישת אותה יתנו לך שכר כעל החמורה אבל לכתחילה ודאי יעשה את החמורה וזהו שהולכים למקום שתוקעין ולא למקום שמברכין

אך כבר כתבתי בתשובתי הראשונה דלענין דאו' ודרבנן י"ל דאה"נ דיניח הדרבנן מפני הדאו' אדרבה יש לי ראי' מדאמרי' בסוטה (דף מ"ד ע"ב) נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור, מן המצוה דמ"ד דהוי רשות אינו פטור מן המצוה והלא אפי' מלחמת הרשות הי' ע"פ ב"ד כמ"ש ברמב"ם פ"ה מהל' מלכים א"כ לעולם הי' מצוה דרבנן א"כ משמע דעוסק במצוה דרבנן אינו פטור ממצוה דאו' עוד ראי' מתוס' סוטה (דף ג') ד"ה לה יטמא שכ' דמ"ד לה יטמא מצוה נ"מ לעוסק במצוה והא התם ג"כ אפי' למ"ד רשות עכ"פ הוי כשאר קבורת מתים דהוי מצוה והוא עוסק במצוה דרבנן עכ"פ וע"כ דעוסק במצוה דרבנן אינו פטור ממצוה דאו'

עוד יש לי ראי' גדולה מזו ממ"ש במשנה דעדיות ומוזכר בברכות (דף כ"ז) העיד ר"י בן בבא שממאנים את הקטנות היינו אף שנשא קטנה והיא מצוה דרבנן אעפ"כ אם לפניו מצות יבום שהיא מצוה דאו' מלמדין אותה למאן כדי לקיים מצוה דאו' אלמא דעוסק במצוה דרבנן אינו פטור ממצוה דאו' אדרבה מסלקינן הדרבנן מפני הדאו'. אבל אם שתיהן מדאו' ע"ז כבר כתבנו תחילה דאין נ"מ בין קלה לחמורה

כן בדחיי' השניי', שכ' דמוכח בגמ' דאמרו ואי אשמועינן הכא דליכא כרת אבל פסח דאיכא כרת אימא לא משמע דדוקא בשוות פשוט אצלי דהוא ככל הצריכותות שבש"ס שזה מגלה ע"ז וזה מגלה ע"ז דאי בפסח ה"א דוקא היכי דלא מטא זמן חיובא קמ"ל בק"ש אפי' במטא זמן חיובא ואי בק"ש ה"א דוקא בשוות היכי דליכא כרת קמ"ל בפסח דאפי' ממצוה שיש בה כרת פטור הוא

ויודע אני שיש דרך להתעקש ולומר דיש שני דינים היכי דלא מטא זמן חיובא פטור אפי' מכרת ובמטא זמן חיובא פטור דוקא היכי דליכא כרת זה דרך עקשות דא"כ היו מתרצים בקיצור שא"ה דלא מטא זמן חיובא דהא אפי' ממצוה שיש בה כרת, פטור הוא והי' משמע דאה"נ אפי' במסקנא סליק הכי אבל מדאמרו לשון צריכותא משמע דהיינו בהס"ד הי' כן אבל במסקנא מסקינן דיגיד עליו רעו

ודברי התוס' שהבאת ראי' לדברי דהא גם בזבחים אמר רבא כן דפטור אפי' במטא זמן חיובא אפי' ממצוה שי"ב, כרת וע"ז הקשו בתוס' דלמא היכי דמטא זמן חיובא ואיכא כרת אינו פטור וס"ס חזינן דלהלכה מפרשו כן בתוס' דפטור אפי' במטא ואיכא כרת אלא דק"ל מנ"ל הא. ואפי' לפי קושיתם ראוי להיות פטור אפי' מחמורה רק לא ממצוה שיש בה כרת ומה נשאר לנו עוד ספק בזה

ומ"ש כבודך על דברי שכ' בתשו' ההיא דמשה עוסק במצוה הי' וכ' ג"כ לפי שיטתך דלא הי' פטור ממילה משום שיש בה כרתו. אתמהה הרי המצוה שהי' עוסק בה הי' מצוה שהי' בה הצלת כלל ישראל ואין לנו חמורה מזו וגם הכובש נבואתו חייב מיתה. וגם נ' קצת דקודם מ"ת היו כל המצות מצות שיש בהם מיתה דב"נ אזהרתן זו מיתתן אך כבר כתבתי שלדעתי א"צ לזה

ומ"ש דל"ק דפטור מן המצוה לפמ"ש תוס' סוכה ד"ה שלוחי דמה דפטורים היינו דוקא אם ע"כ יתבטלו ממצות סוכה ומש"ה שם במלון שהי' סמוך למצרים ולא נתבטל עי"כ חייב. תימה על כ"ת הלא זה דברי תחלה דאני מקשה לשיטת רש"י וסייעתו כמ"ש תוס' משמו דפטורים אפי' בשעת חנייתן וכן מסיק שם הר"ן פ' הישן וכ"פ המג"א להלכה ועי' סי' ל"ח באו"ח

וכן במ"ש דרבי ס"ל במס' ע"ז דאשה פסולה למול. הלא קושייתי לא היתה על רבי דהא רבי אמר תירוץ מספיק אמול ואצא סכנה אלא קושייתי היתה על ריב"ק שאמר שנתרשל מן המילה ולדברי ריב"ק שפיר מצי לתרץ כן דהא להלכה קיי"ל דמילה באשה כשרה

גם בענין יכול לקיים את שניהם דמותר וכי ס"ד דמה שאמרו ל"ב למיתב ריפתא לעניא היינו דאסור ובודאי כל המחמיר הר"ז משובח ומ"ש הריטב"א דאסור היינו אם יתבטל ועי' מג"א סי' תר"מ סקי"ד וסי' ל"ח ובביאורי הגר"א אות יו"ד והדבר פשוט למי שאינו רוצה להעמיד דבריו דוקא דבכה"ג מי שבטוח בעצמו יכול להחמיר אפי' לדידן דקיי"ל פטור

וכבר פרשתי בזה מ"ש במשנה פ"ב דסוכה אר"י נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בסוכה לפני הזקנים ול"א לנו דבר אמר ר"ש מעשה בטבי וכו' וא"כ באמת יקשה על ר"ש ממעשה דזקנים אם הזקנים הסכימו דמותר לישן תחת המטה אין ראי' מר"ג דיוכל להיות דזקנים נחלקו על ר"ג והלכה כרבים ונ' כמ"ש בסוכה (דף י' ע"ב) אנן שלוחי מצוה אנן ופטורים מן הסוכה וס"ל לר"ש דאין ראי' מן הזקנים שלא אמרו לו דבר דר' יהודה הי' בא לקבל פני הזקנים ברגל ולפיכך לא אמרו לו דבר דהי' פטור מן הסוכה וידוע דברי תוס' סוכה (דף כ"ה ע"ב) דדוקא כשיבטל עי"כ ממצות שהוא עוסק בה וראי' מדאמרו פרוטה דר"י לא שכיחא ואי בכה"ג הא שכיחא טובא עיי"ש. ועי' ר"ן וא"ז דחולקים על התוס' וס"ל דאפי' ביכול לקיים את שניהם ג"כ פטור משאר מצות ודוקא בעוסק בה במקצת אבל לא באינו עוסק בה כלל. ולפ"ז יהי' נ"מ בין תוס' לר"ן וא"ז היכי דהאבדה משוטחת אצלו ואינו עוסק בה דודאי בשעה שמונחת בתיבתו לעולם חייב במצות ובשעה שעוסק במעשה השטיחה כו"ע ס"ל דפטור דא"י לעשות מעשה אחר רק היכי דמשוטחת ואינו עוסק בה