דברי יששכר קמה

לו להרויח בהם ולתת מהם כו"כ לשנה להזכיר נשמח זוגתו ותובעו עתה שיחזיר לו וראובן משיב שנתן לו לחלקו גם קרן גם פרי לאשר יכשר בעיניו ואינו רוצה להחזיר והשיב דאם רוצה לחלקם אזי א"צ ראובן להחזירם וכו'. מוכח בהדיא מזאת החשובה שאחר שנתן המקדיש המעות ביד אחר אין כח יד המקדיש עוד בהם והרי הוא כזר בעלמא

וכן מצאתי שהשיב מהרי"ק בת' בשרש רע"א מתשובה זו להוכיח ממנה שאין כח ליורש להוציא מיד הקהל מה שהקדיש מורישו במה שאמר מוריש עצמו וכו' עכ"ל ח' רשד"מ. ובאמת מתשו' זו יש לתמוה על דין המבואר בש"ע יו"ד רנ"ז דהגזבר א"י למסור החלוקה ליד אחר דמקור הדין הוא מת' מהרי"ק וכל ראיתו של מהרי"ק הוא מדברי המרדכי פ' החובל שראובן הי' לו זכות שאין אדם יכול לבנות בבהכנ"ס זולתו א"י למכור הזכות לאחר

והדין הזה תימה הוא דמה ראי' היא מהך דקהל שנתנו הזכות לאחד דודאי לא פסק כח הקהל מזה וכשמת חזר זכות זה לקהל וכן הקהל יכולים להעבירו ולמנות אחר במקומו כשיש איזה טעם ע"כ אה"נ שהוא א"י למנות אחר בלא רשות הקהל אבל מי שנותן וממנה אחר על המעות ביון דפסק כחו והוי כזר בעלמא והשליש הזה זוכה בכל אותה הטו"ה למה לא יוכל ליתן אותה טו"ה גם לאחר

והנה אף שדבר זה פשוט הוא כמ"ש דהנותן נסתלק וזה זכה בהטו"ה אבל מ"מ מה שהחליט בנוב"י שם דמש"ה א"י לשאול על נדרו דבר זה קשה דודאי אם שאל אין כאן לא טו"ה ולא נדר. איזה סברא יש לומר דמשום טו"ה דידי' יעכב את זה מלשאול על נדרו והא קיי"ל דטו"ה אינה ממון כמ"ש הש"ך סי' ש"נ. ע"כ לדעתי הקלושה היכי דאלו לא הי' כאן נדר ולא מצוה לא הי' יכול השליח לעכבו מלחזור. גם אם יש נדר נהי דאם לא שאל לא מצי למיהדר אבל אם ישאל כיון דפקע כח הנדר פקע גם הזכות והוי כאחר דל"ש לא יהא כח וכו'. אבל היכי דזה השליח הוא: שלוחו של המקבל דבכה"ג כל מחנה דעלמא אף דל"א זכי תו לא מצי לחזור בו כמבואר בסי' רמ"ג התם ודאי לא מהני שאלה דא"כ יהא חמור כח הדיוט מכח הקדש. וזה שדייקו בכ"מ גזבר דהיינו שנעשה גבאי קודם זה הנדר והוא שליח של העניים כנלפע"ד

ואף שהטור כ' סתם קודם שיצא מתת"י. חדא אה"נ י"ל דדעת הטור דאמירה כמסירה כמו דמוכח סתם לשונו שם בסי' קכ"ה אך הב"י נחלק עליו ולא קיי"ל בזה כהטור ז"ל. אך באמת לא ניחא לן לאפושי פלוגתי ופשוט דרק אשגרת לישן הוא וכמ"ש הב"י ופשוט כוונתו קודם שיצא מתח"י דכל זמן שלא נתן ליד גזבר תשיב לא יצא מתח"י ומצינו בחו"מ ק"ה דאפוטרופוס דיתומים מצי לתפוס אפי' במקום שח"ל חזינן דאפוטרופוס עדיף משאר שלית ה"ה גזבר עדיף משליח

ומעתה בעובדא דידן לפי דעת הנוב"י ודאי דמחשב לי' לגבאי ולא מהני שאלה כיון דטו"ה דידי' דנתנה מאה רו"כ למי שיאמר קדיש עבורה. והרשות ביד זה לבחור למי שירצה. וכן הריווח שיתן לעניי אותה העיר יכול ליתן כרצונו. אך לדברינו הנ"ל הטו"ה לאו כלום הוא אלא כיון שלא נעשה שלוחן של העניים מצדם אלא מצד הנותן. ואם הי' בהדיוט הי' יכול לחזור בו גם הכא מהני שאלה דלא שייך לא יהא וכו'

ואפי' לדעת הנוב"י ג"כ י"ל דהכא מהני שאלה דהטעם דטו"ה לשליח כבר בארנו בשם ת' מהר"מ הנ"ל וכמו שבאר מהרשד"מ דזה הנותן הוי כזר בעלמא וה"מ שייך זה היכי דלא שייר לעצמו כלום. אבל הכא כיון דכל ימי חיי' הפירות שלה וזה הוי כמחצה פקדון וזה השומר אם לא ירצה ליתן הפירות כרצונה או שלא יהי' בטוח כמו שהי' בתחלה יכולה היא ליקח המעות ממנו ממילא לא נוכל לומר דהוי כזר בעלמא ממילא הטו"ה חוזר להנותן כ"ז שירצה וממילא זה שוב לא הוי כגזבר ומהני שאלה אפי' לדעתו ז"ל. ועי' מחנה אפרים ה' מלוה ס"ז דנכסי עניים ביד גזבר אסורים ברבית כיון דא"ב מיתשיל עלה ממון דידי' הוא ע"כ

עוד נראה דהכא אין נדר כלל כמבואר במרדכי פ' מי שמת אות תרכ"ה וז"ל. ועוד נ' לר"מ דאפי' אמרה אתן כו"כ לצדקה לאחר מותי לא נעשה נדר ומצי למיהדר ול"ד לאומר סלע כשיבוא לידי אתננו לצדקה וכפר"י פדו"ה (ב"ק דף ל"ו ע"ב) דנעשה נדר כו'. דהתם כשבא לידו חי הוא ובר קיומי לנדרי' הוא הלכך ההוא שעתא אמרי' לי' קיים נדרך אבל גבי שכ"מ בעידנא דהוה לנדרא למיחל ולקיים אותה שעה כבר מת ונעשה חפשי מן המצות וכו' עכ"ל. ועי' ת' ר"ב אשכנזי מענין זה

אך בכ"ז יש לעיין דכ"ז אם לא הי' כאן שום קנין רק לשון תנו כמבואר בחו"מ קכ"ה הנ"ל. אבל בכאן יש כאן קנינים וא"כ אם קונה בהדיוט כבר בארנו דל"מ שאלה. וה"נ הרי הי' שטר וכתוב בו כתבו כל לשון של זכות והוי כזכי ומהני והי' ג"כ קנין חליפין ומעמ"ש כמ"ש ביו"ד רנ"ח דהמקדיש חוב לעניים בפני הלוה ואדם חשוב שבעיר מהני מדין מעמ"ש וה"נ היתה האשה הנותנת והלוה והמו"צ

אך נ' דהא ליתי' מצד הקנין ל"מ דמטבע אינה נקנה בחליפין והשטר ל"מ דהוי דשלב"ל. ואף דכבר האריכו האחרונים ז"ל לדחות דברי ת' מהר"מ אלשיך בענין קרן לפירותיו ועי' בפ"ת ס"ס רי"ב וכן מצאתי ג"כ בת' רדב"ז ת' אלף שכ"ג וכן משמע ג"כ בת' ר"ן ת' ב' היא תשו' ר"י דלטאש ועי' ת' מהרי"ט ח"א ק"י וח"ב ת' מ"ה ריב"ש תס"ה מהרי"ק שורש ו'

אך כ"ז ה"מ אם נתן הקרן בידיו על ריוח ליד אדם ידוע על דבר זה אז ודאי אמרי' דמהני אבל הכא דהמעות כבר הי' בהלואה אצל הלוה קודם שהקדישה וקיי"ל דהמקדיש מלוה שיש לו ביד אחרים לא מהני כמבואר ביו"ד רנ"ח ובת' רשב"ש ת' מ"ז ושאר פוסקים א"כ באיזה אופן יש כאן זכיי' אפי' לשיטת החולקים על מהר"מ אלשיך

וגם מעמ"ש לא שייך כאן דה"מ היכי דנותן סתם בפני האדם תשוב שבעיר הוי האדם חשוב השלישי דהוא במקום המקבל דהוא יד עניים. אבל אם זה אומר בפירוש להאדם חשוב שאינו רוצה שיהי' הוא גזבר לא הוי השלישי ואין כאן מעמ"ש וה"נ כיון שהאשה הזאת עשתה את הלוה לגבאי א"כ ממילא אף שהנתינה היתה בפני המו"צ הרי בטלה תשובתו של המו"צ לענין זה

ומ"ש הגאון מוהר"ר שמעון דוד נ"י מצד אומדנא. אני מסופק דהא ברמ"א יו"ד רי"ח כ' בשם ת' הריב"ש ת' קצ"ה דבנודר לחבירו לא אזלינן בתר אומדנא אלא כי האי דהלך בנו למדינת הים דסי' רמ"ו וכי האי דזבין נכסי' אדעתא למיסק לארעא דישראל וע"ע סי' רנ"א ס"ה

מכל טעמי' הנ"ל פשוט דאין כאן נדר ואפי' נימא דהוי נדר עפ"י דעת הע"ש במתנה מרובה ל"א כן ולכל החומרות מועיל עכ"פ שאלה. ע"כ הנני מצטרף להמתירין: הדוש"ת. סימן צט

כבוד אחי הרב הג' וכו' מוהר"ר יהודה ליב שי' אבד"ק מאקאווי

ע"ד העובדא באשה וכו' שנדרה על קרן קיימת לת"ת ג' מאות זהו' והריווח יעלו לת"ת מהיום והקרן ישאר תח"י וקודם פטירתה תמסור את הקרן להגבאים למען יעמוד ימים רבים ועדים אין חתומים על הכתב. וגם אין עדים שידעו באיזה לשון נדרה וכאשר תבעו הגבאים ממנה את הריווח דחתה בתואנות ותירוצים ועתה אתיה היורש טוען שאינו רוצה לעשות רצונה זולת אם יתחייב עפ"י דין. וזה הנלפע"ד: