דברי יששכר קיד

אי נימא דסימן א' די לעשותו שני מינים היינו דוקא כי האי דביציו מבחוץ אבל סימן דקועי' לאו כלום הוא

והנה בח' צ"צ ת' כ"ט לענין אווזות הבר כ' אף דדומים לאווזות שלנו וגם כף רגליהם רחבה וכמ"ש הרז"ה קבלה וכו' וכמ"ש בש"ע ס"ג אעפ"כ אסר אותן משום השינויים שאין מקבלים מרות כשלנו. גם צוארן ורגליהם נראים ארוכים יותר משל בני חרבות א"כ יש לנו ג' חילוקים

ועי' ת' דברי חיים ח"ב חיו"ד מ"ח שהוא ז"ל הי' מן המפקפקין אודות העופות החדשים כ' דלא מקרי נדמה לשלנו משום שאבריו בגופו לערך עופות שלנו אינם שוים. וגם נוצות ברגליהם וכמעט ראשו ורובו לפ"ד אינם שוים. לא בכה"ג דרק מפני הצואר לחוד חלוקים

והנה בד"ח שם כ' נהי דאמרי' שכן ונדמה להתיר מ"מ ל"ח שכן אלא דוקא אם יש לו ממין שלו ובא ומתחבר עם זה ולא כשאין לו ממינו ומתחבר עם אלו אין כאן ראי'. וע"ז יפה השיב עליו הגאון בעל חסד לאברהם מה"ת ת' כ"ד דהרי יש כאן הרבה ממינם ואעפ"כ הם מתדבקין עם אלו הטהורים ש"מ שהוא טהור

ואני תמה על שני הגדולים האלה דלא הביאו ראי' מדברי מדרש רבה פ' תולדות ס"ה בימי ר"ח רבה עלה זרזיר א' לא"י וכו' אתא הדין עורבא מצראה שכן גבי' וכו' אמרו לא לחנם הלך עורב אצל זרזיר אלא מפני שהוא מינו. א"כ חזינן דלאו דוקא הראי' שמין שאנו מסופקין בו הולך אצל הודאי אלא הראי' הוא להיפך ג"כ כיון שהודאי הולך אצלו ג"כ ראי' שהוא ממינו. וא"כ אם התרנגולים הודאי שלנו הולכים אצל הספק ג"כ ראי' להיתר. והם הלא יש להם ממינם די והותר ואעפ"כ הם מתחברים עם אלו הספקות ע"כ סימן הוא וברור גמור

וגם למה אינם מתחברים עם אווזות או בר אווזות וע"כ שהם תרנגולים כשלנו

ועוד אני אומר דכל אותן הפלפולים היו בין תרנגולים מיוחדים שהי' מין מיוחד אבל אלו אין מהם מין מיוחד אלא מקרה הוא שנולד לפעמים תרנגול במראה כזו. וכשם שנולדים שחורים ולבנים כן נולדים לפעמים בצואר ערום

וכמ"ש בפ"ת סי' נ"ט בשם תוס' רדב"ז. ובס' דרכי תשובה ס"ס נ"ט הביא בשם ס' זבחי שלמים שכמה פעמים באה לפניו מין תרנגולת ערומ' ואמרו לו שזה המין הוא כך וכו' אעפ"י שלא היתה שמנה אלא שהשורש הי' שאמו היתה שמנה וכו' וזה מצוי הוא עכ"ל. וקרוב אל הדעת שאין כאן מין מיוחד כלל

ע"כ כ' הנלפע"ד בזה. ויען שהיא במקום שנהגו מקודם לכן היתר ובעיני ג"כ נכון להתיר ע"כ התרתי אותן

ות"ח לאחי הגאבד"ק סטאשוב נ"י שאחר איזה שנים כששמע שיש מערערין בזה טרח לכתוב אודות זה להרבה גאונים וגדולים וכמעט רובם ככולם הסכימו להיתר ומיראת האריכות לא אעתיק דבריהם רק מ"ש הגאבד"ק לובלין שהגאון מ' שניאור זלמן ז"ל התירם בלובלין וכ"כ הגאבד"ק קאוונא שי' שאביו הגאון מ' יצחק אלחנן ז"ל התירם שם בעירו ודי לנו במסורת זו. בדין פשוט וברור: הנלפע"ד כתבתי. סימן סח

כבוד אחי הגאון מ' יהודא ליב האבד"ק סטאשוב שליט"א

בדין הקטנית (ערבסין) שמביאים ממדינת רוסיא ששכיחי קטנית שהם שלמים מבחוץ בלי שום חור ויש בתוכם תולעים והם שני מינים. מין א' נמצא בתוכם זבובים שחורי' חיים ולעין בוחן נראה עליהם כחם שחור או ירוק מבחוץ אלא שלאו כל אדם בקי בזה. ויש מין אחר' שיש בהם תולעים לבנים מחים מונחים במקום צר ומלמעלה אין עליהם שום רושם ויש מבינים מכירים מבחוץ לפי שמראה הקטנית שיש בהם תולעים מראיהם כמראה זכוכית מבחוץ אבל ג"כ לאו כל אדם מבין עליהם

הנה גוף דין הקטנית אלו כבר הזכירו תוס' חולין (דף ס"ז ע"ב) ד"ה דיקא דאין לאסרם כ"ז שלא רחשו פי' לא מיבעיא לדעת הפוסקים דלא כשמואל דקושות שהתליע באיבי' אלא אפי' להאוסרים ג"כ מותר כ"ז שלא פירשו וכן הוא דעת רש"י והרא"ש והסכמת המחבר ורש"ל להתיר אפי' התולעים בעצמם. אלא שהסכמת הט"ז והש"ך ופמ"ג להתיר המאכל ולאסור התולעת בעצמה היינו לחוש לשיטת המ"מ בשם הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ור"ן

הגם שבש"ך סקכ"ב כ' דקטנית אין דרכן להתליע במחובר וע"ז סמכו העולם שלא לבדקן. כבר כ' הפמ"ג דהמנהג לבדקן. וכן נהגו כל ישראל בכל מקום לבדקן ומסתמא מחזיקין דדרכן להתליע במחובר. או דנקטינן להחמיר בפרשו לאחר מיתה ומש"ה חיישינן ובדקינן

ומעתה לפני מנהגינו לבדוק הקטנית כולם שאין כאן החשש אלא על אותן התולעים שבפנים שאין קלקולם ניכר כ"כ. ודאי לכו"ע די בעצה שכ' המחבר היינו להביאם במים צוננים מתחלה שיצופו המנוקבים ואח"כ ליתן אותם ברותחים לא מיבעיא אותן שהם לאחר יב"ח אלא אפי' אותן שהם בתוך יב"ח נהי דכ' הט"ז בסקי"ג והש"ך סקכ"ה דלא מהני עצה זו אעפ"כ בכאן מהני. חדא דהא כ' הט"ז בסקי"ד דלאחר בדיקה שלנו מועיל עצה זו. ועוד הא האוסר תקנה זו תוך יב"ח הוא הרשב"א בתוה"ב הארוך והקצר והרשב"א לשיטתו דס"ל אותם שבפנים אסורים אפי' בלא פרשו כלל. אבל לדידן הא כ' דנקטינן לקולא

עד שאני חמה על המחבר דלכאורה מזכה שטרא לבי חרי דלעיל בס"ו פסק כשיטת רש"י ותוס' ורא"ש דבעי דוקא פירש א"כ למה לא מהני חקנה זו תוך יב"ח

אך המחבר דס"ח מיירי בפירות שדרכן להתליע תולעים שפורשים בפנימית הפרי ממקום למקום דאסירי אפי' לשיטת רש"י ורא"ש ג"כ וכ"נ ביש"ש פא"ט סי' ק' שהביא אותה התקנה של העדשים שהביא המחבר לאחר יב"ח ובסי' ק"א הביא הדין בפולין שהקליפה משחרת עליהם מבחוץ שמותרים לגמרי. אלא שלפי הנראה לא היו אז שכיחים תולעים כאלה רק בפולים ובזה"ז הם שכיחים גם בעדשים

והגם שבט"ז וש"ך ופמ"ג אוסרים התולעים בעצמם וא"כ יש לחוש שיאכלו התולעת עצמה אם הם תוך יב"ח. הלא טעמם משום דחוששין לדעת הרשב"א והרי לדעת הרשב"א בתשו' ברי' בטלה בתתק"ס ונגד התולעת בעצמה ודאי יהי' תתק"ס. ואיסור דבוק לא שייך כאן דהרי הוא פגום

ואפי' החולקים על רש"י י"ל דלא ס"ל דלוקים עליו וממילא י"ל דברי' שאין לוקין עליו בטלה בששים וכמ"ש האו"ה כלל כ"ה אות א' ב'. והרמב"ם שכ' דלוקין עליו הלא ס"ל סדא"ו מדאו' לקולא והכא יש כאן ס' אם התליע במחובר א"כ עכ"פ לא הוי אלא איסור דרבנן ול"ח ברי' לדעת הרבה פוסקים. ומעתה יש כאן ספקי טובי. חדא שמא לא התליע במחובר ושרי לגמרי וקרוב לומר כן כמ"ש הש"ך סקכ"ב ואת"ל התליע במחובר שמא הלכה כר"ת וסייעתו דאין הלכה כשמואל. ואת"ל הלכה כשמואל שמא הלכה כרש"י ושמא נימוחה ושמא בטלה בתחק"ס ושמא הלכה דכל שלא ניכר האיסור בפ"ע ל"א בי' ברי' לא בטלה. ואין לנו דיעבד גדול מזה ודאי דמותרים לאחר בדיקה ותקנה הנ"ל אפי' תוך יב"ח. ואפי' אותן הרוחשים בפנים יש לנו עכ"פ חמשה ספקות שמא לא התליע במחובר ושמא כר"ת ושמא נימוחה ושמא בטלה בתתק"ס ושמא משום שלא היתה מבוררת מקודם: