דברי יששכר קסד

לאלה החדשים שנתחדשו אצלכם וכי אלו לא יעשו ג"כ כן וכמעט בכל מקום מישראל בעוה"ר נהגו ליטול בזרוע ואין שום רב ומורה בכח למחות בידם וכו' ותי' א' לכולם למה במקום פלוני נוטלים ושם יש רב גדול ושותק וכו' וכולם אינם רוצים להתגרות בבעלי זרוע ע"כ גברה אגרופה של חמס

אך כ"ז הפלפול אם הם במקום הזה,. אבל בכה"ג שהם דרים במקום אחר בודאי צע"ג אם הם יכולים לעכב מי שמע כזאת שאנשים ממקום אחר יהי' להם חזקה על אנשים שבמקום הזה למנוע אותם מלעשות מצוה

והלא גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ואנשים שבמקום זה עליהם מוטל החוב הזה לקבור המת שהוא בעירם כמו דקיי"ל מת בעיר כל בני העיר אסורים במלאכה ואיך יבואו אחרים בזרוע ויאמרו להם שרוצים לפטור אותם ממצוה זו מה שעליהם אינו מוטל כלל

ולכאורה צריך להעיר בכל דין קבורת מתים דעיקר מצותו הוא על הקרובים ובודאי שהם קודמים לכל אדם. ואדרבה אם הם בקיאים בזה אסורים הם לעשות שלית אחר כמ"ש בש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ד לענין מילה אם הוא בעצמו בקי אסור הוא לעשות שליח אחר וקיי"ל במס' ב"ק (דף ק"ט) שכהן בא ומקריב קרבנותיו בכל עת שירצה ואף שבני המשמר חזקתן גדולה היא אעפ"כ כיון שהיא חובה דידי' הוא קודם לכל

ושם אמרו אם הי' זקן או תולה נותנה לכל כהן שירצה היינו כיון דמצי עביד ע"י הדחק מצי משוי שליח. ופשיטא דכל אדם חשיב מצי לעשות ע"י הדחק ולמה לא יוכל הקרוב לעשות שליח למי שירצה אף למי שאינו מבני החבורה

ועיין בס' בית מאיר לאה"ע דאם אין הבעל יכול לאמן ידיו לכתיבה לכתחילה דנימא כל דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ונסתייע שם מהך דהי' כהן זקן או תולה וכ"ש בקבורת מתים אין כאן אומנות וכל א' יוכל בקל ללמוד ולדעת מנהגם בזה ע"כ תמהני שלא כ' מפורש דכל זה החזקה שייך דוקא היכי שאין הקרובים אומרים שום דבר. אבל אם הקרובים מוחים ודאי דדעתם הוא העיקר כמ"ש נותנה לכל כהן שירצה

והנה לפמ"ש לעיל בטעם דברי המג"א במ"ש במדינותינו שיש חבורות וכו' דהיינו שמוותרים להקדש וזוכים במצוה זו כמ"ש בפסקי מהרא"י הנ"ל. י"ל דה"מ שייך זה אם מוותרים לצדקה שבעיר הזאת דכולם יש להם הנאה מזה כמ"ש (ב"ב דף מ"ג ע"א) אין דנין בדייני אותה העיר מש"ה הוי כמוחלים להם. אבל אם בני העיר הזאת אין להם שום הנאה מזה לא הוי כמוחלים כלל. ושוב מצי למימר אני רוצה לזכות במצוה שכל ישראל שוים בה כמש"ל

עוד נ' לומר פירוש בדברי המג"א הנ"ל שכ' במדינותינו שיש חבורות וכו'. משום דמבואר במו"ק (דכ"ז) וביו' סי' שמ"ג מת בעיר כל בני העיר אסורים במלאכה אבל אי איכא חבורות העוסקות מותרים הם. וא"כ משום זה כיון דעי"ז בני העיר מותרים לעשות במלאכה הוי כניחא להו בזה דיש בני חבורה עוסקים ומחלו להם מצוה זו כדי שיעסקו במלאכה בזמן האיסור

אך כ"ז כשיש באותה העיר בני חבורה. אבל שיעשו בני העיר מלאכה מפני שיש בעיר אחרת חבורה צ"ע גדול אם יש להתיר ממילא לא הוי כמוחלים להם וא"כ שוב יכולים בני העיר שבמקום זה לעשות פה חברה גמ"ח כדי להציל אנשים מאיסור

וגם נראה דהשתא שוב נ"מ בין בחנם בין בשכר דאם עשו בחנם הוה כמו נדר וכמו בית האסורים של ישראל דלא הדרי בהו משום שארית ישראל לא יעשו עולה כמבואר בפסחים (דף צ"א) דמותר לסמוך עליהם מש"ה מותרים כל בני העיר לעשות מלאכה אבל אם אינו רוצה לעשות אלא בשכר שוב לא הוי נדר ואינו פוטר ול"ד לחברה שהיא במקום דאפי' עושה בשכר עכ"פ החוב מוטל עליו ועושה הרבה פעמים אפי' ליכא מעות משא"כ בעיר אחרת אין עליו חוב וכיון דהעולם רגילים לעשות מלאכה ואינם יודעים לחלק אולי הוי מצוה לעשות חברה כדי שלא יכשלו באיסור

ומ"ש כ"ת אודות בה"ק דהוי דין חלוקה. הדין עמו הגם דמה שנסתייע מדברי החת"ס דברי החת"ס ז"ל תמוהים שם דמאן פלג לי' למימר דלענין יחיד הוי כחצר שאין בו ד"ח ולגבי רבים הוי כחצר שיש בו ד"ח וסתמא דגמ' אמרו כן בהכנ"ס כחצר שאבד"ח. ואי כדבריו ז"ל הי' להם בגמ' לתרץ דברי רבה אמר זעירי דלעולם היכי דליכא ד"ח כלל מותר ושאני בהכנ"ס דאפשר בי' ד"ח אם יתרצו המועטים לחלק

ומת' רשד"מ חיו"ד קפ"ב אין ראי' דלרווחא דמלתא כ"כ בטעמו ש"ד דמש"ה בהכנ"ס ל"ח בה ד"ח מפני שצריך לשנות מקום המעמדות ובהכנ"ס של נשים וא"א להשתמש אח"כ כדרך שהי' משתמש מתחילה מש"ה חשיב אבד"ח

אך ס"ס אין ענין לנידון דידן דודאי בה"ק חשיב אית בה ד"ת עיין מבי"ט ת"ב כ"ח שהמערערים רצו לומר דהוי כבהכנ"ס של רבים והוא ז"ל דחה דבריהם דודאי בבה"ק יכולים למכור חלק מהם וכן מוכח בגמ' בכמה דוכתי וכן ממה שאמרו המוכר קברו וכו' באים בני משפחה וכו' משום פגם משפחה הא לא"ה היו מוכרים. ופשוט דהא אף אם יוחלק שמו עליו

ולא אכחד שאני מסופק בזה אם אין זה בכלל מה שאין משיבים בדיני ממונות לא' מן הצדדים דהרי זה נוגע לצד השני. אך נתיישבתי דלע"ע אין זה רק מידי דאיסורא ומידי דמצוה

אחרי כותבי ראיתי בס' משפטי שמואל שהביא שם ג"כ מהך דירושלמי דבי ר"ה הנ"ל וכ' ג"כ דהוי מצוה שמוטלת על כל ישראל וכו': דברי הדוש"ת. סימן קיד

כבוד יד"נ ה"ה הרב המאוה"ג חו"ב החסיד וכו' כש"ת מ' יצחק נתן נ"י האבד"ק סקאלע

בדבר שאלתו דמר שבמחניכם ברוב יגיעות אשר בחרו מקום לבית עלמין חדש ובמקום אשר חופרים מוצאים מים ורוצים לעשות תיקון ע"ז. ע"כ הם חוקרים לעשות עצה ע"י קרשים מלמטה שיהי' הפסק בין המתים לקרקע והנכם חוששים לדברי הזוה"ק שיהיו המתים נוגעים בקרקע דוקא, והגם דיש מתירים ע"י שעושים נקבים בקרשים. אבל גם ע"ז חוששים שהקרשים אינם מונחים על הארץ ממש. ואפי' ע"י הנקבים אין המתים נוגעים בעפר ממש

הגם שבענינים אלו קשה לומר. אבל הלא היא דבר הכרת ואין דנים אפשר משאי אפשר. הנה מגופא דדינא יש בכאן כמה דינים. א' לאו דלא תלין ועשה דקבור תקברנו וחשש לדברי הזוה"ק מלאו דלא תלין אם נותנו בארון אפי' מניחו בבה"ק עובר הוא עדיין אבל אם נותן את הארון בעפר ומכסהו בעפר מלמעלה תו אינו עובר

אבל ס"ס עובר על העשה דקבור תקברנו. וזה הוא מדברי הירושלמי דכלאים מצוואתו של רבינו הקדוש שאמר ותהא ארוני נקובה לארץ וכמ"ש שם הב"י סי' שס"ב דהוא כדי לקיים בו המצוה דקבורה

אבל בזוה"ק הוא ענין אחר לגמרי שכ' בפ' תרומה (דף קנ"א ע"א) ועל דא טב להון בין לצדיקי בין לחייבי למיהוי גופא דילהון דביק בארעא ולאיתעכלא גו עפרא לזמן קריב

והנה בטור שם בשם ס' תורת האדם לרמב"ן מביא