דברי יששכר קח

לתרץ דשני המ"ד ס"ל דעובר לאו ירך אמו. אבל אה"נ למסקנא דרבא וגם כפי הנראה מסתמא דגמ' תמורה (ד"י) בל"ק דלא פירשו טעמא דר"י משום דשיירו משוייר וע"כ משום דמתכפר בשבת הקדש ואה"נ דעובר ירך אמו אה"נ דשני המ"ד ריה"ג ורבנן תרווייהו ס"ל עובר ירך אמו וכסברת הלח"מ הנ"ל

ומדוייק לפ"ז מה שמסדר הש"ס אחקפתי' דרבא בסוף הגמ' ולא מיד אתרי האוקימתא דשיירו משוייר לומר דרבא אכולהו פליג לומר דהתנאים לא נחלקו בזה אלא דכו"ע עובר י"א ונחלקו בסברא הנ"ל

ומה שהקשה כ"ת איך אפשר לומר דלמ"ד עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט את המעוברת א"כ איך ס"ל לר"י בביצה (דף ו' ע"ב) עגל שנולד ביו"ט מותר משום דמותר אגב אמו בשחיטה והא ר"י ס"ל בפ' הערל (דף ע"ח) דעובר לאו ירך אמו. אתמהה על קושיתו הא ר"י לא אמר לה כלל דמותר אגב אמו אדרבה הא ס"ל אפי' באפרוח דמותר משום דמתיר עצמו בשחיטה וצריך לדחוק ולהקשות מהברייתא דאמרו תניא כוותי' דשמואל ואיתימא ר"י וקושיא זו קלושה היא

אבל עדיפא מינה הו"ל למר להקשות דהא ודאי דמ"ד במתני' בחולין (דף ע"ת) השוחט את המעוברת ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וכו' ודאי דס"ל עובר לאו ירך אמו וחכמים דס"ל שחיטת אמו מטהרתה ס"ל דעובר ירך אמו וכמ"ש שם בחדושי רבינו גרשום והדבר פשוט וא"כ קשיא דר"י כיחידאה. וגם דבגמ' (דע"ה) אמרו ד' סימנים אכשר בי' רחמנא וס"ס הולד ניתר בשחיטת אמו ושם אמרו יישר וכן אמר ר"י א"כ עכ"פ ר' יוחנן ס"ל דהולד ניתר בשחיטת אמו א"כ קשיא דר"י אדר"י והא ודאי קשה טובא ולקמן אי"ה נדבר עוד מזה

והנה להיפוך בדברי רבא נהי דס"ל עובר ירך אמו וכן שאר אמוראים ע"כ דנחלקו בזה אי לכל מלתא ירך אמו הוא דהנה במאי דנחלקו שם (דף ע"ד ע"ב) ר"י ור"ל אי מונים בו ראשון ושני ור"ל אמר אין מונין בו ראשון ושני פירש ג"כ בחי' רבינו גרשום דפליגי אי עובר י"א או לא דמ"ד מונין בו רו"ש ס"ל עובר לאו י"א היא ור"י י"ל שפיר דלטעמי' אזיל דס"ל עובר לאו י"א. ור"ל דאמר אין מונין בו רו"ש ס"ל ע"כ דעובר ירך אמו וקשה דרבא אדרבא דרבא אמר ביבמות (דל"ו) בכל דוכתי הלכה כר"י בר מתלת דחשיב שם וא"כ הכא לרבא מונין בו רו"ש דעובר לאו י"א וא"כ קשיא דרבא אדרבא. וע"כ דס"ל דאה"נ לאו לכל מילי אמרי' עובר י"א ואה"נ בהא נחלק עם ר"א בנמצאת טרפה ר' אמי אמר לדברי המתיר אסור היינו דאין לולד שחיטה בפ"ע כלל. ורבא אף דס"ל בכל דוכתי ירך אמו ס"ל דהכא לענין זה לאו ירך אמו הוא בכולו אלא במקצת הוי ירך אמו לאשתרויי מנבילה דאם מת הולד אינו מטמא ואם אינה טרפה מותרת לגמרי ולענין מקצת לא הוי כאמו דיש לה שחיטה בפ"ע

ונ' דלדעת רבא גם ר"י ור"ל פליגי בזה אי מונין בו ראשון ושני דלר"י דמונין בו ראשון ושני היינו דלענין זה לא הוי י"א ולר"ל אין מונין בו רו"ש דלגמרי הוי י"א. ור"ל לטעמי' פליג ג"כ בהאי דד' סימנים אכשר בי' רחמנא דאמרו שם (דף ע"ה ע"ב) מכלל דפליג עלי' ר"ל

וי"ל דאה"נ דפליגי בזה הני תנאי דתמורה (דף כ"ה ע"ב) הנ"ל דריה"ג ס"ל באומר את בת חורין ולדך עבד הולד כמוה דהיינו דס"ל דאי עובר י"א הולד נגרר לגמרי אתרי' וה"ה בשוחט את המעוברת ונטרפה אסור הולד ורבנן דפליגי עלי' ס"ל דאף דעובר י"א הוא מ"מ יש לו הוי' בפ"ע ג"כ

וכן י"ל דפליגי בזה בחולין (דף נ"ח) ר"א ור' יהושע בולד טרפה דר"א אומר אסור ור"י אומר יקרב על גבי המזבח ואמרו דפליגי אי עובר י"א או לא וקשה לאמוראי דס"ל עובר י"א דיהי' דלא כהלכתא וידוע מ"ש ע"ז בתוס' ב"ק (דף מ"ז) ד"ה מ"ט

אך לדברינו ניחא בפשוט דהיינו ג"כ כמש"ל דר"א סובר עובר י"א הוא לגמרי ור"י ס"ל דלא לגמרי עובר י"א וכמו בד' סימנים אכשר בי' רחמנא היינו דיש לעובר עכ"פ הוי' בפ"ע

ויעויין בת' רעק"א ת' קע"ב שהקשה למ"ד עובר י"א ואמרי' ולד נרבעת אסורה דהיא וולדה נרבעו א"כ איך מותר לבעול את המעוברת נימא דהוי כבא על בתו. ורבים פקפקו ע"ז. ולדעתי כוונת דבריו ז"ל דבשלמא אי נימא לאו י"א אין הולד נרבע עמו וכן אינו נבעל דהיא ברי' בפ"ע אבל אי י"א הוא כשהאם נבעלת נחשב שגם הולד נרבע

אך ס"ס לפי דברינו הנ"ל אינו קושיא כי היכי דאמרי' בנכרית שנתגיירה דאי עובר י"א אין הולד צריך טבילה ולא שייך חציצה דהוי כאבר מאבריו א"כ ה"נ במעי אמה ל"ח בת כלל דהוי כאבר של אשתו ורק למ"ד לאו י"א נחשב כטבלה במעי אמה ושוב לא הוי כנבעלת כלל דלמ"ד לאו י"א ולד נרבעת מותרת דלא נרבעה כלל

וי"ל דהא תלוי ג"כ באיבעיא דר' ירמי' נזיר (דף נ"א) עובר במעי אשה אי הוי גלגלים או לא כיון דעובר ירך אמו וכו' או דלמא כיון דסופו לפרוש וכו' ושם פסק הרמב"ם דהוי גלגלים כדרכו ז"ל לפסוק כאת"ל היינו ג"כ כנ"ל אף דקיי"ל דעובר י"א מ"מ לאו לגמרי לכל הוי י"א

אך שם עלה בדעתי סברא אחרת לומר דמש"ה בנזיר אמרו שם דלא הוי י"א משום דאמרו בנדה (דף מ"ד) דאיהו מיית ברישא ועיי"ש בתוד"ה איהו דכשנהרגה או ישבה על המשבר האם מייתה קודם מש"ה י"ל שפיר דה"מ אמרי' עובר י"א דוקא כ"ז שהיא במעי' אבל כשפורשים זה מזה בין שהיא מתה קודם או העובר קודם ס"ס באותו הרגע שזה חי וזה מת הם חלוקים זה מזה וחשיב גלגלים. ס"ס מצינו מקומות דלא הוי י"א

וס"ס דברי הרמב"ם מדוקדקים שפיר דמ"ד טעון שחיטה ויש בו משום אוא"ב ס"ל עובר לאו י"א ולדידן דמתירין הוא משום דעובר י"א

ויש לי להוסיף בדעת הרמב"ם דין חדש דאפי' בנמצאת האם טרפה אף דהולד ניתר בשחיטת עצמו מ"מ יש לומר דלית בי' משום אוא"ב כיון דס"ס מהני לי' שחיטת האם לענין אם מחה דאינה מטמאה משום נבלה מש"ה לית בי' משום אוא"ב. וצ"ע

והגם דבכו"פ וחב"ש כ' דאסור בכה"ג מדאו' מל' המחבר סט"ז ס"י שכ' סתם ואם שחט אינו לוקה ולא חילק בין אם היתה האם טרפה או לא משמע דס"ל דלעולם אינו לוקה אלא דודאי אסור מדרבנן לכתחילה משום אוא"ב מש"ה לא חילק דמדרבנן לעולם אסור ובדיעבד לעולם אינו לוקה. ופשוט דזה בכלו לו חדשיו דא"צ ח' ימים

ובדברי המ"מ פ"ג מהל' נחלות ה"ב שכ' דעובר י"א וכ' דהוי ט"ס וכ' שהסכים עמו הג' מ' חיים ברלין נ"י. א"י מה עלתה לכם לבקש בזה טעות. דברי המ"מ נכונים וברורים כמ"ש דדעת הרמב"ם בכ"מ דעובר י"א. וה"נ דכוותי' משום דעובר י"א חשיב בא לעולם כמו ידה של הבהמה ורגלה. משא"כ אם לאו י"א חשיב לא בא לעולם

אולי קשיא לכם האי דבר פדא דתמורה (ד"י) דאמרו שם לל"ב דבר פדא ור"י פליגי אי קדושה חלה על העוברים אי עובר י"א היינו דלמ"ד עובר י"א אין הקדושה חלה וע"כ משום דהוי כמו לא בא לעולם. אין מזה שום דמיון כלל. דהתם היינו אי קדושה חלה מצד עצמה דלא ליחשוב כולד חטאת ודאי דשייך לומר משום דעובר י"א אין מקום לחול הקדושה מצד עצמה. אבל ס"ס כיון דעובר י"א חשיב כבא לעולם. ודברי המ"מ ברורים ומדוקדקים. וכן העתיק ג"כ בדרישה ובלבוש חו"מ סי' רע"ח: