דברי יששכר קנב

יגררנה ויניח מקומה חלק ואף וכו' אין זה פסול כיון שאין המקום החלק כשיעור ט' אותיות משם אין ראי' להקל דהתם בתפילין מיירי וא"א לתקן מש"ה מוקמינן לה על עיקר הדין דבדיעבד כשר אבל בס"ת כיון דאפשר לתקן שלא יהי' מקום פנוי אפי' ג' אותיות לא יתעקש בזה. וגם כי דבר קל הוא בכאן למשוך התי"ו של אותנו ויהי' נמלא החלל: דברי הדוש"ת. סימן קו

כבוד הרב החריף ובקי וכו' מ' משה נ"י מו"צ

ע"ד עובדא דמר שיש נקב בהשם הקדוש נמשך למעלה מן אות ה' להוי"ו שאצלו הנני להודיעהו הנלפע"ד

גרסינן במנחות (דף כ"ט) על המשנה שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זא"ז ואפי' כתב א' מעכבן פשיטא וכו' אלא לכדר"י אמר רב דאר"י א"ר כל אות שאין מוקף גויל מד' רוחותי' פסולה. אמר אשיאן בר נדבך משמי' דר"י ניקב תוכו של ה"א כשר ירכו פסול אמר ר"ז לדידי מפרשה לי מיני' דר"ה וכו' ניקב תוכו של ה"א כשר ירכו אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ואם לאו פסול אגרא חמוה דר"א וכו' ראמי בר תמרי וכו' ינוקא וכו' יהרג הוא ופסול וברש"י שאין גויל מוקף לה שמודבקת באות אחרת והיינו דקתני כתב א' מעכבן כלומר הלכות משפט אות א' מעכבו למזוזה ותפילין

והנה מה שהזקיקו לרש"י לפרש כן דדוקא בנדבק לאות אחרת ולא בסתם אינו מוקף גויל. פשוט דדייק כן מלשון המשנה שכ' אפי' כתב א' מעכבו דאל"כ מה שייכות לזה כתב א' דהא אפי' בלא משפט אות השני ג"כ הוא פסול וע"כ דרק בנדבק

אי נמי י"ל בזה דק"ל לרש"י ז"ל דיני דבתרי' ירכו דה"א ודהעם ודוי"ו דויהרג דבכולהו הא ג"כ לא הוי מוקף גויל וכקו' הב"י או"ת סי' ל"ב. ולא ניחא לי' לומר כתי' השני של ב"י דמיירי דנקב אח"כ דמשמע לי' דהני עובדי דלקמן איירי אפי' אם בתחלה נכתב כן וכמ"ש שם ברש"י (ע"ב) ד"ה וי"ו דויהרג כל בכור אירע במקום נקב דמשמע לי' דהי' מתחלתו כן. ע"כ ניחא לי' לתרץ כתי' הראשון דב"י שם דאינו מוקף גויל אינו פוסל אלא דוקא כשנדבק לאות אחרת

והא לא ניחא לי' לרש"י לומר דהנך עובדי איירי דיש מקום לגרוד וישאר מוקף גויל ובכה"ג תשיב כמוקף גויל וכמ"ש הב"י בשם ת' הרשב"א משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. חדא דסתמא קתני משמע אפי' ישאר יו"ד קטנה בלא גרידה והעיקר חסר מן הספר וגם בעובדא דאמר אייתי ינוקא ומה מועיל קריאת התינוק כיון דעדיין צריך גרירה וע"כ מהנך תלתי עובדי משמע דבנקב א"צ שום תיקון ואינו מזיק מה שסופו אינו מ"ג ואפי' אם תחלה נכתב כן כשר ג"כ

וגם דעת הרמב"ם ז"ל פ"א מה' תפילין הי"ט משמע כרש"י שכ' וצריך שלא תדבק אות לאות שכל אות שאין העור מקיפו מכל צד פסולה משמע דעיקר הפסול מה דנדבק וגם כמ"ש הב"י בשם ת' רלב"ח שהרי כשמנה דברים הפוסלים לא מנה מ"ג כלל

והנה עוד עלה בדעתי ליישב דעת רש"י וכן דעת הרמב"ם שהזקיקם לומר כן אפי' אי נימא דמפרשים עובדי דלקמן דנקב אח"כ וכפי' השני של ב"י דמשמע להו מל' המשנה דמיירי דהך דאינו מ"ג הוא בין אות לאות דאל"כ הול"ל אפי' תיבה אחת מעכבו ולשון כתב א' מעכבו דהוא בין אות לאות לא ניחא להו למימר דנקב בין אות לאות כיון דקיי"ל לכתחילה דשיעור הפסק בין אות לאות הוא רק כחוט השערה א"כ סתמא דמלתא הוי שיעור שהדיו עובר עליו וכבר אמרו (שבת דף ק"ח) כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ולא שייך לומר בזה דין נקב כלל. ולא שייך לומר דמיירי בנסדק מדאמרו שאינו מ"ג מד' רוחותי' משמע לומר דאפי' במקצת נפסל ובין אות לאות וסתמא אפי' בשיעורם אפי' כשאינם עבים יותר מכשיעור ע"כ ניחא לרש"י יותר לפרש דמיירי בנדבק אות לאות

אך י"ל עדיין דיש לחלק בין אינו מ"ג במקום א' או ברובו דהנה מ"ש כל שאינו מ"ג מד' רוחותי' משמע דאם אפי' אינו מ"ג במקום א' ג"כ פסול וקשיא לי' למה לא נאמר רובו ככולו ותי' רש"י דלעולם אה"נ דאמרי' רובו ככולו היינו היכי דאינו דבוק למקום אחר אבל אם דבוק לאות אחרת אז אותו המועט לא יתבטל להרוב שהאות הזאת מעכבו מלהצטרף אבל אם אינו דבוק אה"נ דאמרי' רובו ככולו ומש"ה בנקבים מכשירים כיון דרובו מוקף אינו מזיק הנקב הקטן שהוא במקום א'

וראי' לדבר זה מדאמרי' נקב תוכו בחלל הה"א כשר לפי' השני של רש"י וקשיא למה דייק בפנים משמע הא בחוץ שיעור גדול כמו תוכו אה"נ דפסול וע"כ דאה"נ בחוץ בשיעור מרובה פוסל דרובו ככולו לאסור

היוצא מזה לפענ"ד דברובו אינו מ"ג יש נ"מ בין בחוץ לפנים ובמיעוטו כל שלא נתבטלה צורת האות דהיינו שתינוק קוראו כתקונו אם לא נדבק למקום אחר כשר ובנדבק פסול

ובירושלמי דמגילה פ"א ה"ט ר"ז בשם רב נקב בירכו של ה"א אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר"ז בשם ר"ח הי' הגימ"ל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר"ז בשם אשייאן בר נידבה נקב נקב באמצע בי"ת אם הי' הגויל מקיפו מכל צד כשר ואם לאו פסול אמר ר"ז אתיא דר"ת כרב ותרויהון פליגי על אשייאן בר נידבה חברייא אמרין אתיאן דאשיאן בר נידבה כר"י דתני ערב את האותיות אית תנא תנא כשר ואית תנא תנא פסול ראב"ש בשם ר"י מ"ד כשר מלמטה מ"ד פסול מלמעלה כגון ארצנו תפארתנו ארצך צריכא תפארתך צריכא ע"כ

והנה הרשב"א פירש ע"ז בתשובה תרי"א מובא בב"י ל"ב דמלמטה אפי' לא תקנו כשר משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כיון שכבר נכתב בכשרות ובסופו הוא שנגע

והנה גוף דברי הירושלמי תמוהים כיון דאמר דאשייאן בר נידבה כר"י א"כ מודה אשייאן בר נידבה היכי דהי' כתוב מתחלה בכשרות כי האי דערב מלמטה דכשר א"כ למה אמר תרויהון פליגי על אשייאן הי' יכול להיות ג"כ דמודה להאי דרב ור"ת והתם בהאי דרב ור' חסדא מיירי ג"כ דנעשה נקב אח"כ וכן ברגל הג' שנעשה בסוף הכתיבה שנגע עד למטה והוי כי האי דערב מלמטה ומש"ה כשר וגם מ"ש אם גורדו פי' אם יכול לגורדו וישתייר שם אות קטנה כשר ג"כ אפי' אינו גורדו ומשום כל הראוי לבילה וס"ס חימה למה אמר דפליגי הא יש להשוותן יחד וצ"ע ולקמן אדבר עוד מזה

ויש בזה כמה פלוגתות בין הבבלי לירושלמי. חדא בהך דנקב תוכו של ב' דלהירושלמי פסול לאשייאן בר נידבה ובגמ' דידן מכשיר לפי' השני של רש"י. הב' מ"ש שם בשם ר"י ערב האותיות מלמטה מכשיר ובגמ' דידן משמע דלעולם פסול ואין נ"מ בין מלמעלה למטה. והשני פלוגתות הללו כבר נזכרו בראשונים ז"ל כמבואר בב"י

אך לפענ"ד נ' דנחלקו עוד במחלוקת שלישית דלגמ' דידן בנקב ונשתייר אות קטנה כשר וא"צ שום גרירה כצל ולירושלמי בעי דוקא גרירה או עכ"פ שיעור גרירה. וכבר כתבנו דבגמ' דידן מוכח דאינו פוסל אינו מ"ג במקום א' ולירושלמי פסול דאפי' בתוך חלל הבי"ת מצריך שיהי' מוקף מכל צד ומש"ה אמרו דאשייאן פליג על רב ור"ת אף דאינהו אמרו רק במקום א':