דברי יששכר קכח

סימן פב

כבוד ידידי ה"ה הרב החריף ובקי חסיד וי"א כש"ת מ' יצחק פלטיאל שי' דומ"צ דק' עלקוש

אודות הכלים המצופין שכ' כ"ת שראה במקום שעושים אותן והם מבלעך פשוט ונותנים עליהם איזה זיירע חריפה ואח"כ מטיחים טיח ומזה נעשה הציפוי והוא מתחלה רך כחמאה ואח"כ מתייבש ונותנו לתוך התנור ואומרים שהטיח הזה הוא מאבנים הבאים ממרחקים. ופשוט דאם הוא כן ודאי דניתר בהגעלה וכן שמעתי זה קרוב לעשרים שנה שהיא מאבנים

אך אי נימא דהציפוי הזה הוא מכ"ח נראה לבאר. ידוע מחלוקת רש"י ור"ת בפירושא דמאני דקוניא דלדעת רש"י הוא ציפוי אבר ולר"ת הוא היתוך זכוכית נמצא דלדעת רש"י נהי דבאבר מועיל הגעלה דהוי כלי מתכת ואעפ"כ הכא לא מועיל דנבלע דרך האבר לתוך צד החיצון של הכלי שהוא חרס ואינו יוצא מידי דפיו ור"ת ס"ל דאה"נ באבר מועיל הגעלה דעיקר הבליעה היא הפנימית ורק משום דמחופה זכוכית מש"ה לא מועיל

ולכאורה הי' מקום לומר דבנידון דידן דגוף הכלי הוא של מתכת והחיפוי הוא של תרס לרש"י דהפנים כמאן דליתי' הכא מועיל הגעלה ולר"ת דאזלינן בתר הפנימי הכא לא תועיל הגעלה. אך באמת הא לאו ראי' היא די"ל גם לדעת רש"י דאזלינן בתר החיצון ובתר הפנימי דהבליעה הולכת מן הפנימי אל החיצון ושניהם בולעים א"כ ס"ס היכי שיש כ"ח באחת מהם שוב אינו פולט

וכן לדברי המג"א בסי' תנ"א סקכ"ז בשם רא"מ שכ' בכלים ישנים שחיפן בבדיל דהוי כשני כלים וס"ס חזינן דאזלינן בתר פנימית הכלי ודאי דאזלינן גם להחמיר בתר פנימית הכלי. וכיון דהפנימי הוא חרס אינו יוצא ממנו ע"י הגעלה

וידוע מה שהקשה הפר"ח על ר"ת דבהיתוך אבר ס"ל דמועיל הגעלה ובזכוכית בפנים ס"ל דאינו מועיל הא בזכוכית עדיף דלדעת רוב הפוסקים אינו בולע כלל ואפ"ה אוסר וע"כ דדרך הזכוכית נכנס לחרס עאכו"כ בכלי מתכת בפנים דמתכת הוא בולע. ודאי דראוי לומר דנכנס דרך האבר וידוע דמתרצין עפ"י דברי התוס' עצמם שם בע"ז (דף ל"ג) כיון דזכוכית תחילת עשייתו מן החול הוא ככ"ח ואמרי' שפיר מצא מין את מינו וניעור והוי כלי אחת ונאסר אבל במתכת עם חרס כיון דהוי שני מינים חלוקים הוי כשני כלים וכדברי המג"א ב' רא"מ

ולפענ"ד נ' מטעם אחר דידוע דדעת הרמב"ם דבשאר קרבנות א"צ שבירה לכ"ת דהבישול הי' מוציאו ורק בחטאת הוא דצריך שבירה דאוסר בכ"ש. נמצא דסתמא דמלתא ההגעלה מועלת לכ"ח דאינו נשאר רק טעם קלוש וכשמבשלים בו קודם שנעשה נותר לא חל נותר על טעם קלוש אבל באיסורים אסור הוא י"ל דס"ל לר"ת דדוקא כשהחרס הוא בפ"ע הוא דאינו מועיל לו הגעלה אבל אם הוא ביחד עם מתכת מגו דמועיל הגעלה לכלי מתכת מועיל ג"כ להחרס אבל כשהוא ביחד עם הזכוכית נהי שאינו בולע מ"מ אינו פולט ג"כ וס"ס אין לו תקנה בהגעלה נמצא לפ"ז יש לומר דשוב גם בכלי מתכת בחוץ ובפנים חרס ג"כ מגו דמהני הגעלה להמתכת דבחוץ מהני ג"כ להחרס דפנים

וניחא לפ"ז ג"כ מה שמקשים עפ"י פי' התוס' עמ"ש בגמ' חזינן להו דמדייתי קודם ההגעלה וממילא אינו יוצא מידי דפיו והא הני כלים ג"כ מדייתי ואינם יוצאים מידי דפיו ולמה ס"ל לר"ת דמהני הגעלה ולפמ"ש ניחא. וניחא נמי ג"כ מה שהקשו בתוס' למה לי מה שהעידה התורה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו ת"ל דחזינן להו דמדייתי. אך נ' דהא דמדייתי לחוד לא סגי די"ל דלמא היא כמו דאמרי' במליחה דאין מליחה לכלים להפליט דבולע ואינו מפליט. ע"כ מוסיף כיון דהתורה אמרה וכ"ח אשר תבושל בה ישבר ע"כ דמפליט הוא אלא שאינו יוצא ממנו לגמרי. וכיון דהוא רק ממה שאמרה התורה דלמא דוקא כשהחרס בפ"ע ולא כשמחובר עם דבר אחר וכל מה שאין לנו עדות התורה דלמא בכה"ג הוא שוה לשאר כלים מדשולט ההגעלה בפנימי שולט ג"כ בחיצון

עוד יש ללמוד זכות על הכלים הללו עפ"י מ"ש המג"א חנ"א סקמ"ה דמה שקורין גלייזרט אינו ציפוי אלא צבע בעלמא שאין בו ממש וכ"כ הרמב"ם וכיון דלענין הגעלה אמרי' דאין בו ממש ולא תועיל לו הגעלה ה"נ להיפוך לענין איסור אמרי' דאין בו ממש ואינו נאסר ולא מגרע אח כח המתכת

ואולי זה ג"כ טעמו של ר"ת דמחלק בין ציפוי מתכת לציפוי זכוכית דמתכת אפי' הציפוי דידי' יש לו כח לעמוד בפ"ע מש"ה חשיב דופן בפ"ע אבל ציפוי זכוכית אין לו כח לעמוד בפ"ע וה"נ הציפוי הזה אין לו כח לעמוד בפ"ע ולא הוי אלא טפל להכלי החיצון ומש"ה י"ל דמועיל לו הגעלה

ומש"ה נהי דאם הי' ודאי אצלינו שהוא חרס לא הוי סמכינן עלה להתיר הכא דיותר קרוב לודאי הוא שהוא אבן אלא מצד הספק חיישינן עלה. יש לומר שפיר כיון דיש מקום להתיר אפי' אם הוא חרס ולעולם כל היכי דמגעילין הם אב"י ולא הוי אלא ס' דרבנן ראוי לפענ"ד להתירם ובפרט שכבר נהגו כן ברוב תפוצות ישראל עפ"י גדולים. כנלפע"ד: דברי ידידו הדוש"ת. סימן פג

כבוד יד"נ הרב הגדול חו"ב חכם וי"א כש"ת מ' יונה מרדכי נ"י אבד"ק שרענצין

בעובדא דמר באשה שהוכתה במחלת פארפאל שהמקור נעקר ממקומו הראוי. וכעין מעי קטן נשתרבב ויוצא מאותו מקום ויש לה וסת ובשעת וסתה דמה שותת ויורד מאותו מעי. ושלא בשעת וסתה אין נוזל ממנה כלום רק אינה יכולה בשום אופן למנות ז' נקיים רצופים כי בימי ספירתה היא מוצאה כ"פ במשך השבעה העד מלוכלך בדם ואינה מרגשת שום כאב באותו מקום

הנה דברי כ"ת טובים ונכוחים כי נידון שלפנינו הוא מעשה דהר"ש המובא בסי' קפ"ח ס"ג ולפי דעת הרמ"א והט"ז סק"ה מותרת אפי' בשעת וסתה דלא אסרה אלא כשהמקור במקומו וכו' ואין זה דרך ראי' שאסרה התורה. וגם הש"ך שחושש לדעת הב"ח שמסופק אם יש לסמוך ע"ז למעשה כיון שרש"י ותוס' חולקין ע"ז [ובאמת מדעת רש"י י"ל דסובר ג"כ כדעת הר"ש מדכ' בדף כ"ב בד"ה כי פליגי ורבנן בתראי ס"ל אפי' פלי פלויי טהורה דאין זה דם נדה שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה א"כ י"ל דה"ה בנעקר המקור ממקומו כיון שאין הדרך לראות כך טהורה וכדברי הט"ז וס"ס אין הכרע שחולק על הר"ש] עכ"פ מידי ס' דדינא לא נפיק דלאו מלתא זוטרתא היא שהרא"ש והטור ורמ"א מסכימים לדבריו ודאי גם לדעת הב"ח לא הוי אלא איסור דרבנן כמ"ש האחרונים ז"ל

ולפ"ז נ' ליישב מה שהקשו על הרמ"א שכ' ודם מכה היא ובל' הרא"ש ור"ש וכו' שאין דרכה לראות כך ושני הטעמים למה ובגמ' ג"כ לא אמרו אלא שאין דרכה. ע"כ נלפע"ד לומר דאי משום מכה לחוד הי' לנו לחוש לחומרת הש"ך [קפ"ז סק"כ] דנקיים עכ"פ צריך. אך לפמ"ש לעיל החוו"ד בסי' קפ"ז סק"ח וכ' דעיקר החילוק הוא משום דרדמ"ת לא הוי אלא דרבנן ונקיים הוי דאו' ע"כ הוסיף הרמ"א לומר נהי דראוי להתיר משום דאין דרכה אעפ"כ הי'