דברי יששכר קטו

והנה מ"ש דהוי כניכר האיסור אף דיש בו טורח כולי האי שאין אדם מבין עליו והבאת ראי' מתשו' הרשב"א תפ"ה בחטים מצומחות. אדרבה משם ראי' דבטל כה"ג ומעשים בכל יום שאנו אוכלים אותם בפסח ע"י ביטול וע"כ דקיי"ל דבכה"ג חשיב אינו ניכר וגם הרשב"א לא כ' אלא לאסור לערב לכתחילה אבל לא לאסור המעורבים

והנה בזה נמשכת אחרי ח' ב"ש חיו"ד קנ"ד כמ"ש בשמו לדמות זה למ"ש הט"ז סי' ק"ד לתלות זה במחלוקת שבין הרמב"ם והרשב"א בענין החמאה שיש בה קום. אבל לענ"ד אין זה ענין כלל להך דהכא דהא הט"ז מודה היכי דא"א לאכול האיסור לבדו ל"א דחשיב ניכר וה"נ א"א לאכול התולע בלא העדשה ולעולם יש רוב נגדו. וכן לפמ"ש הש"ך דדוקא בשרץ וכדמשמע מרש"י ע"ז (דס"ט) ד"ה אימרטוטי אימרטוט

ומ"ש על הרשב"א דסותר א"ע מהאי דעצים שנשרו מן הדקל. תימה שעוד לא שמעת דבר זה ממני שעמדתי בזה עוד בהיותי בק' פראשניץ. וכמדומה לי שכתבתי זאת להרב הג' דק' סעראצק נ"י וזה כחצי שנה כתבתי ג"כ מזה

גם מ"ש בדברי ת' הרשב"א ת' רנ"ט משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת דאינו אלא בהיתר בהיתר. כבר כתבתי כן זה שנים רבות בחדושי על משניות זרעים בכלאים פ"ב על מה שתמה התוי"ט דלא שייך ביטול ברוב אלא באינו ניכר. כתבתי וז"ל די"ל כיון דעדיין לא נזרעו הכלאים רק שנתערבו המינים הוי היתר בהיתר וכה"ג בטל אפי' ניכר

וקצת ראי' מסוף ביצה דאמרו חטים בשעורים משום דהוי ממון בעלים לא בטל והא ניכר הוא וא"כ אפי' באיסור שאינו ממון בעלים ג"כ ל"ב אע"כ משום דהוי היתר בהיתר ובטל שפיר אפי' ניכר ורק משום דממונא ל"ב

והסברא לזה דהא דניכר האיסור ל"ב הוא משום דהוי קבוע וקבוע ילפינן דוקא בדבר שאין דומים כגון נכרי וישראלים וכן איסור בהיתר ולא כששניהם היתר

והנה הרשב"א בת' רנ"ט כ' בזה דל"ד לכלאי בגדים דהכא כיון דא"א בענין אחר כיון דמעורבים הם שייך לומר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ומיושב בזה קו' התוי"ט הנ"ל וג"כ היכי דהוי היתר בהיתר וידוע מה שתמהו מזה על ר"ן נדרים הידוע וצ"ע

ומ"ש משום דאין עושים ס"ס בידים וכמ"ש מהרי"ט בח"ב חיו"ד סי' א' היינו לגרע הס' שמא נמות כיון דהשתא קודם הבישול ל"ש שמא נמות יאסר לבשלם כדי שיהי' נמוח ויהי' ס"ס. וכמו בשרקפא דס' דרוסות דהשתא אסורות דהוי ס' דאו' לחומרא ואי כשימכרם יהי' ס"ס ע"ז לא סמכינן להתיר לכתחילה. ובאמת כבר קדמו בזה בתשו' הרשב"א ת' תתל"א ובת' ר"מ ב"ב ג"כ בענין החיטים המצומחות ושם מבואר דהוי משום אין מבטלים איסור לכתחילה. אך ס"ס אין ענין להך דהכא דכ"ז אם עתה לא הי' עדיין ס"ס. אבל הכא הרי בעדשים הללו גם קודם הבישול יש כאן ס"ס ממילא מותר לבשלם וכשיבשלם אז שוב באמת יתוסף לנו עוד ס' שמא נמות

ופשוט אצלי דדברי הר"ן שכ' בשם הראב"ד דאם הוחזקו בג' תולעים דאסור היינו דוקא בתוך יב"ת אבל לאחר יב"ת עדיין איכא ס"ס. ואפי' אי נימא דהתם אסור אפי' לאתר יב"ת ה"מ בתולעים האסורים. אבל לא בתולעים כאלו דעליהם בעצמם יש ס' אם אסורים. ובתוך יב"ת נ' דשפיר אסורים אף דהא דברי' ל"ב לא הוי אלא מדרבנן

והנה במה שהשגת על ת' חל"י במה שרצה להתיר המים שיש בו תולעים בלא סימן עפ"י דברי החק יעקב תמ"ז י"ז דאם א"א להסיר הפירור הוי לח בלח. דהכא כיון דאנו רואים את התולעים במים ל"ש ביטול

ודאי לפי דברי הט"ז שם בסי' ק"ד צדקת בדבריך דהכא אפשר שיבא על לשונו התולעת בעצמה בלא המים. אבל לדעת הש"ך שם יש מקום לדבריו דדוקא בשרץ הוא שהחמירו כן וכמ"ש בנה"כ שם

ומ"ש שכ' הפמ"ג שם בסי' ק"ד א' שאם יראה הקום יסירנו. הא גם הש"ך שם בסק"ג כ"כ בשם הרשב"א היכי דאפשר אבל היכי דא"א לסננו י"ל דבטל

אך מ"ש שם בת' הנ"ל משום דלא הי' מבורר האיסור מתחילה כדעת המרדכי וכ' לראי' מדברי התוס' ב"ק (דס"ט) דל"ל דעת המרדכי. כבר כ' כן הגר"א לא"ת שכ' אבל לפענ"ד אין משם שום ראי'. וכן נ' דלא קשה ג"כ קו' הכו"פ סי' ק"ב סק"ח מדברי התוס' מעילה וכסף משנה שכ' במטבע של הקדש בכיס דל"ב משום דהוי דשיל"מ והרי לא היתה ניכרת מקודם שאמר פרוטה בכיס זה הקדש דאה"נ זה כוונת התוס' דכיון דלא הוי אלא דרבנן שוב אמרי' דמותר לגמרי כיון דלא הי' ניכר קודם

וכך הם דברי התוס' ב"ק שם דהקשו מדשיל"מ פי' דאי נימא דהוי דאו' לא מהני מה שלא הי' ניכר ע"כ תי' דלא הוי אלא דרבנן ממילא מותר לגמרי משום דלא הי' ניכר. ומהכ"מ שם בשם הרמב"ם ל"ק דהוא ז"ל ס"ל דהוי דאו' וכבר הארכתי בזה בחדושי על הרמב"ם

ומה שהקשה בת' חל"י הנ"ל מגמ' תמורה (ד"ל) שאמרו נשקול חד וכו' ול"א דליבטול דהא לא הי' ניכר תחילה. לק"מ דכיון דאמרו בגמ' דאפשר בברירה א"כ תשיב אפשר לברר האיסור א"כ הוי כניכר האיסור ול"ש ביטול ודבר פשוט וברור הוא: אחיך דוש"ת באה"נ. סימן סט כבוד יד"נ הרב הג' מעוז ומגדול נ"י ה"ה כש"ת מ' יחיאל מיכל הכהן אבד"ק זאקראטשין

על קושיתו דמר על תוס' חולין (דף ק' ע"ב) שהקשה לר"ת דס"ל דאמרי' חנ"נ בשאר איסורים האיך הגעילו יורה גדולה הא המים נעשו נבילה וחוזרים ואוסרים

וכ' כ"ת עפ"י דברי תוס' (דף ק"ח ע"ב) סד"ה שנפל דבע"פ מותר להגעיל קודם זמן איסורו דאיכא ג' נ"ט וע"כ עיקר כוונתם דכאן הוי נ"ט בר נ"ט והכא הוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא. וידוע סברת הרשב"א דלעולם בנ"ט בר נ"ט איכא טעם קלוש ובאיסור אסור ובהיתר מותר. וא"כ ל"ק על ר"ת דנהי דס"ל תנ"נ י"ל דדוקא בטעם גמור אבל בטעם קלוש ל"א שתעשה נבילה

לדעתי המעיין בדברי תוס' ע"ז (דע"ו) מ"ש בשם רבנו ברוך בס' התרומה דהמים חוזרים ואוסרים ונעשו נבילה. משמע שם דקאי גם לר"ת דכיון דנ"נ נעשים כמו איסור גמור ולא שייך טעם קלוש ולא ניחא להו להרבות במחלוקת

ובודאי בזה יפה הערה כ"ת על חקירת הפמ"ג סי' צ"ה אי נ"ט בר נ"ט דאיסורא הוי דאו' או דרבנן. דמדברי התוס' האלו משמע דהוי דאו' דהא על התורה אמרו. וגם בפשוט כיון דר"ת ס"ל טכע"ק דאורייתא ותנ"נ למה לא יאסר נ"ט בר נ"ט מדאו'

אך אעפ"כ יש ליישב דבריו ז"ל דאה"נ מש"ה לא כ' התוס' בלשון קושיא על ר"ת אלא כ' דלרבינו אפרים ניחא אבל גם לר"ת ל"ק דאה"נ י"ל דס"ל דבכה"ג לא הוי אלא דרבנן או דל"ל כשיטת ר"ב בס' התרומה הנ"ל ועכ"פ קושיא לא הוי

ומה שהקשה כ"ת על דברי תוס' הנ"ל דמשמע דאפשר דהגעילו שני פעמים וקשיא ממריקה ושטיפה דאמרו בזבחים (דף צ"ו) מריקה בחמין ושטיפה בצונן לרבנן ולא