דברי יששכר קלג

שאעפ"י שאין, אנו בקיאים במראות דמים אין הבדל זה מצד המראה אבל מצד עצמי הדברים שהם מובדלים ומרוחקים וכו'

והנה הב"י העתיק ע"ז דברי המרדכי שאוסר וכ' ע"ז שני חילוקים. א' דהתם בהך דמרדכי לא הי' אלא כמין חול ולא הי' חול ממש. ועוד כ' דאפי' הר"ן דמתיר אינו אלא כשלא מצא אח"כ דם ממש עכ"ל הב"י. פי' לדבריו דלחי' קמא היכי שמצא חול מותר אפי' אם מצא אח"כ דם ממש דבחי' הראשון הוא מדייק בדברי המרדכי. ובתי' השני מחמיר בחד צד דאפי' הר"ן דמתיר אינו אלא בלא מצא אח"כ דם

והנה על חי' הראשון חלקו בד"מ וט"ז וכמ"ש בט"ז דהתם במ"ר אפי' בדם גמור הי' מותר אלא עיקר האיסור משום שמצא דם אחר הטלת מ"ר וכמ"ש הב"י דהיינו שמצאה אח"כ דם בעד שבדקה בו. אבל בשעת הטלת, מ"ר אפי' ראתה דם מותר ולפיכך כ' הב"ח דאפי' כששראן במים ונמוחו לדם ג"כ מותר וכ"כ הד"מ אות ד' וט"ז סק"ד וש"ך סקי"א

והנה הט"ז יצא בדין חדש להתיר באשה שמצאה שלא בשעת וסתה קרטין שלא בשעת הטלת מ"ר אלא שמרגישה כאב במקום הכליות אפי' אם לפעמים פסק הכאב וס"ל דהוי כמכה ותלינן בה ובתשו' עבודת הגרשוני הוסיף להתיר בקרטין אפי' אין לה כאב כלל אלא שהרופא אמר שאינו מן המקור ועל שני דינים אלו חלק בת' חכ"צ ח' ע"ג והסכים לאסור וכ' דהר"ן לא התיר אלא כשיש לה כאב בכליות אבל לא כמ"ש הט"ז דלעולם קרטין הוי כמכה. וגם דלא התיר הר"ן אלא כשיוצאים עם מ"ר אבל לא בלא מ"ר. והנוב"י התיר אפי' כשמצאו קרטין על העד לאחר הטלת מזר ע"י סינון

ומעתה יש כאן כמה דינים בזה. א) מצאה דם ממש במ"ר. ב) מצאה דם אחר הטלת מ"ר. ג) מצאה קרטין במ"ר. ד) מצאה קרטין אחר מ"ר ומצאה דם אח"כ על העד. ה) מצאה קרטין סתם שלא בשעת הטלת מ"ר והנה בדין השני שמצאה דם לאחר הטלת מ"ר אף דהוא הדין החמור מכל אלה מ"מ מתירין ע"י בדיקת מהרי"ו ולא מצינו שום מחמיר שיפקפק בזה היכי שמרגשת כאב בשעת הטלת מ"ר

ויעי' חוו"ד סי' קצ"א סק"ח שכ' לתמוה על הבדיקה שהתיר הנוב"י בת' מהך דמשמשת במוך מא"ל בנדה (דף ג') דאמרו מוך נמי אגב זיעה מכוויץ כוויץ אלמא אפי' ליכא על המוך שום דם אפ"ה חיישינן שמא יצא הדם דרך חורין לענ"ד אין מכאן אפי' התחלת קושיא ואדרבא ראי' להיפוך למעיין בדברי רש"י שם בד"ה משמשת דמפרש דקאי על שלש נשים וכו' דלמא קו' הגמ' קאי על כל אשה שבודקת עצמה שמניחה מוך באותו מקום כמ"ש בסי' קצ"ו ולמה לו לרש"י לפרש דוקא על ג' נשים אלו. ואי תימא דלשון משמשת דייק אה"נ קשה על הגמ' למה לא הקשו מסתם נשים הבודקות עצמן שמניחות שם מוך כל בין השמשות. אע"כ דבכה"ג אה"נ, דל"ק להו דס"ל כיון דהיא בודקת המוך ורואית אותו אם הוא נקי' או לא ודאי דל"ק דאם יש עליו דם הרי היא טמאה ואולי היא, טמאה גם למפרע מצד חזקה דהשתא. ואם המוך נקי לא ניחוש אפי' למ"ד מכווץ כויץ אלא קושייתם לא הוי אלא בשלש נשים דמשמשות במוך ואינו מונח שם לשם בדיקה ולאחר תשמיש זורקת אותו ואינן משגיחות אם הוא נקי או לא בכה"ג יש לחוש שמא הי' עליו טפה דם ולא השגיחו עליו ולמה נימא אם ראתה אח"כ דם ד שעתה. וע"ז מתרץ רבא ואומר אגב זיעה מכווין כוויץ והי' זב למטה וגם על המוך אבל לא בכה"ג שהמוך הוא נקי לחוש שמא הדם זב למטה ועל המוך לא יהי' כלום דבר זה רחוק מן הדעת ואין שום ראי' מדברי הגמ'. וכבר כתבתי בענין הזה במקום אחר באופן אחר קצת

ובדין השלישי במצאה קרטין בשעת מ"ר דעת רוב הפוסקים להתיר. הגם דבת' הר"ן שהיא מקור דין זה מיירי דהי' לה כאב ג"כ נראה דעת הרמ"א להתיר אפי' באין לה כאב מטעם הראשון שכ' הר"ן דכולי האי ל"ח דהדור למקור ואייתי דם כי האי והוי מיעוטא דל"ש כלל ואפי' נמוחו והיו לדם ג"כ מותר כמ"ש הט"ז בשם הב"ח. אבל במצאה אחר מ"ר דעת הנוב"י לסנן המ"ר וידוע דעת הט"ז להתיר היכי דהי' לה כאב. ועה"ג מתיר ע"י הגדת הרופאים וע"ז חולק החכ"צ

ומעתה בנ"ד שיש כאן כל המעלות. קרטין בשעת הטלת מ"ר והגדת הרופאים. [וע"כ אינו חולק החכ"צ אם לסמוך על הרופא אלא במקום שמכחיש לקבלת חכז"ל אבל הכא אדרבה הרי גם חכז"ל הסכימו כן כדאיתא בגמ' ורמב"ם] וכאב ג"כ וכבר עשו סינון וגם בדיקת מהרי"ו ואינני מבין שום, חשש אפילו למחמיר מן המחמירין. כי חומרא גדולה היא להצריך בדיקת מהרי"ו לקרטין שנמצאו בשעת הטלת מ"ר ואפי' ברואה דם גמור סברא גדולה היא דדי בפעם א'

ומ"ש החריף השואל נ"י בשם האבני מלואים הטעם דרוב דמים מן המקור תימה איזה רוב יש כאן הלא אדרבה כ' הר"ן דטעמא דר"מ דמחמיר משום דחייש למיעוטא ע"כ הדבר פשוט דהאשה הזאת א"צ לשום בדיקה ואם נחמיר ונצריך עוד ב' בדיקות מהרי"ו ודאי דטהורה היא: דברי הדוש"ת באה"נ. סימן פח

כבוד ידידי יקירי ה"ה חרב המאוה"ג חריף ובקי וכו' מ' שלום נ"י אבד"ק סלאווקאוו

ע"ד שאלתו באשה צעירה לימים שמנהגה להראות כל הבדיקות של ימי נקיים שלה להרב זולת אם העד נקי לגמרי וכשהיא רואית דם על העד היא אוסרת מיד בלי שאלה רק כשיש שאר מראות כגון געהל או דיהה מעט או ברוין וכו' היא מראה להרב וכמעט כולם יוצאים כשרים מפי הרב המו"צ חוץ מן העדים של הפסקת טהרה שלה שאינם יוצאים כ"כ בטהרה מפני הקרטין הקטנים והנה אירע לה כשהתחילה, לספור ז' נקיים בש"ק והניחה במקום מיוחד כל העדים של הבדיקות להראות להרב וכאשר הראתה להרב בעש"ק נתודע לה שהעד של יום ג' נאבד ממנה אלא שהיא אומרת שהי' דומה למראה געהל או ברוין או אולי נוטה לאדמומית. ויען שהבדיקה היתה במקום שאינו נקי חושש שהעד נתלכלך ע"י דבר אחר

הנה מ"ש כ"ת דהוי כנאבד עד הבדיקה ורוצה להחמיר לא אדע למה עלתה ע"ד כך כיון דכ' בעצמו דאפי' לא בדקה בימים האמצעים כשר א"כ למה נימא בנאבד להחמיר ולא אוכל ליישב כוונת כ"ת אלא עפ"י דינו של המעיל צדקה המובא בפ"ת קצ"ו סק"ג ובס"ט שם סקי"ח דהיכי שמצאה כתם והפסיקה בטהרה ואמרו לה חברותי' שהיא טמאה וגם על הכתם הזה צריכה להמתין ה' ימים ואח"כ נודע לה שההפסק טהרה די וא"צ להמתין וכ' דאין הימים עולים לה דכיון, שלא כיוונה למספר נקיים באיזה ימים לא עלו לה עכ"ל. וא"כ לפ"ז יהי' תמיד כן אם לפי דעתה היתה אז טמאה א"כ לא כיוונה למספר נקיים

אבל מלבד דגוף דינו של המעיל צדקה תמוה נ' דהוא דוקא התם שלא התחילה כלל לספור ז' נקיים ממילא אין כאן ספירה כלל. אבל היכי שספרה יום ראשון והי' בדעתה שיום השני יהי' שני ושלישי שלישי אף שביום השלישי טעתה, בדמיונה וסברה שאין זה שלישי ס"ס אמרי' אח"כ איגלאי מילתא למפרע כיון שבאמת הי' זה שלישי

ואפי' אם נחמיר גם בכה"ג אף שרחוק לומר כן מ"מ בנידון דידן שהיא נוהגת שמראה לחכם א"כ בדעתה לספור ע"ד המורה החכם בודאי הוי ספירה מעליא והוי כמו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואם יהי' בדעת