דברי יששכר קמט

אין קושיא דלא תירצו בגמ' דמיירי דהי' אדום או ירוק דכ"ז לא ברירא להו

עוד י"ל אפי' הי' ברירא להו דאין מלין ירוק או אדום ל"ה אלא מדרבנן ויש הרבה דברים שאסורים מצד סכנה ואינם אלא דרבנן. כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומובא בחו"מ סי' תכ"ז שמכין אותו מכות מרדות וכמ"ש שם בס' באר הגולה די"ל דאינן אלא דרבנן וכהאי דפ' אין מעמידין דאסרו גבינות העכו"ם משום ניקור א"כ מצינו שחכמים אסרו דברים שיוכל להיות שיבוא לידי סכנה אף שרחוק מאד וא"כ לא אפשר לתרץ כן בגמ' דיבמות דהתם אקרא קאי ולמה יאכל בקרבן פסח כיון דמדאו' חייב במילה

ואולי זה טעמו של הרמב"ם שהוסיף תיבות הנ"ל דהי' ק"ל איך יכלו חכמים לתקן תקנות במניעת מצות מילה החמורה כ"כ וע"ז תי' דיכלו חכמים להחמיר בכה"ג דזה אפשר לעשות אח"כ ולהחזיר נפש מישראל א"א ע"כ נחשב זה לחומרא שלא למול]

ואעפ"כ יש לומר דנכלל בתי' הגמ' כגון שהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורים כמ"ש בירושלמי ריש כתובות נעשה כמי שחבשוהו סופרים דגם איסור דרבנן נחשב כאלו הוא חבוש דעכ"פ אינו יכול למול. [ול"ד למ"ש תוס' ב"ק (דף ע"ז ע"ב) דמה שאינו אלא דרבנן יש לומר דחשיב אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים דהכא אגברא קאי וגברא אינו ראוי לעשות מה שאסרו חכמים ועכ"פ חבוש הוי]. ס"ס הדין פשוט דמלין אותו ותיכף וא"צ לשהות ז"י מעל"ע

ומ"ש לתמוה על דברי רש"י שם שכ' ולא הי' בו דם ברית וכו' בודאי תמוה הוא. אך י"ל דמדייק ולא הי' בו דם ברית ולא כ' ולא הי' בו דם ע"כ כוונתו כמ"ש העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה היינו ששני דברים יש כאן שלא מקיים המצוה וסכנת נפש: הדוש"ת באהבה. סימן קג

כבוד מחו' ידידי ה"ה החריף ובקי וכו' כש"ת מ' לייבוש מונק נ"י

הנה כ"ת כ' לי חקירה בתינוק שנולד סומא אם אביו חייב למולו. למ"ד סומא פטור מכל המצות ואביו אינו אלא שלוחו דבן

והנה בודאי לענין דינא כ' המג"א סי' נ"ג סקט"ז דקיי"ל דסומא חייב בכל המצות. אך צ"ע דהרמב"ם פסק בפ"ח מה' תפלה דסומא פורס על שמע ויורד לפני התיבה ומינה דייקו דס"ל סומא חייב במצות

ותימה דבירושלמי פ"ד דמגילה ה"ז פריך על ר' יהודה דאמר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע הא ראה פורס הא אמר ר' יהודה סומא אין גולה משמע דפטור מכל המצות ומתרץ דמיירי ביושב בבית אפל הא סומא גמור אה"נ דאינו קורא. א"כ כיון דחזינן דשני ההלכות תלויין זה בזה א"כ ק' על הרמב"ם ז"ל דפסק פ"ו מה' רוצח ה"ד דסומא אינו גולה. ולמה פסק דסומא פורס על שמע

ובאמת יש לומר דהרמב"ם מטעם אחר פסק כר"י דאינו גולה ולא מטעמי' אלא כמ"ש שם משום דהוי כאנוס. אך ס"ס קשה דהו"ל לירושלמי לתרץ כן ולא לתרץ בתירוץ רחוק. ונהי דנראה מן הירושלמי דלא גרסו אותה הברייתא דאיתא בגמ' ב"ק (דפ"ז) דר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה דא"כ לא הו"ל להקשות מגלות אלא פשוט מכל המצות. אבל ס"ס קשה על הרמב"ם מנ"ל לחלק שמא נאמר דס"ל לרמב"ם כשיטת תוס' ר"ה (דף ל"ג) ומגילה (דכ"ד) דמדרבנן בעלמא הוא דחייב ס"ס קשיא דהו"ל לירושלמי לתרץ כן

ונראה לומר דאה"נ דהרמב"ם ס"ל דמצד סברא פטור סומא מגלות וכמ"ש דהוא קרוב לאונס ונהי דקיי"ל אדם מועד לעולם מ"מ אשכחן ג"כ דפטור אפי' בקרוב לאונס כמ"ש בתוס' ב"ק (דף כ"ז ע"ב) :ד"ה ושמואל

והנה נחלקו בב"ק (דף כ"ת ע"ב) בפירושא דמתני' דר' יהודה אמר אם במתכוון חייב ואמר רבה שם במתכוון להורידה למטה מכתפו וא"כ לסברא דרבה ר"י ס"ל נתקל פושע הוי וא"כ בקרוב לאונס חייב. וכן הי' הס"ד בגמ' דב"מ (דף פ"ב ע"ב) דר"מ ס"ל נתקל לאו פושע הוא ור' יהודה דאמר שם שומר שכר ישלם ס"ל נתקל פושע. וא"כ כסברא זו אה"נ דגם הירושלמי ס"ל כן וא"כ לא ס"ל בקרוב לאונס פטור ולמה ר"י פוטרו מגלות וע"כ דייקו דלאו בר מצות הוא ושפיר הקשו על הא דמשמע בראה מאורות קורא את שמע. אבל לגמ' דידן דמסיק דר"י ס"ל במתכוון לזכות בחרסי' אבל מתכוון להורידה למטה מכתפו אה"נ דפטור מטעם דנתקל לאו פושע הוא א"כ שפיר י"ל טעמא דר"י דפטור מגלות משום דקרוב לאונס ובהא אה"נ דרבנן מודים לו. והא דר"י פוטר סומא ממצות דין אחר הוא ובהא לא ס"ל כוותי'

והנה בשני האוקימתות הנ"ל בב"ק (דף כ"ת ע"ב) הנ"ל נחלקו רבה ור' יוסף וידוע שר' יוסף הי' ביחד עם רבה ואעפ"כ לא נחלק עליו מיד שמתחלה מקשה אביי על דברי רבה ומשני כפי שיטתו ואח"כ הוא דאמר ר' יוסף. ונ' לדקדק לפ"ז דאה"נ הא היתה כוונתו של ר' יוסף בב"ק (דף פ"ז) שאמר מריש וכו' כל דאמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יו"ט לרבנן מש"ה הי' ניחא לו מתחלה לקבל דברי רבה דאמר דר"י ס"ל נתקל פושע הוא וכל קרוב לאונס הו"ל כפושע וא"כ לא הוי טעמא דפטור מגלות משום שקרוב לאונס ובע"כ משום דפטור מכל המצות וכיון דהלכה כר"י מגלות ה"ה דהלכה כמותו במה דפטור מכל המצות. אבל אחרי דשמע להא דר"ת גדול המצווה ועושה וניחא לו אז שלא לקיים דברי ר"י דפטור מכל המצות ניחא לו ג"כ לדחות דברי רבה ואה"נ דנתקל לאו פושע הוא וכל קרוב לאונס הוי אונס ומש"ה סומא אף דחייב במצות פטור הוא מגלות משום דהוי קרוב לאונס. ומש"ה הרמב"ם פסק שם ג"כ כר' יוסף במתכוין לזכות בחרסי' ונתקל לאו פושע הוא

עוד נ' לומר באופן אחר דאה"נ דתלמוד בבלי וירושלמי נחלקו בטעמו דר' יהודה במה דפוטר סומא מן המצות דידוע מ"ש בשם ר' ישעי' בס' המכריע דסומא פטור מכל המצות אפי' מל"ת וכן משמע פשטות דברי התוס' שכ' דא"כ יהי' כנכרי. וידוע ג"כ מ"ש כ"ת בשם הפמ"ג בפתיחה לאו"ח דאינו פטור אלא מעשין אבל בל"ת חייב הוא וידוע מה שהקשה בנוב"י תנינא חאו"ח קי"ב וכן הקשה ג"כ בס' טורי אבן ותרעק"א דכיון דהוא פטור אפי' ממצות ל"ת ל"ש גבי' לא תסור ואיך יכלו חכמים לגזור עליו דהא גם בקטן דגזרו משום חינוך לא גזרו עליו אלא על אביו כמ"ש רש"י ברכות (דף מ"ח) ד"ה עד אבל על סומא ל"ש למיגזר

א"כ י"ל שפיר דהירושלמי ס"ל כן דפטור לר"י אפי' מלאווין ושפיר פריך דלפ"ז למה יפרוס על שמע ואפי' בראה מאורות מימיו ול"ש לתרץ כתי' התוס' דמדרבנן הוא חייב כמש"ל. אבל בגמ' דידן ס"ל דדוקא מעשין הוא פטור אבל בל"ת חייב הוא וכסברת הפמ"ג הנ"ל. וראי' לזה דאמרו שם ר"י פוטרו מחייבי מלקות ומחייבי מיתות ב"ד ואם לא הי' בגדר לאווין מה קמ"ל דפטור ממלקות הא לאו מידי עביד. וע"כ דגמ' דידן ס"ל דחייב בלאוין א"כ הוא בלא תסור וא"כ י"ל שפיר דרבנן גזרו עליו וממילא פורס הוא על שמע כשראה מאורות ולא קשיא להו כלל

וממילא ניחא דהרמב"ם פוסק כגמ' דידן והא דפורס על שמע הוא מדרבנן ומלשון הגמ' דאמר ר' יוסף מאן דא"ל הלכה כר"י וכו' דלא מפקדינא ועבדינא ולא אמר וקיימינא משמע דהתפאר רק במה שמקיים מ"ע ולא על ל"ת משמע דחייב הוא בל"ת

ויש לי עוד לומר דהירושלמי ובבלי ס"ל שניהם דפטור רק מעשין ובל"ת חייב הוא אלא דנחלקו במחלוקת אמוראים