דברי יששכר קיז

ועיי"ש בביאורי הגר"א אות י' דה"ה בזנגביל שנתבשל ומקורו מדברי הרשב"א ומרדכי

וא"א לומר דדעת הפמ"א הוא רק בבצלים שמתמתקין לא בשאר דברים חריפים. דהא כ' לתרץ קו' הנ"ל שמא יבשלו בו דבר חריף א"כ וכי דוקא בצלים יבשלו אע"כ דכוונת הפמ"א בכל הדברים חריפים. וא"כ סברתו סותרת רוב דעת הראשונים ואחרונים

וגם גוף ראיית הפמ"א חלושה כיון דאמרו קדרה בת יומא א"א דלא פגמה פורתא מנא לך לומר דמיחליא לשבח הוא דנעשה מושבת לגמרי דלמא הטעם הפגום נשאר אלא שע"י הטעם המושבת של דבר החריף המצורף עמו נעשה עכ"פ רק כקדרה בת יומא דפגמה פורתא וס"ס חידוש הוא

ע"כ לא אדע במה תפסו על כ"ת במה שהטריף במקום שהי' רוב דבר חריף באותו בישול עצמו

אמת דבמקום הפסד גדול יש לסמוך על דעת הסוברים דלא מחשב דבר חריף אלא קורט של חלתית וגם על דעת המחבר דס"ל דל"א מיחליא לשבת בכלי כלל וכמ"ש הפר"ח בשמו. אבל בסתם במקום שאינו הפסד גדול כ"כ ודאי דנהיגין להחמיר: דברי הדוש"ת. סימן עא

לכבוד ה"ה הרה"ג בתורה חו"ב ז"ר גזע תרשישים בש"ת מ' אברהם אבלי הכהן שי' ראפופורט מו"צ דק' קיעלץ

מ"ש כ"ת להעיר על דברי הב"י שתמה על הטוי"ד צ"ח במ"ש בשם הרשב"א אם נתערב במינו ושא"מ ונשפך רואים אח שא"מ כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו

וכ' הב"י שלשון הטור אינו מדוקדק דמשמע אפי' לא ידענו שמינו הי' הרוב ג"כ מותר ובכה"ג ודאי אסור דספקא הוא וראוי לן למיזל לחומרא. ועוד דא"כ מאי ראי' מייתי מהא דאמרי' רואים דהתם ודאי דמיירי דידוע לנו שאינו מינו רבה עליו

ותי' כ"ת כיון דלדברי הט"ז אף אי ליכא ס' בא"מ ויהי' רוב ממינו מותר מה"ת א"כ יש כאן ס"ס מה"ת שמא איכא ס' בא"מ ואת"ל ליכא ס' בא"מ שמא איכא רוב ממינו וא"כ מה"ת שרי ומדרבנן יש ס' דלמא הי' ס' ממינו וא"כ הוי ס' דרבנן לקולא. וכללא היא כל היכי דאיכא ס"ס מה"ת וס' א' מדרבנן אזלי' לקולא כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס דין ט"ו גבי ס' אם נמלחו דגים טמאים עם טהורים ע"כ חורף דברי כ"ת

ולפענ"ד צ"ע טובא בדין זה דזה דוקא אמרי' שם בס' נמלחו דהוי כמו ס' על דעיקר הס' הוא אם נמלחו ודלמא לא הי' כאן איסור כלל. אבל בכאן כיון דודאי לן שהי' כאן איסור אלא דס' אצלינו אם נתבטל כיון דמכל צד יש לנו ס' דאורייתא מצד המינו דלמא ליכא רוב וסדא"ו לחומרא ומצד הא"מ ג"כ דלמא ליכא ששים והרשב"א לא בא להתירו אלא מצד סלק את שא"מ כאלו אינו. וא"כ כמו לר"י במינו וא"מ דאמרי' סלק את מינו כאלו אינו ואז הא"מ בעצמו יבטל אותו

ולדברי כ"ת איך נאמר בכאן סלק את הא"מ כאלו אינו וישאר המינו לבד והלא המינו יאסר משום סדא"ו דלמא אין כאן רוב. ובע"כ אנו צריכים לומר שמא יש ס' מן הא"מ וא"כ אנו צריכים לצרפו ולא לסלקו

ובע"כ דברי הב"י מוכרחים דמיירי דיש רוב ודאי מן המינו וכיון דמה"ח בטל הוא במינו ואין כאן חשש אלא מפני הא"מ שפיר אמרי' סלק והמינו לבדו יהי' די להתירו מה"ת אבל אם אתה צריך לצרף את הא"מ לא שייך סלק

ואה"נ הדק"ל למה צריך הרשב"א לסלקו נימא כדברי כ"ת דהוי ס"ס בדאו' וס' דרבנן. וע"כ דל"ד וכמ"ש דהתם הס' בעיקר המליחה. אבל הכא כיון דודאי לן שנפל בכאן איסור אלא הספק בביטולו ובשניהם איתחזק ואין עצה רק ע"י סלק

וובביאורי על התורה העירותי בזה עמ"ש בס' ארחות חיים לאו"ח בהגהות הגאון מבערזאן שליט"א לתמוה עמ"ש בגמ' דבגדי כהונה הי' בהם כלאים הא הי' אפשר לבטל הפשתן בהמינים האחרים שהיו שם לדברי הראב"ע שכ' שהתולעת שני הי' ממשי והי' יכול לומר דסלק את הצמר כמי שאינו והמשי הי' רבה עליו ומבטלו להפשתן ומדייק מזה להכריע או כדעת רש"י דכל המינים האחרים היו מצמר וכתוס' יבמות (דף ע"ב). או דהיכי דניכר האיסור מדאו' לא בטל כדמשמע מתוס' שבת (דף צ"א) ד"ה אי ומרדכי סוף יבמות גבי יבמה שרקקה דם

לפענ"ד לאו ראי' היא כלל דהכא שאני דמצותו בכך ל"ש לומר סלק אח הצמר כמי שאינו והרי זה מצוחו שיהי' צמר וכן לא תוכל לומר שהפשתן בטל בצמר אלא דהצמר כמאן דליחי' כמ"ש המק"ח תמ"ז סק"ח והכא א"א לומר דהוא כמאן דליתי' והא זה מצותו וכן גוף ביטול הפשתן ל"ש לומר

ויש קצת לדמותו למ"ש בשבת כיון דכתיב בי' עפ"י ד' יתנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי]: הדוש"ת. סימן עב

כבוד ש"ב ה"ה האברך החריף ובקי וכו' מ' יצחק מאיר שי'

קבלתי ח"ת הנאמר בהשכל ודעת ונהנתי מהם

והנה מ"ש על מ"ש האמרי ברוך להג"ה חוו"ד ק"ה סק"ב דכיון דהיתר בהיתר לא בטל וטעם כשהוא בעין לכו"ע דאו'. א"כ איך ס"ד למילף טכע"ק מבב"ת הא שם הוי לעולם בעין

ותי' עפ"י דברי תוס' ע"ז (דף ס"ה ע"ב) ד"ה הבגד. יפה אמרת

וזה שנים רבות פירשתי דברי הגמ' בדרך למודי מחלקותן של אביי ורבא בגמ' (דף ק"ח) שאמר טעמו ולא ממשו בעלמא דאו' מבב"ח וכו' אי חדוש אע"ג דלא נתן טעם נמי דאביי ס"ל כקו' התוס' שם דאי לא בטל א"כ אפי' לא נתן טעם נמי וממילא ע"כ סברא ללמוד מבב"ח א"ל רבא דרך בשול אסרה תורה כתי' התוס' שם ממילא הוי כבעין

ואני לא ראיתי עוד דברי האמ"ב הנ"ל

ועתה נלפע"ד ליישב קו' האמ"ב הנ"ל באופן אחר עפ"י דברי החמ"ד צ"ד סק"ז בבשר שנפל לחלב שבכ"ר או ע"י עירוי והבשר לא נתבשל עדיין כמב"ד הבשר אינו אסור עדיין ללקות עליו משום בב"ח אבל מ"מ נאסר מדאו' דהחלב כבר נאסר כמ"ש בט"ז ס"ט סקכ"ג דהלחלוחית ממהר להתבשל אפי' בכלי שני. וא"כ שפיר מדייק דטעם כעיקר דאו' דהחלב נאסרה מקודם ולא הוי תו היתר בהיתר דלעולם החלב ממהר להתבשל

ומיושב לפ"ז מה שמקשים מגמ' הנ"ל על דעת הר"ן ע"ז שכ' דבאיסור הנאה ל"ש טכע"ק והא מבב"ח ילפינן טכע"ק ובבב"ת הוי איסור הנאה. ולפמ"ש ניחא דעיקר הילפותא היא ממה שהחלב נתבשלה תחלה והבשר מקבל הטעם בכה"ג הבשר אינו נאסר רק באכילה מדאו'