דברי יששכר קסג

הנה דברי המג"א סי' קנ"ג סקמ"א צריכים ביאור במ"ש שם במוחזקים בקבורת מתים א"י למחות באחרים שבעשיית המצוה כ"א רוצה לזכות ובמדינותינו שיש חבורות ממונים לכך נ"ל שצריך ליתן להחברה כמנהגם עכ"ל

הנה דבריו ז"ל תמוהים ראשית גוף הדין תמוה אה"נ מ"ט לא נימא שכבר הוחזקו וכמ"ש המחבר סעיף זה והוא מת' המהרי"ק מי שהי' בביתו וכו' דא"י לשנותה ה"נ נימא גם בחברה דאין אחר יכול לזכות במצוה זו

אך מקור הראי' הוא מהך דמערבין בבית ישן ושם הטעם משום חשדא וזה שייך דוקא ביחיד ע"כ אסור ליקח ממנו המצוה. אבל ברבים כיון דקיי"ל דברבים ליכא חשדא מש"ה אינם יכולים למחות בהאחרים

עוד נ' יותר לומר דדוקא בבהכנ"ס שם דס"ס יש לכל א' חלק במצוה זו כיון שהוא מתפלל בצבור רק זכות זה שבהכנ"ס בביתו בזה זכה פלוני וס"ס לא יזכו כולם במצוה זו רק אחד. ומה חזית דזה יזכה בה יותר מזה ע"כ ראוי יותר, נכון שיזכה הראשון מי שזכה כבר. אבל לבטל לגמרי שלא להניח לזה לקיים המצוה מפני חזקתו של זה זאת לא נראה להם וגם שם במערבין בבית ישן ג"כ אינו מבטל מצותו של כל א' דס"ס יש לכל א' חלק בעירוב אלא שיש לזה חשיבות יותר מה שהוא בביתו וזה לא יוכלו לזכות כולם ע"כ הניחו שיהי' אצל הראשון

וראי' גדולה לדברי עפ"י מ"ש הטויו"ד כ"ח מיהו אם עמד א' לקרות בתורה ועמד אחר תחתיו אין לחייבו בי' זהובים דבקריאה כולם חייבים זה כמו זה והוא מדברי תוס' חולין (דף פ"ז ע"א) ד"ה וחייבו משום דכולם חייבים בקה"ת ודעתם אפי' עמד במקום כהן דאסמכתא בעלמא היא ואין לנו מוחזק גדול מכהן שמוחזק לעולם לקרוא ראשון אעפ"כ אין מוציאין מזה השני. ואף דלא קיי"ל כן כמ"ש המג"א ר"ד סק"ד משום דהכהן הוא דאו' ואף דבודאי יש לחלק דהתם בדיעבד איירי והכא לכתחלה ס"ס משמע דליכא חזקה דאי הוי חזקה הי' בדיעבד חייב ג"כ

וגוף דברי התוס' תמוהים מהך דקיי"ל בסי' קל"ט ס"ג דאפי' ראש הכנסת או חזן לא יקרא עד שיאמר לו קרא והם מדברי התוספתא המובאים ברא"ש פ"ג דמגילה. ס"ס יהי' איך שיהי' משמע דליכא טענת חזקה

ובזה יובנו סוף דברי המג"א שכ' ובמדינותינו שיש חבורות ממוני' לכך נ' דצריך ליתן להחברה כמנהגם הא גם בראשית דבריו מיירי באנשים שהחזיקו והם ג"כ כמו חברה ומאי שנא

אך נ' עפ"י מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קכ"ח וז"ל דכל מה שאסרו חכמים שלא ירד איש לאומנת חבירו להשיג גבולו ולהרחיק מהיזקו היינו דוקא בכל מילי דאית בי' מיעוט פרנסה ומיעוט רווחין ותוס' מחייתו. אבל כה"ג דחד עביד שררותא דמאתא ואידך קאתי למיעבד נמי שררותא דמאתא כוותי' ואין בזה חסרון כיס מאן לימא לן דאסור כה"ג דכל חד וחד בעי למיזכי בשכר פרנסי ישראל שהוא שכר שאין לו שיעור

ול"ד למי שהוחזק במצוה כמה שנים דמשמע מל' מהר"מ במרדכי (סי' תקל"ג) דאית לי' בה חזקה שלא יוכל לדחותו בכלום ממנה דשא"ה דרגילים לקנות חוקה כה"ג מן הצבור ולהנות צדקות והקדשות ע"ז זכה להניח להם וליורשיהם חזקה אבל כתר תורה ושררותא דידה הרי היא מונחת ומופקרת לכל מי שרוצה לזכות בה עכ"ל

הנה הרב ז"ל לא הקשה מהך דמערבין בבית ישן כמו שהביא מהרי"ק וכן המהרי"ק לא הביא מהך דתשו' מהר"מ שבמרדכי כמ"ש דשני הדינים אינם דומים זל"ז דהתם, לאו במצוה דרמיא עלי' ושפיר מהני חזקה אבל מהך דמהר"מ שפיר מקשה המהרא"י דהתם נמי במצוה דמוטלת על כל ישראל דמיירי בגלילה וכי האי דקה"ת דתוס' וטויו"ד הנ"ל ואפ"ה הוי חזקה ע"ז תי' דשא"ה דהוי הכנסה להקדש וצדקות והקהל מכרו להם באופן זה. וזה נ' ג"כ כוונת מג"א שכ' במדינותינו שיש אנשים ממונים על כך היינו שממונים ע"ז מן, הקהל לפי שקנו אותו הזכות מן הקהל בדמים לפיכך הוי כי האי דמהר"מ וצריך ליתן להם

אך אני תמה על מהרי"ק ז"ל למה לי' ללמוד מהך דמערבין בבית, ישן. וכן גבי האי דמערבין למה להו בגמ' למימר משום חשדא ולמה ל"א כמ"ש בירושלמי פ' הבונה ה"ג אילן דר' הושעיא ודבר פזי וכו' א"ל כתיב והקימות את המשכן כמשפטו וכו' משמע שם דלעולם מי שזכה במצוה זכה אפי' היכי דליכא חשדא וכי האי דקרשים ומהתם מוכח אפי' היכי ליכא שום טעם וטענה וכן נ"מ אפי' ברבים דליכא חשדא כמש"ל אפ"ה מי שזכה זכה

ונלפע"ד ליישב דעת המהרי"ק עפ"י מה דאיתא התם בסיפא דירושלמי הנ"ל תרין זרעין בלווטיא וכו' אזלין פגניא וזכין באורייתא וכו' עאל ר' יוחנן ודרשה בבי מדרשא דר' בנייא אפי' ממזר, ת"ח קודם לכ"ג ע"ה א"כ משמע שם דכל אותה החזקה הוא דוקא כשאין גדול הימנו אבל נגד גדול ממנו בתורה לא מהני ולזה חדשו בהך דמערבין בבית ישן אפי' כשיש גדול ממנו בתורה כדמוכח שם בגמ'

וזה היא דינו של מהרי"ק באדם שהוחזק בביתו בית תפלה אפי' שיהיו אח"כ גדולים בתורה ממנו אעפ"כ אין יכולים ליקח ממנו וזה משום חשדא וממילא לפ"ז היכי דאין החדשים גדולים בתורה מן הראשונים אפי' היכי דליכא חשדא אעפ"כ אסור ליקח המצוה מן הראשונים משום משפטן של קרשים עכ"פ וא"כ עדיין תימה על התשו' הנ"ל שהתירו. וע"כ נ"ל כמ"ש בתי' השני שגם הוא רוצה לזכות בהמצוה שמוטלת על כל ישראל

וראי' לדברי ממ"ש בס' אלי' רבה המעשה מה שהי' בימי פטירת הגאון בעל עוללות אפרים ז"ל שרצו תלמידיו להתעסק בו והיינו טעמא שלא חשו לטענת חזקה שלהם משום שהם ת"ת וכירושלמי הנ"ל משום דיקרה היא מפנינים ואעפ"כ פסק הגאון בעל של"ה ז"ל שהקברנים קודמים משום האי דתשו' מהר"מ ומשום דעכ"פ יש להם חזקה

ומה שצוה שאם רוצים הקברנים לותר מרצונם הטוב לאנשים חשובים לטובת הצדקה רשות בידם ראי' דכונת החזקה משום שמהנים להקדש והיינו מה דהוסיף המג"א במדינותינו וכו' וניחא לפ"ז טעם התלמידים שרצו לזכות בו כמש"ל דס"ל דליכא חזקה ודברי המג"א מדוקדקים לפי דברינו לא כמ"ש שנ' מדברי הא"ר שיש מהאי עובדא דשל"ה השגה על המג"א

והנה כ"ת יצא לידון בדבר עפ"י מ"ש החת"ס משום שנוטלים מעות אין להם שום זכות ולכאורה נ' ראי' לדבר דאם עושים בשכר ל"ח עוסקים במצוה כמ"ש במג"א סי' ל"ח סק"ח בשם רש"י דאם עושים להשתכר ל"ת עוסקים במצוה. אבל עדיין צ"ע לתי' השני של מג"א שם שכ' דשם עיקר כוונתו להשתכר משמע דאם אין עיקר כוונתו להשתכר עדיין חשיב עוסק במצוה. וגם דהכא אין נוטלים שכר לעצמם אלא לקופה של צדקה וזה רשות בידם כמ"ש בא"ר שם בשם השל"ה ז"ל

ובדבר הזה יש קצת השגה על החת"ס ז"ל שנ' שהבין בכוונת המג"א דסי' קנ"ג הנ"ל במ"ש שצריך ליתן להחברה כמנהגם דהיינו ליתן להם מעות ואין ס' אצלי שאין זה כוונת המג"א אלא שצריך ליתן להם המצוה כמנהגם

וגם מה שלפעמים עושים סעודות כבר כ' הוא ז"ל בעצמו דיש מקום לזה כמ"ש בגמ' ר"ה (דף כ"ג ע"ב) וסעודות גדולות עושים להם כדי שיהיו רגילים לבוא הגם דסברא זו היא קלישא דכל זה אם אנו עושים להם סעודות ודאי נכון הוא אבל לא שיהיו כופין וגובין ממון בזרוע כדי שיעשו לעצמם סעודות אבל מ"מ ליטול מהם המצוה כבר כ' דאפי' אם יש להם הנאה ג"כ כיון שעיקרם לשם מצוה לא ברירא ליטול מהם משום זה. ומאן יימר שלא היו מעולם נוהגין כן

אבל ודאי דא קושטא היא דאם. נהגו ליטול מדה גדולה יותר מן השיעור ודאי דחשיבי כמוכס שאין לו קצבה מצוה גדולה לבטל בעלי זרוע כאלה מישראל. אבל מה נעשה