דברי יששכר קנז

סימן קט

כבוד אחי הגאבד"ק סטאשוב שי'

בספקתך על מאלינעס אם נוהג בהם דין ערלה. הנני לבאר הנלפע"ד

הנה הירושלמי ספ"ה דכלאים הקנין והאגוז והורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם ופריך והתני ר' הושעיא אלו מיני דשאים הקינרס והחלמה והדמוע והאטד ומשני כאן לברכה כאן לכלאים וכו' הצלף ב"ש אומרים כלאים בכרם וכו' הכל מודים שהוא חייב בערלה תני ר"ח בר פפא את שהוא עולה מן גזעו מין אילן מן שרשו מין ירק וכו', ולפי דברי הירושלמי אלו משמע דערלה עדיף עוד מכלאים עאכו"כ דעדיף מברכה וא"כ ברכה ל"ד לערלה

וא"כ בגמ' דידן ברכות (דף ל"ו ע"ב) דמשמע דברכה דמי לערלה ודאי דפליג על הירושלמי וכללא דהלכה כגמ' דידן במקום דפליג על הירושלמי

ולפ"ז קשה על תוס' ברכות (ד"מ ע"א) ד"ה איתי' דכ' מיהו ר' מנחם הביא ראי' מן הירושלמי דמברכין על כל מיני דאטד בפה"א והלא בזה פליגי בגמ' דידן על הירושלמי ע"ק דברי תוס' אלו על דברי תוס' לעיל (דף ל"ו ע"א) ד"ה קליפי שכ' סתם דברכה דמי לערלה. וכן ק' מדברי תוס' ד"ה והלכתא שכ' דלגבי ערלה לאו פירא הוא משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אבל בארץ ודאי הוי פירא ומברכין עליו בפה"ע מאי ראי' היא זו אפי' דהוי פירא בארץ מ"מ יש לומר דמברכין בפה"א כדברי הירושלמי. וע"כ חזינן דתוס' לא ס"ל כירושלמי וק' על תוס' הנ"ל (דף מ' ע"א)

ע"ק מתוס' בכורות (דף ח') דאמרו שם יש שני מיני תותים ותותים הן מינים דאטד כמ"ש תוס' ברכות דף מ') הנ"ל א"כ קשה על הירושלמי דהתם למה לו לתרץ כאן לברכה כאן לכלאים. נימא דשני מינים הן. ואטד שדומה לאילן הוא אילן הן לברכה הן לכלאים וזה שהוא דומה לירק הוא ירק להכל

גם קשה על הרמב"ם ז"ל דלא העתיק להלכה מ"ש בירושלמי הצלף אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים אלא הצלף כאילן לכל דבר

ע"כ נלפע"ד דאה"נ הך דתני ר"ח בר פפא את שהוא עולה מן גזעו מין אילן מן שרשו מין ירק היא תי' לדחות תי' הראשון שאמרו תחלה כאן לברכה כאן לכלאים ומזה נולד ג"כ דיש חילוק בין כלאים לערלה. ע"ז בא רחב"פ לומר שאין חילוק בין כלאים לברכה אלא בין עולה מן גזעו לעולה מן שרשו והן הן דברי התוס' דבכורות דתרי מיני תותים הן

ומ"ש בגמ' (דף מ') איתא לגווזא והדר מפיק הוא כפירוש הרא"ש כפי דברי הב"ח או"ח סי' ר"ג ודברי הגמ' שהביאו שם התוס' היא אותה הכוונה של הירושלמי וממילא לפי המסקנא אין שום חילוק בין ברכה לערלה וכלאים. ואעפ"כ תותים הגדלים באטד מברכין בפה"א אותן שעולים מן שרשיו

אך י"ל דרבינו מנחם חולק על תוס' דבכורות דתוס' דבכורות ס"ל דהך דהדר גווזא ומפיק קאי על כל המינים וא"כ היינו הך דירושלמי ור' מנחם ל"ל אותו החילוק וס"ל דאפי' אם העץ מתקיים אעפ"כ חשיב כירקות אם עולה משרשיו ולפירושו גמ' דידן קאי על חטה לחוד אבל באטדין סימן אחר יש בו וגמ' וירושלמי לא פליגי

וכן יש לפרש ג"כ דעת הרמב"ם שלא העתיק כלל סימן דגמ' דידן וסי' של הירושלמי העתיק בפ"ה דכלאים

וס"ס י"ל דמודה גם רבינו מנחם דקיי"ל כמסקנא דברכה וערלה שוים אלא דנקט תחלת דברי הירושלמי וכוונתו על סוף דברי הירושלמי פי' דס"ס עכ"פ יש מיני תותים דמברכין עליהם בפה"א ע"כ מס' מברך תמיד בפה"א

וממילא ל"ק על הרמב"ם שלא העתיק הך דאטד לענין ברכה דס"ל ג"כ דהוי שני מינים ותלוי בסימנא דעולה משרשיו וכבר העתיק זה בפ"ה דכלאים ה"כ

וממילא לפי דברינו אלה דברי המראה פנים פ' כיצד מברכין סוף ה"א ד"ה והאטד שהכריח דירושלמי וגמ' דידן פליגי אינו מוכרח

אך בלעדי זה דברי המראה פנים תמוהים מכמה פנים דבפשוט בגמ' דידן אפי' לגרסת בה"ג לא אמרו אלא מדלא הוי פירא לענין ערלה מברכין עלייהו בפה"א הא י"ל מצד ק"ו אמרו כן דהשתא מה דלא הוי פירא לענין כלאים הוי פירא לענין ערלה וכלאים עדיף מברכה דאף דלא הוי פירא לענין ברכה הוי פירא לענין כלאים א"כ אם לא הוי פירא לענין ערלה עאכו"כ דלא הוי פירא לענין ברכה וא"כ לפ"ז לא יקשה על ר' מנחם (שבדף מ') מגמ' דידן. וכן מ"ש דהתוס' לשיטתם דס"ל דלא כגמ' דידן כבר כתבנו דא"א לומר כן דאדרבה מהתוס' מוכח דתלוי בערלה ולא כ' אלא משום דמותר בח"ל אבל אם היא ערלה בארץ ודאי דס"ל דמברכין בפה"ע. וממילא גם זה מ"ש דהרי"ף ורמב"ם ל"ל הא דירושלמי אינו מוכרח. ודברי הש"ע דבסי' ר"ב דפסק בקפריסין בפ"א ובתותין הגדלים בסנה ג"כ בפ"א כדברי הירושלמי אין כאן סתירה כלל

ודברי הש"ך יו"ד רצ"ד שכ' די"ל דאף דלא הוי פירא לענין ברכה מ"מ לענין ערלה הוי פירא. נכונים ומובנים מאד לפמ"ש. ומ"ש כבוד אחי נ"י דהרי מדברי התוס' (דף ל"ו ע"ב) ד"ה קליפי משמע דמה דהוי פירא לענין ערלה ה"נ לענין ברכה. אמת שדעת התוס' הוא כן. אבל הלא הש"ך כ"כ לדעת הרמב"ם ודעתו ז"ל מוכחת כן כמש"ל. ול"צ לעשות פלוגתא בין הבבלי לירושלמי. ודעת התוס' ד"ה קליפי אזלי לשיטתייהו (בדף מ') שכ' דמברכין על התותין בפה"ע אבל רבינו מנחם אה"נ דחולק עליהם ומשוה דברי הגמ' כדברי הירושלמי

ולא אכחד שבע"כ יש כאן דעה שלישית והוא דעת הראב"ד ז"ל כפי מ"ש מהרי"ט בת' חיו"ד ל"ד בשם ת' הרשב"א שכ' בשם הראב"ד שאין ערלה נוהג בורד ופלא על המאורות הגדולים רבותינו הרשב"א והרשד"מ ומהרי"ט שנתקשו בדברי הראב"ד רק מדמברכין נותן ריח טוב בפירות וברכת בפה"ע וממתני' דתנן שיש להם שביעית ולא הקשו מדברי הירושלמי הנ"ל שהם דברי התוספתא שכ' הקנים והורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מכלאים הי"ט והראב"ד לא השיג עליו בזה א"כ ע"כ דס"ל להראב"ד איפכא דיש מה שהוא פירא לענין ברכה וכלאים ואפ"ה לערלה לא הוי פירא וע"כ דלא ס"ל גרסת בה"ג והלכה כירושלמי דבבלי לא פליג עליו בזה

ויש לעיין בתוי"ט פ"ה ממעשר שני מה שכ' בשם הכ"מ להקשות על הרמב"ם דלענין ברכה מברך בפה"ע ולענין רבעי חשיב עדיין לא נגמר [בפנים בכ"מ יש שם ט"ס] ועי' ג"כ פ"ד משביעית מ"י וצ"ע בזה

ומה שתמהת על הרדב"ז ח"ג ת' תקל"א בפירות ברינגאן שכ' להחמיר בס' ערלה בחו"ל בס' פלוגתא משום דהוי ס' חסרון ידיעה והקשה כ"ת הלא ס' פלוגתא קיל מס' מעשה דאפי' בדשיל"מ ספקו להקל כמ"ש פר"ח או"ח תצ"ז ס"ג ושאג"א צ' ותרעק"א ס"ה עי' מל"מ פ"ו מה"ע וביותר מפורש בת' מהרי"ק שורש קע"א ס"ה דכ' ג"כ דס' פלוגתא הוי ס' חסרון ידיעה. וביותר נ' דבפלוגתא זו דחקרו בסימנים שבין אילן לירק הוי כמו חסרון ידיעה

בקו' השב שמעתתא ש"א פ"ב דר' אויא ורב"ח מספקי להדדי הא ס"ס אסור בהנאה לזה הנותן וכתבת לתרץ דהוי אינו מתכוין והם דברי תוס' פסחים (דף כ"ב ע"ב) ד"ה ואבר שכ' דהוי לא אפשר ולא מכוין והוספת דהוי פ"ר בדרבנן

אך גוף הקושיא עדיין ק' טובא דכל מתנה חשיב הנאה כמ"ש הר"ן בקידושין דמה דאמרי' באדם חשוב מקודשת בהאי הנאה דמקבל מינה מתנה דאפי' באינו אדם חשוב ג"כ איכא הנאה אלא שאינו שוה פרוטה וכבר כ' הטור או"ח