דברי יששכר קלד

החכם ההוא להתיר תהי' מותרת א"כ ספירתה מהני ול"ש לומר בכה"ג אין ברירה הגם דבחידושי רעק"א למס' כתובות מקשה על האי דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש נימא אין ברירה פשוט הדבר דהוי כמ"ש גיטין (דף כ"ה ע"ב) דהיכי דבידו לקיים ודעתו לקיים לא הוי בכלל ברירה וה"נ כל דמקדש אדעתא דרבנן הוי בידו לקיים ובדעתו לקיים דברי חכמים ול"ש ברירה. ואפי' להחולקים על רש"י בזה מ"מ בדיני התורה הוי כמו לב ב"ד מתנה עליהם ול"ש ברירה וה"נ דכוותי'

ממילא אין כאן אלא ספק וכיון דלא בדקה טהורה ה"ה בספק טהורה אף אם לא ספרה ג"כ טהורה ופשוט דספירת יום הראשון הוי ספירה לכל השבעה ימים

גם הנני מוסיף עמ"ש החכ"א כלל קי"ז די"ב היכי שהסיחה דעתה מלמנות נקיים כגון שסברה שבעלה יסע למרחקים ואח"כ לא נסע או חזר לביתו וכ' דצריכה נקיים מחדש. לכאורה תמוה ממשנה מפורשת בנדה (דף ט"ו) הבאין מן הדרך נשותיהן להן בחזקת טהרה

ומבואר בש"ע קפ"ד סי"א דאם שהתה כדי שתספור ותטבול בא עלי' וא"צ לשאול ולא חלקו בין אם הי' בדרך רחוק ואפי' בא ע"י שם כי האי עובדא דאבוה דשמואל כדאיתא בתוס' קידושין (דף ע"ג) ד"ה מאי

אך ודאי דיש לחלק דהתם סתמא אמרו דודאי סופרת ז' נקיים אף שאין הבעל בביתו וטובלת ג"כ. אבל היכי שהי' בדעתה בפירוש שלא לטבול אז לא מהני נקיים שלה. א"כ לפ"ז אין נ"מ במה שהלך הבעל למרחקים ובפשוט הו"ל לנקוט דין זה היכי שהי' בדעתה שלא לטבול דלא מהני ספירה שלה. אבל אם הי' בדעתה לטבול אף שהלך הבעל למרחקים ל"ל בה

וכ"ש בכה"ג דהי' בדעתה לשאול לחכם ודרכה בכך אין כאן שום ס' דחשיבי ז' נקיים וספירה מעלייתא ומה גם דספרה למחרתו

ועי' ת' בית שלמה חאו"ח ת' ל"ו שהאריך ג"כ לחלוק על ת' מעיל צדקה הנ"ל ונ' דבעתים הללו ששכיחים עוברי דרכים כמעט ליתא להאי דינא כלל דבכל מקום שיש מו"צ ודאי דדעתה לשאול ואינה מסחת דעת והוי כעין האי דאמרו אתכא דבע"ב סמוך: דברי ידידו דוש"ת. סימן פט

כבוד ידידי ה"ה הרב החריף וכו' מ' יצחק פלטיאל נ"י מו"צ דק' עלקוש

במה שנסתפק ידידי נ"י במצאה על עד שהי' מונח בה"ש באותו מקום כמו נקודה שחורה ונאבד ממנה וכ' דהחכ"א כ' להתיר רק דיש להסתפק אולי זה דוקא בשאר בדיקות לא בבדיקה של הפסק טהרה. ושוב כ' להקל כיון דהבדיקה של הפסק טהרה כבר הי' ורק לחומרא מנחת שם באותו מקום מוך דחוק כל בה"ש. וזה אינו מעכב בדיעבד

לדעתי פשוט דנכונים דברי כ"ת דהא מגמ' (דנ"ג) מוכח כן דאמר ר"י ואמינא להו אנא אלמלא ידי' בעיני' כל בה"ש יפה אתם אומרים עכשיו עם סלוק ידי' ראתה. וכן (בדף ס"ח ע"ב) אמרו לו לר"י אלמלא ידי' בעיני' כל בה"ש יפה אתה אומר משמע דסתמא לא הי' מנהג הכל להניח כל בה"ש. וגם בש"ע לא כ' אלא מצד המנהג ולעולם ילמד אדם את ביתו וכו' והוא מדברי תוה"ב הקצר ובשאר הימים ודאי הי' חיוב לבדוק לכתחילה דהרי נחלקו ר"י ורע"ק על ר"א דס"ל אפי' בדיעבד ל"מ אלא דקיי"ל כר"א כמבואר (דף ז' ע"ב) ועכ"פ אין שום סברא להחמיר יותר בזה מבזה. והדבר ברור:. דברי ידידו דוש"ת. סימן צ

כבוד ידידי ה"ה החריף ובקי מ' העניך נ"י

בשאלתו דמר על אשה שיש לה טבעת ברחם בצווי הרופאים רק על ששה חדשים איך תתנהג בבדיקה וטבילה. וספקו של כ"ת אולי מה דלא חייצה בטבילה הוא דוקא בנתנה שם על תמיד אבל כאן כיון דהוא רק על ששה חדשים אולי חוצצת

לפענ"ד פשוט הדבר כיון דעל אותו זמן חשיב אינה מקפדת אינו חוצץ. וראי' מדברי הגמ' יבמות (דף ע"ח) דאמרו מש"ה עובר אינו חוצץ משום דהוי אינו מקפיד ועיי"ש בתוס' שהביאו ראי' מזה לשיטת ר"ת ור"י דאפי' בבשרו כל שאינו מקפיד אינו חוצץ שלא כדעת רש"י וכ"כ ג"כ במרדכי. ולא דחו שם בגמ' אלא משום דהיינו רביתייהו א"כ בהס"ד דלא ס"ל משום דהיינו רביתייהו אלא משום דהוי אינו מקפיד וכי ניחא לה שתהי' העובר שם לעולם אע"כ כיון דעל אותו הזמן שצריך להיות ניחא לה חשיב אינו מקפיד. ועוד שם עדיף הוא' דשם לאחר הזמן א"א שיהי' העובר שם לעולם דסכנה היא אפ"ה חשיב אינו מקפיד

ויש לתמוה על הגאון בתשו' שבו"י ח"א ס"ט שתמה על המג"א קס"א סק"ז דאם הוא טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על בשרו איבעיא בזבחים (דף צ"ח ע"ב) ולא איפשטא ולענין נט"י אזלי' לקולא ותמה דשם הוא דוקא על בגדו אבל על בשרו י"ל דחוצץ וכ' דיש ט"ס ברא"ש פכ"ה

ותימה שנעלמו ממנו דברי התוס' סוכה (דף ו' ע"ב) דמביא ראי' ג"כ מגמ' הנ"ל אלא שבתוס' אינו מבואר כ"כ ובמרדכי שבועות ה' מקואות מפורש דר"י מדקדק מסוף פ' דם חטאת דם שעל בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ וכו' וחציצה דכלים כבשרו ותליא מלתא בקפידה א"כ דברי ר"י הם לדחות דעת רש"י דבבשרו אפי' אינו מקפיד חוצץ ומביא ראי' מכאן דבגדו ובשרו שווין. ואין ס' שגם הרא"ש פכ"ה נתכוון לזה אלא שקצר ס"ם דברי המג"א נכונים

ומ"ש להקשות מהך דפסחים (דף ס"ה) וזבחים (דף ל"ה) שבח הוא לבני אהרן וכו' ופריך הא הוי חציצה אינו קושיא כלל דהתם דוקא בשעת עבודה שבח הוא להם אבל ודאי אח"כ הוא מקפיד עליו ושפיר פריך ול"ד להכא כלל

אך במה שהשיג על בעל ה' קטנות שכ' במוהל שידיו מלוכלכות בדם דאינו חוצץ ומדמי לה להך דשבח הוא לבני אהרן ודאי הדין עם השבו"י דודאי בשניהם הוי חציצה דדוקא בשעת מצותו שבח הוא לו ולא תמיד ול"ד לטבח וסופר דזה מלאכתם תמיד (ובמה שנוגע לענין בדיקה כבר דברנו בע"ה): דברי הדוש"ת. סימן צא

כבוד ידידי ה"ה הה"ח ובקי בר פחתי וכו' כש"ת מ' יחיאל מיכל הכהן נ"י בק' מוזאלי בארץ הגר

ע"ד שאלתו בענין המקוה שרבוי עלי' מים שאובים אם כשר ברבו השאובים יותר ממי המקוה ולא נעלם מכ"ת דדעת הש"ע כדעת רוב הראשונים להכשיר לעולם אפי' ברבו עד אלף אלא שהש"ך ר"א סקס"ג כ' לחוש לדעת הרמב"ם דאין להכשיר רק עד י"ט סאים וכ' בשם הרשב"ץ שאין להכניס ראש בין המחלוקת. וגם הזכיר דעת הרא"ה בבד"ה דעכ"פ במקוה שמימי' מרודדים אין לצרף השאובים כשהם יותר ממנה ועי' חת"ס יו"ד ת' רי"ב דגם למעשה אין לחוש לזה וכ"ת רוצה לשמוע חות דעתי בענין זה

ידוע דדעת ר"ת ב"ב (דף ס"ו) בתוד"ה מכלל בסה"ד