דברי יששכר קט

ושיטת הכ"מ בשם הראב"ד שם שפירש בדעת הראב"ד פ"ז מה' עבדים שם שדעתו בדעת הרמב"ם דס"ל עובר לאו י"א תמוה. חדא כאשר הוכחנו בדעת הרמב"ם. ותו איך יפרש הראב"ד כל הני דוכתי דולד נוגחת בע"ז (דכ"ד ע"א) והך דב"ק (דף כ"ג ע"ב) וסנהדרין (דף פ' ע"ב) וכדומה

ונלפע"ד לומר בזה דבר חדש ויתורץ לפ"ז מה שהקשתי לעיל מר"י אדר"י דד' סימנים אכשר בי' רחמנא דמה דאמר ר"י עובר לאו י"א הוא היינו דוקא היכי דיש בה חלוק רשויות כגון היכי דמקדיש חטאת מעוברת דדעת המקדיש לחלק הולד מאמה כי היכי דלא יהי' ולד חטאת בכה"ג אמרי' דלאו י"א הוא

וניחא ל' הגמרא שם בתמורה (דף כ"ה) דאמרו דס"ל שיירו משוייר ועובר לאו י"א דהו"ל כמקדיש ב' חטאות ובאמת לכאורה הול"ל "והוי לי"

אך בזה כוונתם מדוייקת דמש"ה לאו ירך אמו דודאי רצונו של המקדיש להקדיש שני חטאות דאל"כ הו"ל ולד חטאת דלמיתה אזיל ובודאי א"א מוציא דבריו לבטלה מש"ה אמרי' דאקדשי' בפ"ע ומש"ה אמרי' דלאו י"א הוא

וה"ה במשחרר דהיינו באומר את שפחה ולדך ב"ת כיון דחלק הולד מאמו אמרי' דלאו י"א הוא. אבל בולד נוגחת ונרבעת וכן בולד שנשחטה אמו וכדומה כיון דלא נתחלקה מאמו כלל ודאי דניתרת בשחיטת אמו ואמרי' דעובר י"א. והוא הוא שאמרו חולין (דף ע"ג ע"ב) עד אליבא דר"י וכו' שחיטה אינה עושה ניפול דהכל חשיב כמחובר וכן פרה שהזיקה גובה מולדה ושאר דוכתי יוכל להיות שפיר דגם ר"י מודה דבכה"ג אמרי' עובר י"א

ויתורץ בזה מה שקשה לכאורה בדברי הגמ' יבמות (דף ע"ח) שם דפריך מרבא דאמר נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה היינו דעובר י"א. ותימה לפי הס"ד שרצה לתרץ דברי רבא שיהי' גם אליבא דר"י כמ"ש התוס' שם ד"ה אלא מאי פריך דוקא מדברי רבא דהכא והלא יש לנו הרבה מימרות מרבא דעובר י"א

אך לפמ"ש ניחא. דעיקר פלפול הגמ' היכי דיש חלוק רשויות כגון דהאם היא מצרית ראשונית והאב שני ובזה הוא דאקשו דכי היכי דאמר ר"י בהפריש חטאת מעוברת משום חלוק רשות המקדיש אמרי' דלאו י"א ה"נ היכי שיש שני כחות כת האב וכח האם הול"ל ג"כ דלאו י"א. וע"כ פריך מרבא ג"כ דגם בנכרית מעוברת שנתגיירה הול"ל ג"כ כיון דיש שני כתות כח האב שהוא נכרי וכח האם שהיא גיורת ג"כ נימא דלאו י"א ול"ד כלל לשאר דוכתי דאמר בהו רבא י"א דאולי ר"י מודה שם ומתורץ שפיר דעת הראב"ד ודעת הכ"מ ג"כ שיש ליישב גם דעת הרמב"ם כן

ולפ"ז נ' לתרץ ג"כ קו' אחרת מה שהקשה הלח"מ על הראב"ד, שכ' בתי' הראשון משום דהוי לא בא לעולם והקשה דא"כ למה לא הקשו שם בתמורה על ר' יוחנן דהא ר"י גופי' ס"ל, המזכה לעובר ל"ק בב"ב (דף קמ"ב ע"ב). י"ל דמסתפקא להו לבעלי הש"ס בתמורה שם נהי דקיי"ל, המזכה לעובר ל"ק ה"מ במזכה דהעובר לאו בר זכיי' הוא אבל בשחרור דלא הוי אלא סלוק רשותו ממנו אולי מהני. וכי האי דקיי"ל בפ"ה מה' עבדים ה"ג דבאומר לעבדו אין לי עסק בך מהני ועי' בכ"מ שם דהכא שאני דלא הוי קנין אלא סלוק רשות ע"כ לא הקשו די"ל ה"נ בעובר אולי נימא כמו בקטן דזכו בי' שמים וגם הראב"ד ז"ל כ' רק כמסופק דאולי לא קנה

אך עדיין נשאר לנו צ"ע בחו"מ ר"ט ס"ד דאמרו שם א"א מקנה דשלב"ל מה שתלד פרתי או שפחתי מכור לך לא מהני "אפי' היתה הפרה מעוברת" דהרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה' מכירה לא הוסיף תיבות אלו וי"ל שפיר דלטעמי' אזיל דס"ל עובר י"א א"כ כשהיתה מעוברת הרי היא כאלו בא לעולם וכמ"ש בפ"ג מה' נחלות ה"ב לענין בכור הנ"ל בדברי המ"מ

והטור שהוסיף תיבות אלו "אפי' היתה מעוברת" הגם דיש לתמוה דביו"ד רס"ז העתיק כל ל' הרמב"ם באומר לשפחה הרי את שפחה ולדך ב"ח וכן להיפוך משמע דס"ל עובר י"א אבל אעפ"כ יש לומר דאזיל לשיטתו בחו"מ סי' רע"ח גבי בכור דס"ל דמעוברת לא הוי מוחזק ופליג על הרמב"ם התם

אבל על המחבר קשה שפיר דהתם גבי בכור פסק כהרמב"ם דהוי מוחזק אף דכתב בכסף משנה דעובר לאו י"א מ"מ כיון דס"ל דהוי מוחזק למה לא יוכל להקנות ולמה כ' כאן כהטור דא"י להקנות נימא דהוי בא לעולם. וצ"ע

ועל מה שתמה כ"ת עלי על מה שראה בספרו של אתי הגאון שי' בשמי לראי' דאין שבות במקדש לא אמרי' היכי דיש חשש איסור כדברי המהרש"א שבת (דף מ"ב) וראיתו מסוטה (דף מ"ח) שאמר להם עד מתי אתם מאכילים טרפות למזבח והא לרמב"ם הספקות אינו אלא דרבנן והזכיר לי כ"ת שבת' הריב"ש כ' דרק בדברים שאסרו חכמים משום גזירה הוא דאמרו אין שבות במקדש ולא היכי שיש חשש איסור. הלא הם הם דברי בעצמי שכתבתי שם ראי' מדברי הריב"ש. ובקרוב אי"ה יראה אותה התשובה

ובשאלת הפגימה הגדולה שמצאו אחר השחיטה והשו"ב נסו לשפשפה ע"ג היד לא ירד בני עמכם כי אין ס' שכוונת הפרי תואר סי' י"ח סקכ"ה שם הוא רק באופן שכ' שם דאנן סהדי דלא נעשה ע"י העור פגימה גדולה כזו. אבל אינו כן בפגימה שנסו לשפשפה ע"ג היד ובכה"ג אפי' להתיר הכלים שאב"י קשה לי להצטרף להתיר והבוחר יבחר: דברי הדוש"ת ידידו. סימן סו

לידידי הרבני החריף ובקי אי"א וכו' כש"ת מ' מאיר שלמה נ"י

ע"ד שאלתו באשה שהדיחה בשר וזוכרת היא שהניחתו על הכלי מנוקב ולאחר שעה הדיחתו ובשלתו ואח"כ נתעורר ספק בלבה אם מלחה את הבשר וי"ל דהוי כי האי דס' משנה ברורה על או"ח שכ' אם בשעה שעמד להתפלל הי' בדעתו להזכיר אם לא נסתפק תיכף לאתר התפלה א"צ לחזור וה"נ כיון שהדיחה והי' בדעתה למלוח בודאי מלחה ול"ד להאי דט"ז ס"ט סקכ"ד דהתם שכחה אם התחילה לעשות אבל הכא הרי התחילה לעשות עכ"פ

והנה בדינו של הט"ז כבר כ' השעה"מ סוף ה' מקואות לתמוה מדברי התוס' פסחים (דף ט') ד"ה כדי שכ' בשינויא בתרא דהא דקאמר הרי הן בחזקת מתוקנים היינו באופן שאינם ראוים אלא לבהמה משמע דבראוים לאדם אף דלא הוי אלא דרבנן אעפ"כ אמרי' אין ס' מוציא מידי ודאי דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא

ולפענ"ד נ' דלק"מ דבשלמא התם הרי הספק אצלינו אף דרוב חברים אין מוציאים מתח"י דבר שאינו מתוקן מ"מ יש מיעוט שמתעצלים וסומכים שיש עוד שהות ובתוך כך מת וא"כ יש תשש שמדעתו נתעצל א"כ יש שני חששות משש שכחה וחשש עצלות. אבל הכא ודאי דחשש עצלות אין כאן כיון דא"א למלוח אחר הבישול ואין כאן רק חשש שכחה בשעה קטנה כזו וכולי האי לא חיישינן ואין דמיון להתם

ועוי"ל כמ"ש הנוב"י חאהע"ז ת' ב' דהיכי דיש חשש שיבוא לידי תקלה אמרי' לעולם חזקה שליח עושה שליחותו אבל היכי דאין לחוש לתקלה ל"א שע"ש וא"כ הכא ודאי דחששה שלא תבוא לידי תקלה ודאי שמלחה. אבל התם בחבר וכי ידע שימות ודאי כל אדם מתברך בלבו עדיין יש לי זמן: