דברי יששכר קכה

סימן עח

כבוד יד"נ הרב הגאון המובהק נ"י פ"ה וכו' כש"ת מ' יואב יהושע נ"י הגאבד"ק קינסק

בקושיתו דמר על מ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' תמידין ומוספין הט"ו אם אבדו הכבשים יאבדו הלחם ויביאו לחם אחר דמשמע דאופין אותו ביו"ט. והק' דהא אין אפיית שתי הלחם דוחה יו"ט. ומביא דברי רש"י יומא (דף כ"א) ד"ה ולא נמצא שכ' דאם הי' נמצא פסול לא יאפו אחרת ביו"ט

נלפע"ד עפ"י קו' הכ"פ ק"ח סק"ז שהקשה למה אין אפיית שתי הלחם דוחה יו"ט הא מצי לאפותו עם שאר פח כדאמר רשב"א ממלאה אשה תנור פת. והכ"פ תי' דיאסרו משום דהוי דשיל"מ. וא"כ כיון דמדאו' שריא דדשיל"מ לא הוי אלא דרבנן א"כ אה"נ לעולם אין אופין אותם ביו"ט. אבל אם אבדו כיון דאין עצה אחרת אה"נ דאופין אותם עם שאר לחמים ועשה דרבים דחי דשיל"מ דרבנן

ואי דעדיין יקשה אה"נ מ"ט דרש"י ז"ל דאוסר. נ' דאפשר לומר עפ"י מ"ש הטעם המלך פ"ג מה' יו"ט בשם המל"מ פ"ב מה"ש דמש"ה לא יכלו לאפותם עם שאר לחמים משום דאסור להכניס חולין לעזרה ע"כ לא יכלו לאפות לחם חול בתנור של קדש

וא"כ י"ל שפיר עפ"י מ"ש המל"מ שם דדעת רש"י דאסור מדאו' להכניס כל חולין בעזרה ע"כ כ' שפיר דאין עצה. אבל הרמב"ם ס"ל דהכנסת חולין בעלמא לא הוי אלא דרבנן נהי דלעולם אסור אבל היכי דנאבד הלחם אה"נ דעברו על הדרבנן כדי לקיים מצוה דרבים וניחא מר לשיטתו ומר לשיטתו

ומה שתי' שם הטעה"מ משום דהלישה אסורה. לא אמר כלום דהמעיין בשיטה מקובצת ביצה שם ובמאירי יראה שכ' דכל הפלוגתא דרבנן ורשב"א בפח הוא משום הלישה והעריכה משמע דלמאי דקיי"ל כרשב"א מותרת אפי' הלישה והעריכה: יד"נ דוש"ת. סימן עט עוד להגאון המפורסם הנ"ל

מ"ש כ"ג להשיג על הכרו"פ מדברי התוס' שבת (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לפי. ודאי לענין אפיית שתי הלחם בעצמם ודאי דקיי"ל דאינו דוחה יו"ט וא"צ לפנים

רק מה שחידש הכרו"פ ע"י שאר לחם. עצה נכונה היא. ומ"ש כ"ג דאופה בתנור הקדש אסור הפת אף באופה בעצי חולין דבהקדש זוז"ג אסור כמ"ש בפסחים (דף כ"ז). ראיתו דמר מאופה בעצי הקדש מדמה כ"ת גורם דתנור לגורם דעצים. והא צריכה רבה. אמת שדעת המהרש"א בפסחים שם היא כדברי כ"ג שכ' דלמאי דמסיק דזוז"ג מותר א"כ הוי שני גורמים התנור והעצים א"כ קשה למה אמרו למ"ד יש שבת עצים בפת אסור אפי' בתנור ישן הא התנור הוי גורם דהיתר והעצים גורמים דאיסור והוי זוז"ג וראוי להתיר וע"כ דאפה בו הפח דאסור היינו או בתנור חדש או שאפאה בקרקע. זו היא דעת המהרש"א

אך הפני יהושע תמה עליו וכ' שהוא נגד כל הפוסקים הקדמונים והאחרונים. ולא עוד אלא דאישתמיט מיני' משנה מפורשת דערלה פ"ג תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת תדלק הפח משמע אפי' בתנור ישן. חזינן דגורם דתנור לגבי הפת לאו כלום היא

גם השעה"מ כ' דדברי המהרש"א הם נגד כל הראשונים ז"ל. והר"ן בע"ז פ"ג כ' מפורש דאפי' בתנור ישן ואפה הפח בעצים דאיסור אסור משום דכח העצים מרובים מן התנור

וא"כ יש לומר שפיר נהי דבאפה בעצי הקדש אסור משום דכח העצים עדיף אבל אפאו בתנור הקדש בעצים דחול מותר אפי' אם זוז"ג אסור בהקדש. אמת דשיטה זו שכ' הפנ"י והשעה"מ שהוא דעת כל הראשונים תמוה דא"כ מאי אמרו בגמ' דמש"ה חדש יותץ משום דזוז"ג אסור הא אפי' אי זוז"ג אסור ס"ס למה חדש יוחץ הא אפשר לאפות בו אח"כ כשיסיקנו בעצים דהיתר ויהי' גורם דהיתר מרובה וצ"ע

וידוע מ"ש הכ"מ פט"ז מה' מ"א הכ"ב דאפי' כולו גורם דאיסור לא הוי אלא מדרבנן לדעת הרי"ף והרמב"ם וכבר כ' התוס' פסחים שם (דף כ"ז ע"ב) דטעמא דהקדש לא בטל משום דהוי דשיל"מ וא"כ לא הוי אלא דרבנן וכבר כתבתי בתשובתי הראשונה דלצורך מצוה דרבים כזו לא משגחי בדרבנן. ועי' תוס' פסחים (דף ע"ה) ד"ה וגרפו דדעת ר"י ג"כ דלעולם לא הוי אלא מדרבנן והתוס' שם מחולקים עליו בזה. ומפורש כן ברש"י (כ"ז) ד"ה יוליך שכ' וז"ל ולקמן פריך עצים דאיסור לרבנן היכי משכחת לה דאסירי מדאו' אלמא דלרבי הכא אסירי מדאו'. וא"כ חזינן דרש"י ס"ל כדעת התוס' שם

וא"כ הדרן לדברינו בהנ"ל דמחלוקת רש"י יומא (דף כ"א) והרמב"ם לשיטתייהו דלרש"י התנור דאו' ולרמב"ם אינו אלא מדרבנן: דברי יד"נ הדוש"ת. סימן פ

שמתי אל לבי לעיין במ"ש למעלה דקשה על דעת הראשונים ז"ל הנ"ל דכח העצים מרובה מכח התנור א"כ למה אמרו בחדש יותץ אפי' אי נימא זוז"ג אסור יאפו בהתנור אחר שיצננוהו בעצים דהיתר ויהי' כח ההיתר מרובה

ונ' עפ"י מה שהקשה בס' אבני מלואים על הרמב"ם שכ' בהט"ז מהמ"א הכ"ד קדרה שבשל אותה בקליפי ערלה וכו' הרי התבשיל אסור ואעפ"י שזה וז"ג. שבשעה שנתבשלה מחמת עצי האיסור עדיין לא באו עצי ההיתר ונמצא מקצת הבשול בעצי ההיתר וקצתו בעצי האיסור. והקשה בס' א"מ מדברי חכמים דפליגי על ר"א ואמרו בין שנפל האיסור בתחילה בין שנפל לבסוף לעולם אינו אסור אא"כ יש בו כדי להחמיץ ס"ס חזינן דאין נ"מ במה שהם תחלה לבדו

ועי' באו"ח סי' שי"ח ס"ט ברמ"א מ"ש בשם שבולי הלקט דאם עבר ונתן מלח בשבת אפי' בכ"ר התבשיל מותר משום דהוי זוז"ג. ועי' טו"ז סקט"ו שחלק ע"ז ואוסר משום דהאיסור בא בסוף. ועי' פמ"ג יו"ד בפתיחה לה' תערובות דהשיג על הט"ז בזה מדברי הגמ' הנ"ל דלחכמים דפליגי על ר"א בין שנפל האיסור בתחלה בין שנפל לבסוף לעולם הוי זוז"ג ושרי. ותימה גם על הפמ"ג שלא זכר שהם דברי הרמב"ם דאוסר בבא בתחלה וה"ה בסוף דל"א זוז"ג אלא כשבא שני הגורמים בב"א וס"ס קשה מדברי החכמים הנ"ל

ונ' עפ"י מה שיש לברר בגמ' במה דמחשבינן זוז"ג תנור ועצים עצים דאיסורא ותנור דהיתרא או להיפוך תנור דאיסורא ועצים דהיתרא אי נימא דכת התנור הוא מה שמשתמשין בו ומניחים בו הפת צ"ע למה נחשבנו לזוז"ג עפ"י מ"ש התוס' בע"ז (דף מ"ח ע"ב) ד"ה ורבנן בשם רשב"ם דהיכי דאין פעולת הגורמים שוים ל"ח זוז"ג ע"כ הלח"מ ה' ט"ז ממ"א ה"כ שכן הוא דעת הרמב"ם. וא"כ ה"נ פעולת התנור שמשתמשים בו והעדים שמחממין אין שני הפעולות שוות ולמה יחשב זוז"ג

וע"כ צ"ל כמ"ש בתוס' פסחים (דף ע"ה ע"א) ד"ה וגרפו בשם