דברי יששכר יד

א' פלג מורים כב"ש ופלג כב"ה אלא אפי' בשני בתי תפלה דס"ס הוי כשני ב"ד בעיר אחת דכ' הרמב"ם להלכה דאסור

ומעתה איך מצינו ידינו ורגלינו בכל אתר ואתר דיש מנהגים שונים ונוסחאות שונות וכי נימא שחלילה כל ישראל עוברים על לאו דל"ת וע"כ צ"ל דכ"ז דוקא במה שהיא מחלוקת שנתחדשה עתה צריך שלא יתחלקו ויתאחדו ויעמדו למנין כדי שלא תהי' מחלוקה. אבל במה שהוא מחלוקה ישינה ולא שייך עוד להכריע אה"נ כשמתפללים בשני מקומות אין קפידא דא"א לומר שיתאחדו וכן אינו גורם למחלוקות גדולות דכבר דשו בזה אבל במקום א' כיון דיש עצה לבוא למנין וכן להיפוך דיש מקום שיגרום מחלוקות גדולות ודאי דראוי לאסור

ועי' רא"ש פ"ק דיבמות סי' ט' שכ' ובמגילה אעפ"י שקורין לבני העיר בארבע עשר ומקדימין לבני כפרים והוי כב"ד א' בעיר א' פלג מורין וכו' לא קרינין בי' לא תתגודדו כיון דלא עבדו הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם הי' בן מקום זה הולך למקום אחר הי' עושה כמותם הלכך לא מיחזי כשתי תורות: הגם שדברי הרא"ש תמוהים למה כ' דהוי כב"ד א' בעיר א' כיון דאלו קורין לעצמם נראה יותר כשתי ב"ד. ועי' ר"ן פ"ק דמגילה דכ' כן בקושיא דהוי כשתי ב"ד בעיר א' ובתריצו הוסיף לומר דהוי כשתי ב"ד בשתי עיירות. ס"ס אנו למדין מדברי הרא"ש דכל היכי דאין עושים משום מחלוקות ליכא ל"ת ובמקום מחלוקת הוא דהוי ל"ת כמ"ש הרמב"ם בלשונו הנ"ל מש"ה י"ל דבכה"ג דהוי מחלוקת ישינה ל"ש לחוש למחלוקות דאינן במקום א' וגם דדבר זה הוא ס' דדינא דמוכח מדברי הרא"ש דחולק על הרמב"ם וס"ל דבשתי מקומות אפי' בעיר א' ל"ש ל"ת וכרבא אבל ודאי במקום א' דהיינו בבית תפלה אחת דגורם למחלוקת והוי תורה כשתי תורות אין ס' דהוי איסור גמור

ועי' תשו' חת"ס חאו"ח סי' ט"ו מ"ש שהגאונים ר"נ אדלער ובעל ההפלאה ז"ל התפללו ספרדית אף שהאנשים המצורפים למנין התפללו נוסח אשכנז ודבר זה ג"כ תימה אצלי למה לא נימא בזה דהוי ל"ת ואולי בדבר זה אין ניכר כ"כ החילוק ותימה. ובפתחי תשובה או"ח סי' ס"ח כ' בשם ס' עקרי דינים בשם ת' כת"י מהרב עזריאל דייאנה סי' כ"ד בבהכנ"ס שיש בהם אשכנזים ולומדים ואין להם מנהג קבוע בתפלתם ונפלה בהם מחלוקת בנוסח התפלה וכו' הורה שם שהרוב יכוף המיעוט אחרי שאין שם מנהג קבוע וזה דין ברור כמש"ל

וראיתי עתה בס' אורחת חיים הנדפס מחדש מביא שם ג"כ אותה התשובה הנ"ל

וגם בזה אני תמה על הגאון מבערזאן שם בהגהתו שכ' בשם ת' מהרשד"מ דמנוסח אשכנז לספרד יוכל לשנות מנהגו ותימה דשם לא מיירי מנוסח תפלה עצמה שכ' שם מפורש וז"ל שידוע שבתפלות כמו י"ח שבחול ושבע שבשבתות ויו"ט ותשע שבר"ה איני רואה שיש בהם שינוי כלל כי תורה אחת לכולנו וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים טועה ואינו יוצא ידי חובת תפלה ואין הפרש אלא בפיוטין וקרובץ שאומרים בתוך התפלה וזה יכול האדם לראות כי העדרם טוב לנו ממציאותם וכו' עיי"ש באורך שמאריך שפיוטי הספרדים הם בצחות הלשון מפיוטי האשכנזים. ואין זה שום ענין לנוסח התפלה שלנו שאנו רואים שיש בהם כמה שינויים בתוך התפלה עצמה ויש לחוש למ"ש הרשד"מ בעצמו דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים

כן ג"כ מ"ש שם בהג"ה ראי' מדברי המג"א סי' שס"ו סק"כ שאומר בנוסח העירוב מלת "ליו"ט" שאין בזה שינוי מנהג שאינו עושה מעשה חדש. אין זה דמיון כלל דהתם לא הוי הוספה אלא תיבה אחת משא"כ בנוסח התפלה שלנו מאשכנז לצרפת שיש כמעט בכל ברכה הוספה ושינוי. כן ג"כ מ"ש ראי' מהך דזבחים דמוסיף על דבריו גבי שליח אין זה דמיון כלל דזה דוקא במעשה חדא אבל לא בכל רגע ורגע ומה גם בצבור הרי כ' הרי"ף בר"ה (דף פ"ג ע"א) גבי תקיעות דמעומד שלא רצו רק תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר ברכות פעם א' הגם שהי' ראוי מן הדין לטעמא דספקא בכל ברכה וברכה עשר קולות רק משום שלא להטריח על הצבור. עאכו"כ בדבר שהוא שינוי כמה פעמים בכל ברכה וברכה והוא מוסיף וזה עומד וממתין עליו אין כאן שינוי גדול מזה. הרי כ' דאפי' בנגונים לא ישנו שום מקום ממנהגו שלא יהי' דבר תמוה בעיני הצבור. ועי' סי' תרכ"ד בב"י ומג"א בהעושים שני ימים יוה"כ דאפי' מנין בפ"ע לא יתפללו נוסח יוה"כ דהוי לא תתגודדו וצ"ע: סימן ה

ראיתי לחקור במ"ש בהג"ה דרעק"א סי' פ"ח סק"א עמ"ש המג"א דלבעלי קריין כשרים אפי' מ' סאה מים שאובים וכ' דדוקא בקרקע אבל בכלים לא והראה מקום לדברי המג"א סי' תר"ו סק"ט

ולפענ"ד דדברי הגאונים הללו תמוהים הם דהא בגמ' דברכות (דף כב ע"ב) אמרו ח"א בקרקע אבל בכלים לא וח"א אפי' בכלים וכיון דאיכא פלוגתא הא בדרבנן אזלינן בתר המקיל למה נחמיר בזה

גם נראה בגמ' בעובדא דר"ז הוי יתיב באגנא דמיא בי מסותא ופירש"י גיגית דהוא כלי פשיט וא"ל רחב"א למה לי' למר כולי האי והא יתיב בגווייהו. והי' משמע לי' דדי בטבילה בט' קבין א"ל כארבעים סאה מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה אף ט' קבין בנתינה ולא בטבילה משמע דארבעים סאה הי' מועיל כה"ג אפי' בגיגית

עוד נראה מהאי דא"ל ר' הונא לרבנן רבותי מפני מה אתם מזלזלים וכו' אפשר במרחצאות א"ל ר"ח וכי יש טבילה בחמין ועי' שטה מקובצת דגרם וכי יש טבילה בכלים דהיינו דמרחצאות משמע לי' בכלים אלמא דדעתו של ר"ה הי' דאפי' בכלים כשר וכללא הוא ר"ה ור"ח הלכה כר"ה דאין הלכה כתלמיד במקום רב כדאיתא ברי"ף שבת פ' כל כתבי ופ' מפנין:. וא"כ בפשוט לפי סוגית הגמ' משמע דמהני אפי' בכלים. והנה יסוד ראיתו של המג"א הוא מדברי הב"י בשם הראב"ד והנה בכאן בסי' פ"ח לא הביא הב"י דברי הראב"ד כלל אלא העתיק סוגית הגמ' דנחלקו בזה וא"כ אדרבה משמע מדעתו להתיר דסתמא בפלוגתא כזו נקטינן להקל במידי דרבנן

אך בסי' קנ"ט הביא דעת הראב"ד. אבל באמת דעת הראב"ד אינו כלל לענין זה אלא שמשיג, על הרמב"ם ז"ל דס"ל דאינו מועיל לנט"י טבילה במים שאובים וכ' שם בפ"ו מה' ברכות א"א זה אינו מחוור שהרי בעלי קריין טובלים בהם אעפ"י שהם שאובים אם יש בהם מ' סאה בקרקע א"כ עדיין אין להוכיח דס"ל לראב"ד דאם הם בכלים אין טובלים בהם אלא שמשיג על הרמב"ם דכ' סתם דאין נוטלים בהם לידים דמשמע אפי' בקרקע וע"ז משיג דהא ודאי דבקרקע טובלים אליבא דכו"ע ועדיפא מינה מקשה על דעת הפוסל אבל עדיין אין מזה הכרע דפוסל בכלים לבע"ק,

והנה באמת מפשטות לשון המשנה פ"ח דמקואות מ"א מפורש דכשר בשאובים לבע"ק לתורה כמו שפרשו הרמב"ם והר"ש שם ומשמע לפ"ז דבכלים פסול דאל"כ למה לא הזכירו רבותא יותר מזה ופשוט משמע שם דמיירי במקוה שבקרקע וא"כ יש להוכיח דגם דעת רמב"ם ור"ש לפסול בכלים. אך א"כ לפ"ז יקשה על המ"ד בגמ' דמתיר בכלים ממשנה מפורשת הנ"ל

ולדעת הר"ש ל"ק כ"כ דדעתו ז"ל דכולם שאובים פסולים מדאו' אולי ס"ל מדמכשרו בשאובים ה"ה בכלים דמ"ש. אבל לדעת הרמב"ם דס"ל אפי' כולם שאובים אינו אלא פסול דרבנן ובכלים הוי פסול דאו'. וא"כ יש לדקדק