דברי יששכר טו

מדלא הכשירו אלא בשאובים משמע דכלים לא מהני וק' על המ"ד דמתיר בכלים ממשנה הנ"ל

ע"כ נלפענ"ד דשני המ"ד נחלקו בפירושא דמתני' הנ"ל אי קאי על בעלי קריין לתורה או לתרומה דהא קשה על רבותינו ז"ל דמפרשים המשנה על בע"ק לתורה ממשנה שני' שם ראה מים חלוקים או עכורים דטמא דהא לא הוי לתורה כמ"ש בר"ש שם סוף משנה ד' בשם התוספתא. וכ"כ מפורש הרמב"ם פ"ה מהאה"ט הט"ו וא"כ ק' רישא לסיפא ואה"נ דמ"ד אפי' בכלים ל"ק לי' משנה דהכא דס"ל דהכא לתרומה מתוקמא וכ"כ בהג"ה רש"ש במשנה א'. וא"כ לפ"ז אין ראי' מדברי הראב"ד ג"כ דאין דעתו של הראב"ד להקשות מטבילת בע"ק לתורה דהא יש לחלק בין נט"י לטבילת בע"ק לתורה דנט"י יש לו סמך מן המקרא כמ"ש בחולין (דף ק"ו) מקרא דוידיו לא שטף במים וטבילת בע"ק לתורה אין לו שום סמך מן המקרא ע"כ נ' דקושית הראב"ד הוא מבע"ק לתרומה דהא נט"י לחולין הוא משום סרך תרומה ושפיר מקשה כיון דבמתני' משמע דאפי' לתרומה טובלין בשאובים בקרקע א"כ למה לא תועיל לענין נט"י ואהא הוא דכ' דטובלין בקרקע אבל לתורה אה"נ דלא עלתה ע"ד הראב"ד לומר שלא יועיל בכלים

אך עדיין יקשה ממתני' דמקואות לדעת הרמב"ם והרא"ש דמפרשי שאובים למקוה והם ז"ל ס"ל דשאובים אינן אלא דרבנן משמע דכלים פסולים וכמש"ל אך כבר כ' לעיל דקשה לדידהו מסיפא דמיירי לתרומה וע"כ צ"ל דהם ז"ל מפרשים גם סיפא לתורה וכדאשכחן בירושלמי פ"ג דברכות ר"ה אמר אפי' ראה א"ע ניאות בחלום והוי כי האי דמתני' שם המהרהר בלילה והשכים ומצא בשרו חם. וא"כ ס"ס כיון דלהלכה פסק רבינו בפ"ה מהאה"ט הנ"ל דכ"ז אינו לחולין אלא לתרומה חזינן דס"ל דהאי דמקואות לתרומה נאמר אלמא דלהלכה חזר בו רבינו וממילא גם משנה הראשונה דמקואות לתרומה הוא ולתורה כשר אפי' בכלים

והנה עלה בדעתי ליישב דעת המג"א עפ"י גרסת השיטה מקובצת הנ"ל דגרס וכי יש טבילה בכלים היינו דר"ה דשאל למה אתם מזלזלים בטבילה זו וכמ"ש רש"י לנהוג כר"י בן בתירה הא אפשר במרחצאות פי' כיון דאפשר במרחצאות א"א לבטל טבילה זו וע"ז השיב לו ר"ח וכי יש טבילה בכלים פי' כיון דא"א לטבול בכלים א"א לטבול במרחצאות ע"כ היו מוכרחים לבטלה ולנהוג כר"י בן בתירה ממילא תלי הא בהא וכיון דאיקבע הלכתא כריב"ב ע"כ דא"א בכלים מש"ה שפיר פסק המג"א דלדידן דפסקינן כריב"ב הרוצה להחמיר לא יטבול בכלים דקיי"ל אין טבילה בכלים. ולא הוי כתרי חומרי דסתרי אהדדי כיון דאפשר לקיים שתי החומרות

אכל ס"ס קשה לגרסא דידן ולגרסת הגמ' דתענית (דף י"ג) טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו והא ודאי דשאובים כשרים גם לדידן דבהא ליכא פלוגתא דהוא משנה מפורשת אליבא דכו"ע

ע"כ נ' ליישב דעת המג"א ממה דקשה ג"כ עליו דסותר ד"ע שכ' בסי' פ"ח סק"א דבראה מים חלוקים או עכורים א"צ טבילה אלא לתרומה ולא לתורה ותפלה וכמש"ל בשם הרמב"ם ובסי' תר"ו סק"ח כ' אפי' טבל בער"ה יחזור ויטבול שמא ראה מים חלוקים או עכורים ותימה וכבר עמד בזה בהג"ה רי"פ שם. ע"כ נלפע"ד דדעת המג"א כמ"ש שם בתחלה בשם י"א משום תשובה אך מ"ש בסוף דבריו כוונתו דאפי' מי שס"ל דטבילה זו משום קרי אעפ"כ יחזור ויטבול שמא ראה מים חלוקים או עכורים היינו דהחמירו משום תשובה עכ"פ שיטבול לקריו בימים אלו כמו לתרומה ומש"ה חיישינן למים חלוקים וכו' וניחא שפיר לפ"ז שכ' שם דלא יטבול בכלים דביוהכ"פ החמירו כמו לתרומה אבל כאן בסי' פ"ח דמיירי בכל השנה אין מקום לשתי החומרות לא במים חלוקים ולא בכלים לאסור ומיושב דעת המג"א דכאן בסי' פ"ח לא הזכיר לא הא ולא הא. ובגמ' ברכות (דף כ"ב ע"ב) ר"ח טבל במעלי יומא דפסחא וכמ"ש רש"י טבל וברך חזינן דיש נ"מ בין עיו"ט לשאר ימות השנה אולי גם לענין זה יש להחמיר ולחלק

ואם איתא לגרסת השיטה מקובצת הנ"ל דמרחצאות הוא בכלל כלים יהי' ראי' עוד לזה מתוספתא המובא בר"ש פ"ח דמקואות מ"א מעשה וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס בים היינו דס"ל לר"ג דטובלים בכלים ואפי' התנא דחולק שם ע"ז ואמר לא טבל ר"ג אלא בים ג"כ אין ראי' לאסור די"ל דלתרומה הוא דטבל ר"ג ומש"ה הצריך בים

ומצאתי בס' נחל אשכול (דף א' ע"ב) שכ' ג"כ דודאי מותר אפי' בכלים אלא שלא נחית לדברינו אלה

ומה גם דבזמנינו אין זה אלא ס' מנהגא בעלמא שלא מן הדין למה נחמיר בספקו ועי' ט"ז סי' קנ"ט סק"ח דאפי' בס' דפלוגתא ראוי להקל בדרבנן ושם יש לומר דהוי כדברי קבלה דאסמכוה אקרא מש"ה יש מחמירין אבל בזה אין שום סברא לומר לחוש לחומרא במקום פלוגתא: סימן ו

לידידי יקירי ה"ה הרב החו"ב החסיד המפואר וכו' מו"ה יצחק נתן ג"י מו"ב דקאטחרינא

אחרש"ת. בדבר השאלה במקום בית תפלה של חברה אחת אשר למעלה מהם דר עכו"ם ובל"ס יש שם צורות שהם ע"ז ולפי דברי הט"ז סי' קנ"א סק"ד אסור להתפלל שם. לפענ"ד לפי דברי השואל אשר זה איזה שנים כבר התפללו שם החסידים אין לאסור עתה כי הבעה"ב שהוא יהודי ודאי לא השכיר להעכו"ם להכניס שם ע"ז. ואדרבה הא מן הדין אסור להשכיר לעכו"ם לבית דירה מפני שמכניס שם ע"ז אף שהרמ"א כ' בסי' קנ"א ס"י ועכשיו נהגו להשכיר מפני שאין מכניסין לתוכו ע"ז א"כ מותר להתפלל תחתיו כמו שמותר להשכיר דודאי אין מכניסין שם ע"ז ואם מכניס שם עושה שלא ברשות והוי דרך ארעי או דטעמא של הרמ"א דעכשיו לאו עובדי ע"ז נינהו. ואף שהש"ך שם פקפק ע"ז וכ' דדוחק לומר כן קרוב דהרב ז"ל אזיל לשיטתו שדעתו לסמוך ע"ז בכמה דוכתי וכ"כ המחבר לעיל ס"ס קמ"ח והרמ"א שתק לי' משמע דמסכים כן והש"ך אזיל לטעמי' דלעיל בסי' קמ"ט סק"א העתיק דברי הרמב"ם בפיהמ"ש דמחשיב להו כעע"ז גמורים אך אפי' להש"ך שכ' טעם ההיתר דמשכירים משום שמשלמים מס למלך ס"ס בכה"ג שהי' שם בית תפלה לשמים ודאי דאסור לו למשכיר להשכיר לעכו"ם שיכניס שם ע"ז ואם מכניס שם שלא ברשות המשכיר אין בכחו לאסור עלינו ואין אדם אוסר דשא"ש. וכמ"ש במשנה פ"ג דע"ז היא באה בגבולי וכן אמרו לענין עירוב בסי' שפ"ב ס"א דאדעתא לאסור לו דירתו לא השכיר לו. כן ה"נ קרוב לודאי שכל בע"ב מישראל אינו משכיר לעכו"ם אדעתא שיאסור להזכיר בביתו שם שמים ברבים. עאכו"כ במקום שהי' שם בית תפלה לשמים. וכל שהוא דרך ארעי ודאי דכי ס"ד לומר דס"ל להט"ז דאם יש לנו בית תפלה ועכו"ם א' יכניס על העליי' צורת ע"ז שיאסור ע"ז להם להזכיר שם שמים וה"נ דכוותי'. ואף שאינני רוצה לבטל הוראתו דמר נ"י אך קרוב לודאי שכ"ת לא ידע שכבר התפללו שם מתחלה ואם יש לחוש למחלוקת יעשה כ"ת כפי דעתו

והעיקר שבגוף דברי הט"ז יש לעיין דהא בפשוט אמרו אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ומה שמדמה לה הט"ז להך דסי' נ"ה ס"כ שכ' בשם י"א דאם מפסיק ביניהם דבר טינוף או ע"ז דאין היחיד השומע דבר שבקדושה יכול לענות עמהם הא ודאי סברא הוא דהעונה עמהם הוי כאלו הוא עמהם והוא נגרר אחריהם אמרינן לה דוקא היכי דמן המקום שהוא עד אותו המקום ראוי לענות קדושה אבל אם יש ביניהם מקום שאינו ראוי לקדושה אין זה ראוי להצטרף וכעין מה שאמרו בשבת (ד"פ) והוא