דברי יששכר קלב

שהי' על המוך וכיון שלא נראה בחוץ ודאי דלא הי' דם כלל ושפיר דיין שעתן ואמרי' דלא הי' גם על המוך

ומה דאמרי' דמודה רבא במוך דחוק היינו דמודה דמוקמי דם כמו בכותלי בית הרחם ואמרי' דהי' על המוך ולא נראה בחוץ. אבל ס"ס אם המוך לפנינו והוא נקי אפי' אינו דחוק לא חיישינן תשש רחוק כי האי דזב לחוץ ועליו לא הי' כלום דא"כ משמשת בעדים למה ממעטת מעל"ע ומפקידה לפקידה

ומה שמזכיר הנוב"י מוך דחוק המעיין יראה דעיקר כוונתו עצה טובה שתדחוק הרבה שיכנוס המוך לתוך מקום המקור. דאל"כ, יוכל להיות שיהי' עליו דם שלא יהי' מן המקור ונטמא אותה בחנם. אבל אם הוציאו המוך והוא נקי אין שום מקום לחוש שעבר הדם דרך עליו והוא לא נתלכלך

בענין לסמוך על הרופאים עי' ח' בית שלמה ח' יו"ד ח' ח' דהיכי דאיכא רגל"ד נאמן רופא א' והכא בזה שהועילו לה הרפואות ודאי דהוי רגל"ד ונאמן אפי' רופא עכו"ם

ומ"ש כ"ת בשם הדגול מרבבה דדי אפי' בבדיקה פ"א אמת דבת' מהרי"ו הנ"ל משמע דדי בפעם א' אעפ"כ למעשה יש לחוש ולהצריך ג"פ כיון דנפק מפומי' דהרמ"א ז"ל ומבואר כן בת' מהרי"ל ב' מהר"מ

אעפ"כ במנקת אולי יש להקל בבדיקה א' כאשר כתבתי למעלה וכשתחדול מלהניק נתיישב אי"ה ואולי תתרפא: דברי הדוש"ת. סימן פז

בנידון אשה שמוצאת קרטין במ"ר. כתבתי זה לפקודתו של הגאון הצדיק מ' פנחס אלי' אבד"ק פילץ אשר בקשני לעיין בהא מילתא. וזה תשובתי

הנה במתני' דנדה (דף נ"ט:) האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר"י אומר ב"כ וב"כ טהורה. והנה בהלכה זו יש כמה שיטות לראשונים ז"ל

דעת הרמב"ם וש"ע וסייעתם דהלכה כר"י והטעם כיון דאין מ"ר מן החדר אין תולין דם בחדר אלא שבא ממקום החלחולת או מכוליא והדבר פשוט כמ"ש בת' הר"ן דטעמא דר"מ דאזיל לטעמי' דחושש למיעוטא הלכך חושש דהדור מ"ר למקור ואייתי דם ואנן דל"ח למיעוטא קיי"ל כר"י ואין מחזיקין ריעותא ממקום למקום

שיטה ב' היא שיטת הטור בשם הרא"ש דהיכי דאיכא שתי ריעותות בעומדת שהמקום צר לה ובשותתת על שפת הספל שהמים אין יוצאין בקלות חיישינן כה"ג אפי' למקום דהדור מי רגלים למקור

שיטה ג' הוא דעת הגמי"י וסייעתו דאפי' בחדא ריעותא חיישינן דהיינו או בעומדת לחוד או אפי' ביושבת היכי שהטילה על שפת הספל. אבל היכי דליכא שום מקום ריעותא כגון ביושבת והטילה לתוך הספל ל"ת כלל

ופשוט דכ"ז היכי דאינה מרגשת כאב כלל בשעה שמטילה מ"ר. אבל אם מרגשת כאב מזה לא דברו כל השיטות הנ"ל דידים מוכיחות שהדם בא מאותו מקום שכואב לה. דהא אפי' המחמירין לא נעלם מהם דלעולם אין מחזיקין ריעותא ממקום למקום. אלא ע"כ דמצד חומר האיסור חששו אפי' לדבר דלא שכיח. אבל לא בכה"ג דיש ידים והוכחה שהיא ממקום טהור מהיכי תיתי לחוש ולהחמיר כולי האי

והנה בתשו' מהרי"ל ת' קע"ג (ובישנות ר"ג) איתא שם באשה שאין לה וסת קבוע מימי' וכו' ועתה נתקלקלה ובשעה שיושבת ועושה צרכי' היא מצטערת ולאחר שעמדה מצרכי' היא בודקת עצמה בעד ומוצאה דם אלא שאינו אדום ממש והיא כהה כמו מוגלא ובכה"ג גרע מעובדת דמתני' דהכא הרי מוצאת דם על העד. וע"ז כ' בשם המרדכי בשם מהר"מ דכיון דריעותא לפניך דמצאה דם אלא דאתה רוצה להקל ולתלות בדם מכה מפני שיש לה כאב בשעה שעושה צרכי' בזה מחמיר מהר"מ דלא תלינן אלא במכה שיודעים בודאי שמוציאה דם אבל בכאן לא הוי אלא ס'

אמנם מהר"י הלוי כ' בשם מהר"מ לחלק דאם לפעמים רואית דם כשאין השתן כואב לה אף שרוב פעמים רואית כשכואב לה אעפ"כ משום אותו המועט חשבינן לה לספק ולא תלינן הדם במכה זו. אבל אם לעולם אינה רואית אלא כשכואב לה הוי כמכה ותלינן בה אף הדם שמוצאית אח"כ. ובפשטות תשו' זו משמע דבכה"ג א"צ שום בדיקה ותלינן בה

אך בתשו' שאחריו יצא. בדבר חדש וכ' דכיון שכ' מה"ר שמרי' שצריך לשאול אם אינה רואית בשעת השתנה אלא ממקום מ"ר ולא מאותו מקום ונ' שהוא מסופק בזה אם יודעות זה הנשים ודלמא טועות הן ע"כ הוא מחמיר להכניס מוך על מקום המקור ותשתין ואם המוך יהי' נקי אז הוי הוכתה שאינה מן המקור. ואח"כ הוסיף עוד להחמיר שלא לסמוך על אותה בדיקה אלה באשה שיש לה וסח שלא בשעת וסתה אבל באשה שאין לה וסת חושש שלא להתיר

וכ' ואף דבתשו' מהר"מ מתיר אפי' באין לה וסת משום דוסתות דרבנן מ"מ לא מלאני לבי להתיר משום דאיכא מרבוותא סוברים דוסתות דאו'. וגם דאותה תשובה באשה שיש לה שומא בפרוזדור וכו' אבל זו אין לה מכה מבוררת

ונ' דלטעם זה השני היכי שתמיד רואית ע"י כאב יש להתיר אפי' באין לה וסת וכמ"ש מהר"מ כיון דלעיל מינה כ' דבכה"ג הוי כמכה מבוררת אלא דיש לחוש לשיטת הסוברים דוסתות דאו'

עוד כ' שם באותה תשובה דיש כאן ראי' דלאו מן המקור הוא הואיל ואינו דומה למראה דם אלא מוגלא אף כי אין אנו בקיאים במראות דמים מ"מ שינוי גדול כזה הואיל דאיכא למיתלי ידים מוכיחות הן דממי רגלים קאתי

הארכתי בזה לומר דאפי' ברואית דם גמור אם בשעת הטלת מ"ר בליכא ריעותא כלל דעת רוב הראשונים להתיר עאכו"כ היכי שיש כאב אין שום אוסר. ואם רואית אחר הטלת מ"ר אף שיש לה כאב בזה חושש בתשו' ההוא להחמיר להצריך בדיקה הידועת הוא בדיקת מהרי"ו. ואף שהרמ"א הצריך ג"פ ידוע מ"ש בזה הנוב"י בת' ובדגול מרבבה ודבריו ברורים דהיכי דמצאה דם במ"ר די בבדיקה פ"א. וכן מוכח בפירוש לרואה בפנים החשובה במהרי"ל דמתחילה אינו מזכיר כלל ג"פ רק אח"כ בסוף התשובה מזכיר בשם מהר"מ ג"פ והיינו בלא מצאה כלל אבל במצאה במ"ר עדיף ודי בפ"א

והנה בקרטין כ' ר"ן בתשו' דאפי' לר"מ אחתא שריא אף דחייש למיעוטא מ"מ הכא מיעוטא דמיעוטא הוא ולא שכיח כלל דכי חייש ר"מ היינו כשיוצא עם מ"ר כעין אותו הרגיל לצאת מן המקור. אבל כאן שאין יוצא אלא כמין חצץ אדום שהוא מפורסם לרופאים שהיא רגיל להולד בכליות. ובשעת וסתה היא רואית דם כשאר נשים איך נאמר דכי הדרי מ"ר למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל הא ודאי מיעוטא דל"ש כלל הוא דאפי' ר"מ לא חייש לה

עוד כ' שם שכבר שנינו שאם יש לה מכה חולין במכתה וכו' ואע"ג שהרמב"ם ז"ל כ' שעכשיו אין תולין במכה שאין לך מכה גדולה ממכת בתולים ואפ"ה נמנו וגמרו שבועל בעילת מצוה ופורש כו'. נ"ל שאין זה ענין לנידון דידן שלא אמרה הרב ז"ל אלא בדם שדומה לדם נדות וכו' אבל כגון זה שהדבר ידוע ומפורסם שאותן עצמים כמין חצץ אדום רגילים תמיד להולד בכליות ואינן יוצאין עם דם הנדות בכגון זה הדבר ברור שתולים בכאב הכליות שיש לה