דברי יששכר קיב

הזרזיר ממין עורב ולמה לן לדחוקי נגד פשטות דברי הגמ' שאין בעולם רק כ"ד עופות

אך נראה דדעת התוס' דאפי' ר"א ל"ק שהוא מינו רק מפני שהוא שכן עמו כמ"ש בב"ק (דצ"ב ע"ב) דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים וכו' דדבר זה הוא סי' מובהק שהוא ממין עורב אעפ"י שאינו דומה לו בסימניו מ"מ הוא ממינו. אבל היכי דלא חזינן סימן מובהק כזה ל"א דהוא ממינו והיינו מטהרים אותו מש"ה לא ניחא להו לתוס' לומר דהוא מין נשר כ"ז דלא חזינן ששכן עמו ע"כ מוכרחים התוס' לומר דיש מינים אחרים בעולם

וא"כ לפ"ז יהי' נ"מ בין רש"י לתוס' לא לענין התראה דוקא מה שאינו נוהג שה"ו אלא גם לדינא דידן דלרש"י כיון דגם שאינו דומה לו יוכל להיות ממינו א"כ קשה מ"ש הי' בקי בהם ובשמותיהם עוף הבא בסי' אחד טהור נימא עדיין שמא הוא מין פרס ועזני' אף שאינו דומה לו. וכן נמי אפי' מכיר כל הכ"ד עופות מה מועילים הסימנים שמא הוא מן הי"ט עופות אף שאינו דומה להם

וא"כ לפ"ז י"ל אה"נ משום זה צדקו דברי הרמ"א סימן פ"ב ס"ג שכ' ואין לאכול שום עוף בלא, מסורת עפ"י שיטת רש"י הנ"ל דעדיין יש לחוש שמא הוא מהי"ט עופות אף דלא דמי להם

ואה"נ דרש"י לשיטתו אזיל שכ' (בדף ס"ב ע"ב) בד"ה חזיוה דאין לאכול שום עוף אלא במסורת דס"ס חיישינן דילמא הוא מן הי"ט עופות וכמש"ל

ולדעת התוס' דלא חיישינן בכה"ג ה"ה היכי דיש לו סימני טהרה ל"ח למידי היכי דמכיר את העופות הטמאים

אך באמת אפי' לרש"י אינו מוכרע לומר כן. דבשלמא במין שיש לו כל סימני טומאה כיון דכמו שהוא בא לפנינו מחזיקין אותו בטמא הוי כמו זרזיר לר"א כיון דס"ס יש לו דמיון חזק להנשר. אבל בעוף הבא לפנינו בג' סימני טהרה והכא ודאי לכו"ע סימנים דאו' דהא נאמרו פירושן מדברי סופרים עכ"פ. א"כ אין על העוף הזה שום חשש רק שמא הוא מן י"ט עופות הטמאים כיון דחזינן דאינו דומה להם שוב אזלינן בתר סימנים דאו' ומטהרינן לי'

ולפ"ז יובן שפיר קו' הב"י על הרמב"ם דפסק הי' בקי בהם ובשמותיהן אוכל עוף שאינו מהם. ומשמע אעפ"י שלא בדק בסימנים כלל והקשה הב"י מהא דר"נ דאמר הי' בקי בהם ובשמותיהן עוף הבא בסימן א' טהור משמע דעכ"פ סימן א' בעי

ולכאורה לאו קושיא היא דכיון דעוף הבא בסימן א' אף שבסימנו הוא כמו הפרס והעזני' מ"מ כיון שמכיר בטב"ע שאינו פרס ועזני' די א"כ אנו מתירין ע"י טב"ע לחוד א"כ ה"ה כשמכיר בטב"ע שאינו מכ"ד עופות למה לא נתירו דס"ס עכ"פ חזינן דמתירין בטב"ע

אך לפי דברינו הנ"ל שפיר הקשה הב"י. דבשלמא עוף הבא בסי' א' כיון דמן הדין היא טהור שיש לו סימן טהרה אלא שיש לחוש שמא הוא פרס ועזני' ע"ז שפיר סמכינן על טב"ע לחזק הסימנים. אבל היכי דלא חזינן שום סימן שוב יש לומר שמא הוא מן הכ"ד עופות אף שאינו דומה להם וכמש"ל

וי"ל דעת הרמב"ם ע"פ מ"ש הריב"ש בת' קצ"א וקצ"ב מדקיי"ל שהיא מ"ע לבדוק בסימני עוף מש"ה לא אזלינן בתר רובא אף דרוב עופות הם טהורים וכמו שבאמת הקשו כן התוס' (דס"ג ע"ב) ד"ה ודילמא. ויש נ"מ בזה בין הסוברים דסדא"ו מדאו' לקולא או לחומרא דלסוברים סדא"ו מדאו' לחומרא שפיר כ' הריב"ש דהמ"ע אתי להראות דהכא לא אזלינן בתר רובא. אבל לרמב"ם ז"ל דס"ל בכל דוכתי סדא"ו מדאו' לקולא די לן לומר דהקרא דלבדוק אתי שלא נקיל הכא בספק ומ"מ הרוב מועיל שפיר: ומש"ה י"ל דהב"י שפיר הקשה דס"ל סדא"ו מדאורייתא לחומרא והכא לא אזלינן בחר רורא א"כ מה מועיל מה שבקי בהן ובשמותיהם ס"ס כיון דלא ראה בסימנים חיישינן שפיר שמא הוא מן הכ"ד ושמא טועה הוא בטב"ע שלו

אבל להרמב"ם ז"ל שפיר ניחא כיון דבקי בהם ובשמותיהם שוב ל"ח שמא הוא מן הכ"ד עופות דאזלינן בתר רוב ורוב עופוח טהורים

ולפענ"ד דגם רש"י לשיטתו דס"ל סדא"ו מדאורייתא לחומרא כמ"ש הש"ש ש"א פ"ה. וכן כ' ג"כ בתשו' ב"י בשיטת קידושין וממילא לא מהני רובא בעופות ולא מהני ס"ס וניחא לפ"ז דלפי מה דנראה מדעת רש"י דלא ידעו מה הוא סימן החדש כמו שנראה מדבריו (דף ס"א ע"ב) ד"ה מהו דתימא (ובדף ס"ב ע"ב) בד"ה והני נראה דקרקבנן נקלף הוא סימן החדש. (ובדס"ה) ד"ה ה"ג נ' דשאינו דורס הוא סי' החדש וכמו שתמה בזה היש"ש סי' קי"ג והעיקר דנסתפק בזה. א"כ קשה בהנך שמונה עופות שאמרו שם בגמ' והני קרקבנן נקלף בסכין נתיר אותן מצד ס"ס ס' שמא אין דורס הוא סי' החדש דודאי לא הוי דורסין וא"ת קרקבנן נקלף הוא סי' החדש דילמא מהני מה שנקלף בסכין אע"כ דלדעת רש"י לא מהני בעופות לא רוב ולא ס"ס

וי"ל דהתוס' שהקשו כן ניזיל בתר רוב טהורים דס"ל גם כן סדא"ו מדאו' לקולא כמו שמוכח דעתם ז"ל (לעיל ט') גבי לא בדק בסימנים שכ' דהוי נבלה מדרבנן בעלמא מש"ה הקשו שנסמוך בכאן על הרוב

עוד י"ל בדעת התוס' דדוקא בביצים הוא דכ' דניזיל בתר רוב טהורים דבביצים ליכא מ"ע לבדוק כמ"ש הרמב"ם שהאוכל ביצה טמאה הוי כאוכל חצי שיעור ויש ראי' לדבריו מגמ' (דף ס"ד) חלבון וחלמון מעורבים זה בזה זו ביצת השרץ ואמרו למאי הלכתא אמר רבא לומר שאם רקמה ואכלה לוקה משום שרץ השורץ על הארץ וכ' רש"י ד"ה השורץ דנ"מ לענין התראה אי משום שרץ העוף או משום שרץ הארץ. וא"כ אי ס"ד דבכל ביצת עוף טמא איכא מלקות למה לן לתרץ שאם רקמה ואכלה הא תיכף נ"מ לענין התראה דאי אתרו בי' משום ביצת העוף או משום ביצת השרץ ולמה לן לומר שאם רקמה וע"כ מוכח שפיר דקודם הריקום לא לקי לא משום ביצת העוף ולא משום ביצת השרץ דהוי כח"ש ומש"ה איצטריך לומר שאם רקמה דוקא וכן הקשו בתוס' ד"ה שאם והיא ראי' גדולה ותימה על החולקים על הרמב"ם בזה

וכן במ"ש הרמב"ם דביצת עוף טמא שרקמה שלוקין עלי' משום שרץ העוף וכ' המ"מ שהרשב"א הקשה ע"ז ותימה שלא הזכירו המפרשים ז"ל שהם ג"כ דברי רש"י במקומו שכ' מפורש הא' משום עוף טמא הוא דאסורה ובעי לאתרויי בי' משום שרץ העוף ס"ס כיון דקיי"ל דביצת עוף טמא ליכא מצוה לבדוק שפיר כ' התוס' דניזיל בתר רובא וס"ס דעת הרמב"ם מבוררת בזה ודעת הב"י ג"כ ניחא

אך פשטות דברי הגמ' שאמרו עוף טהור נאכל במסורת משמע דלהקל קאמר מדלא אמרו אינו נאכל אלא במסורת משמע דהמסורת בעצמה די להתיר לו ומ"ש והוא שיהי' בקי בהם ובשמותיהם קאי על רבו הצייד משמע דהבקי בהם ובשמותיהם א"צ מסורת ומי שיש לו מסורת א"צ שיהי' בקי בהם ובשמותיהם

ומ"ש רש"י הנ"ל דאין לאכול שום עוף אלא במסורת הא קאי על מי שאינו בקי בהם ובשמותיהם וכן הרמב"ם לא קאמר אלא בבקי בהם ובשמותיהם אבל ודאי מי שאינו בקי בהם ובשמותיהם ודאי מה יועילו הג' סימנים

הא ודאי דדברי הד"מ סי' פ"ב אות א' שכ' דאפי' יש לו כל הד' סימנים ג"כ אין לאכול בלא מסורת תמוהים דמנלן הא ומה שהביא ראי' מתשו' הרא"ש כלל כ' תימה אדרבה הרי שם היתה הקבלה בארץ ספרד ושאר ארצות שלא לאכלה אבל בסתם היכי שיש לו כל הד' סימנים ואין מסורת