דברי יששכר יב

בעירובין דהוי כאיסור שבת גרם לו דהוא אותו האיסור בעצמו דאמרי' לא חזי ואפי' אם יסברו כדעת הרמב"ם דאיסור שבות תשיב ראוי אבל מ"מ לא חשיב ראוי למצוה. ויש עוד לדבר בזה ולע"ע לא באתי אלא להעיר

עוד יש לומר במחלוקת הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם אזיל לשיטתו כמ"ש בט"ז או"ח סי' י"א סק"ה בצמר גזול אפי' בשינה דלדעת הרמב"ם הוי מהב"ע והנ"י חולק עליו שם ותמה על הרמ"א דפוסק כהנ"י ומכשיר למה לא פסק כהרמב"ם ולפ"ז שפיר י"ל דהרמב"ם אזיל בשיטתי' דהתם דמש"ה פסול בהטיל למוטלת משום דהוי מהב"ע ואף דאין העבירה מסייע להמצוה וכמו שתמה שם בפמ"ג במשבצות סק"ז במשתחוה לפשתן נטוע דכשר לציצית דכ' הט"ז שם דמש"ה לא הוי מהב"ע משום דהוא לא עשה העבירה ותמה בפמ"ג ובנתיב חיים שם דהרי העבירה אינה מסייעה להמצוה וכמ"ש התוס' סוכה ולפענ"ד נ"פ דכוונת הט"ז דדוקא במצוה חיובית כלולב וכדומה אז הוא דאמרי' היכי דאין העבירה מסייעה להמצוה ל"א מהב"ע אבל במצוה שאינה חיובית לעולם אף שהעבירה אינה מסייעה להמצוה ס"ס כיון דהעבירה מאוסה לשמים אמרי' מי בקש מידכם רמוס חצרי ומי בקש ממנו שיכניס עצמו בחיוב באופן שהוא מאוס לא ליעבד כלום ויתיישב ג"כ בזה מה שק' על הרמב"ם דפוסל בגזל פשתן לציצית מ' מהב"ע והרי בפ"ח מהל' לולב משמע דהרמב"ם לא ס"ל לגמרי הך דמהב"ע כמ"ש הכ"מ ובלח"מ הל"א דמשמע דאפי' במצוה דאו' ל"ל מהב"ע אך לפמ"ש ניחא דבמצוה שאינה חיובית מודה הרמב"ם דאמרי' מהב"ע ושאני בלולב שהיא מצוה חיובית ומיושב בזה דבהוסיף בלולב כ' הכ"מ בשם ר"א בנו של הרמב"ם דהרמב"ם חזר בו והגיה יצא למה לא חזר בו בציצית ולדברינו ניחא וממילא יתורץ לנו הקושיא הנ"ל דלא אמרו בסנהדרין משכחת לה בציצית בהטיל למוטלת דהא קשה לכאורה בגמ' שם דאמרו אין לנו אלא תפילין ופריך והא איכא ציצית דלמא לא אמרו אלא במצוה שהיא חיובית שהזקן הורה שחייב לעשות כן אז הוא דחייב מיתה אבל בציצית כיון דאי בעי לא עביד כלל י"ל דבכה"ג אין הזקן ממרא חייב כלום דהא אי בעי לא שמע לי' וע"כ דקו' הגמ' הא משכחת לה בציצית כגון דהורה הזקן ממרא שהוא מחויב לעשות לקנות טלית ולעשות ציצית ובכה"ג דמי לתפילין ולולב וא"כ שוב מיושב הקושיא הנ"ל דמה שאמרו בגמ' ואם הוסיף גורע היינו דאפי' לפי דברי הזקן ממרא בעצמו אם הוסיף גורע אפי' שהוא אומר שכן הדין שזה צריך להוסיף אבל אם יוסיף עוד אחר יגרע דודאי זקן יודע מ"ש בתורה לא תוסיף או כמו טעמו של הראב"ד אי נימא קשר עליון דאורייתא מטעם חציצה וא"כ לפ"ז לא משכחת בהטיל למוטלת דאז אם הוסיף לא יפסלו הציצית לדברי הזקן זה דהוא פוסק דהוי מצוה חיובית ובמצוה חיובית ל"א מהב"ע פסול. וס"ס לדידן דלא הוי מצוה חיובית שפיר פסק הרמב"ם ז"ל דפסול מטעם מהב"ע

והנה מפירושא דגמ' הי' עולה בדעתי לומר להיפוך דלפי מה שאמרו בגמ' שם תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה ואמרו שם דקאי על הטיל למוטלת ופריך והא אמרה ר"ז חדא זימנא והנה ודאי לדעת הרמב"ם ניחא קושית הגמ' דכיון דהך דהטיל למוטלת מיירי ע"כ דפסק חד מינייהו ונשאר רק אתת ומש"ה כשר דלא נתכוין להוסיף ס"ס ממילא משמע דאין בה משום כלאים כיון דהציצית כשרים אבל לדעת הראב"ד קשה שפיר כיון דלשיטתו ז"ל הך דהטיל למוטלת כשר אפי' איכא שתים ושפיר ס"ד דעכשיו דאיכא ציצה יתירה יעבור עליה משום שעטנז ושפיר טובא קמ"ל דאין בה משום כלאים וק' מאי פריך והאר"ז חדא זימנא ע"כ הי' נראה בעיני לומר דהראב"ד ס"ל דבשעטנז שייך תולמ"ה וא"כ שפיר מקשה כיון דאר"ז הטיל למוטלת כשרה ע"כ דלית בי' שעטנז דאם הי' בה איסור שעטנז הי' פסולה בהטיל למוטלת משום תולמ"ה ע"י האיסור שבו

אך קשה לומר כן בדעת הראב"ד דיקשה מ"ש איסור בל תוסיף דלא משוי לי' תולמ"ה ומ"ש איסור שעטנז דמשוי לי' תולמ"ה דאם אינו מכוין לעבירה הא גם בשעטנז אם אינו מכוין להנאת לבישה אינו עובר וכשמכוין בשניהם איכא איסור וע"כ אין דרך אחר ליישב דעת הראב"ד רק כמ"ש השיטה מקובצת במקומו דקו' הגמ' דהו"ל לר"ז לומר רק הדין הזה תכלת אין בו משום כלאים בהטיל למוטלת וממילא הוי ידעינן דכשרה. וס"ס עדיף ע"פ סברא לומר דלהרמב"ם בשניהם שייך תולמ"ה ולראב"ד בשניהם ליכא תולמ"ה

ונראה עוד לומר בישוב הקושיא הנ"ל מסנהדרין ע"פ מש"ל דטעם הפסול לרמב"ם משים מהב"ע ודוקא בנתכוין להוסיף הוא דהוי מהב"ע אבל בלא נתכוין להוסיף כיון דהוי שוגג ל"א דהוי מהב"ע וכמ"ש בס' שמחת יו"ט סי' מ"ב באורך ודלא כתשו' חמדת שלמה. וא"כ ל"ק מהך דזקן ממרא דבעושה ע"פ הוראת חכם הוי עכ"פ כשוגג וכמ"ש המג"א שי"ח סק"ג ועכ"פ לא הוי כנתכוין להוסיף ולא יופסל. עוי"ל בישוב דעת הרמב"ם אה"נ דטעם הפסול משום מהב"ע ומהב"ע אינו פסול אלא מדרבנן בעלמא וכיון דמדאו' כשר לא מצי אמר בסנהדרין שם דמשכחת כה"ג דשם לא חשיב אלא מה דפסול מדאו' אב פסול דרבנן אינו מחייבו מיתה

והנה הנראה מדברי הפמ"ג הנ"ל דאפילו אם הי' בבגד עצמו שעטנז ג"כ אינו אלא איסור דרבנן לכאורה דבריו תמוהים דנ' דאפילו בזמן שהי' תכלת לא הותר אלא לעשות ציצית צמר בבגד פשתן אבל לא בבגד עצמו שיש בו כלאים. ואולי ס"ל להרב ז"ל דבכה"ג אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי ומש"ה לא הוי אלא דרבנן ונראה קצת ראי' לדבריו דא"כ למה נחלקו בגמ' מנחות (דף מ"ג ע"ב) אשר תכסה בה מאי דרשו בי' ולמה לא אמרו בפשוט דאתי למעוטי אם בבגד עצמו יש בו כלאים דאינו ראוי להתכסות בו מצד איסורו וע"כ דזה חייב בציצית אם יש בו ד' כנפות דאמרי' אתי עשה דציצית ודחי ל"ת דכלאים וממילא נכונים דברי הפמ"ג דגם בזה"ז דליכא כלאים לא הוי אלא איסור דרבנן מה דלא דחי

ונראה עוד דדבר זה תלוי במחלוקת הראשונים ז"ל אם מותר ללבוש ציצית של שעטנז בלילה דלדעת התוס' דמותר גם בלילה ה"ה דמותר אפי' הכלאים בבגד עצמו ולדעת הרמב"ם דאוסר בלילה גם בבגד כלאים אסור. וכן יש לומר דתלי בזה אי אמרינן הותרה או דעשה דוחה ל"ת. דאם נאמר הותרה דוקא ציצית דכלאים הותרה ולא בבגד עצמו. אבל אי נימא מצד עדל"ת א"כ העשה דוחה אפי' אם הכלאים בבגד ולא שייך לומר דאפשר בבגד אחר דס"ס בבגד זה נתחייב וכמ"ש תוס' כתובות (דף מ') ד"ה כגון דאין זה חשיב אפשר דס"ס בבגד זה עכשיו א"א לקיים באופן אחר וצ"ע: סימן ד

במה שנסתפקו אם יתפללו במנין א' בחוה"מ המניחים תפילין ושאינם מניחים אם יש בזה משום לא תתגודדו מעולם הי' דעתי להחמיר ונזהרתי מזה. ומצאתי ג"כ כן בתשו' השיב משה ת' יו"ד ת' ל"א. ועתה נדפס מחדש ס' ארחות חיים על או"ח והביא ג"כ מזה, אך ראיתי שם הג"ה מהגאון מברעזין שיחי' שכ' בשם הריטב"א יבמות (דף י"ג ע"ב) בד"ה הדר א"ל ר"י לר"ל דהיכי דאיכא חשש איסור דאו' ל"ש לא תתגודדו. ולפענ"ד במחכ"ת היא שגיאה גדולה וחלילה לומר כן ודברי הריטב"א אינם אלא לדעת ר' יוחנן דודאי עשו ב"ש כדבריהם שלא לעבור על הדאורייתא וס"ס הרי אה"נ הא היתה קו' הגמ' דאקשי לי' רבא לאביי והרי ב"ש וב"ה כשתי ב"ד בעיר א' דמי וע"ז תי' רבא דדוקא בב"ד א' פלג מורים כדברי ב"ש ופלג כב"ה הוא דאיכא ל"ת ס"ס עכ"פ לא עלתה ע"ד לתרץ משום דהוי איסור דאורייתא אלא משום דהוו ב' בתי דינים מיוחדים מש"ה הוא דל"ש ל"ת

הן אמת דדעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' ע"ז הי"ד דאפי' בשני ב"ד בעיר אחת ג"כ איכא ל"ת. וכבר תמהו ע"ז הראשונים ז"ל דפוסק כאביי נגד רבא שלא כדרך כללי הגמ'