דברי יששכר קו

לדידן דקיי"ל נפולה אפי' באברים שאין הנקב פוסל בהם א"כ לקותא גרע מניטל אה"נ דמטרפינן לקותא דרכיש ב"פ משום דהוי בכלל נפולה

והנה דברי כ"ת ישרים מצד הסברא. אך הא אפי' למ"ד דחולק על הרמב"ם ומטריף דוקא באברים שהנקב פוסל בהם ס"ס הרי בנפולה פסול אפי' אין בהם נקב וע"כ דע"י נפילה נפסדה צורת האבר והוי כמאן דליתי'. וא"כ מאן נימא דלהרמב"ם טרפה באברים שאין הנקב פוסל בהם משום דכאב לה דלמא משום כיון דחזינן דהנפילה פעל בה את פעולתו ממילא תלינן דנקבו גם האברים שהנקב פוסל בהם אלא דלא חזינן וכמ"ש בט"ז נ"ח סק"ד

הן אמת דהר"ן והטור כ' משום דכאב לה. אך דבר זה הוא תימה מנא להו לרבותינו ז"ל לומר כן כיון דאמרו בגמ' (דף נ"ו ע"ב) הוריקה כבד כנגד בני מעיים דודאי נחמרו בני מעי' אלמא דלא ניחא להו לומר משום דכאב גרע מנקב אלא דתלינן ריעותא על אותן האברים שנקובתן במשהו ה"נ נימא כן

ונהי דמצינו ג"כ סברא זו לרשב"א ז"ל בנחבסה הגלגלת היינו דוקא אליבא דר"ת ז"ל דמכשיר בנפתחה הגלגלת דע"כ הטעם משום זה הוא. אבל לדידן דנפחתה הגלגלת טרפה מאן יימר לן דנחבסה משום כאב הוא דלמא משום דסוף הגלגלת ליפחת

אך לדברי הט"ז ל"ד גבי גרגרת שכ' דאיסור הוי יותר מרוב א"כ לדידן קשה דנחבסה טרפה ברובא ונפחתה בעי כסלע וע"כ דנחבסה כאב יותר

אך אעתיק על זה מ"ש בחידושי ליו"ד סי' ל"ד שם

בד"מ משיג על הרשב"א שכ' בשם בעל העיטור ואנן דלא מתחזי לן שיעורא אזלי' לחומרא ונ' דמ"מ אם אין שיעור הקדירה יותר מחצי רוחב עגול פי הקנה כשרה וכדאמרי' גבי עוף מקפלו ומניחו על פי הקנה וכו' אלמא אפי' בעוף דחיותו מועט וכו' כ"ש בבהמה דחיותה גדול. וע"ז תמה הד"מ דהא שיעור איסר הוא פחות מרוב ואין ראי' מעוף לבהמה דהא רוב דעוף הוא פחות מאיסר

ומאד תמוהין לי דבריו ז"ל דשפיר ראי' מעוף לבהמה דשיעור איסר דעוף הוא לפי קטנו א"כ לעולם כמו בבהמה בשיעור איסר הגדול הוא פחות מרוב ה"ה בעוף בשיעור איסר שלו הקטן הוא ג"כ פחות מרוב

ומה שהקשה אה"נ איך נשער ברוב פי הקנה דהוא יותר מאיסר. לפע"ד לק"מ דפי' רוב פי הקנה הוא בתחילתו דשם באותו מקום הוא קצר מאד ובזה שערו חכמים דהוא פחות מרוב הקנה באמצעו וזה הוא שיעור איסר. וממילא ה"ה לבהמה כשמניחו עפ"י הקנה וחופה שם רובו הוא שיעור איסר הקטן מרוב הקנה באמצעו ודברו הרשב"א מיושבים

ודברי הט"ז וש"ך שכ' דשיעור איסר הוא יותר מרוב לפי שיש, בו אורך ורוחב. הם תמוהים דלס"ד דגמ' (דף מ"ה ע"א) שם דאמר ר"י א"ר ניקבה כנפה מצטרפין לרובא וא"כ לדבריהם ז"ל הוא שיעור קטן לחומרא א"כ מאי פריך מגלגלת דמצטרפין למלא מקדח דהתם הוא חומרא ואיך למד מזה קולא לשער כאיסר בשלמא לדידן ניחא דלמד חומרא מחומרא

ולדבריהם ז"ל לא הי' לו להקשות אלא דהא איכא אורך והאורך אינו מזיק ולמה יצטרף לאסור וגם הא מדין האורך לא הזכיר עוד בגמ' ואיך יקשה ע"ז ועוד וכי שייך להקשות מגלגלת הא שם אין נ"מ בין אורך לרוחב

ומ"ש הש"ך לסיוע מדברי ר' ירוחם שכ' י"א אם הוא עוף גס ויש בקנה דידי' כאיסר משערים בו כמו בבהמה וכו' וי"א דעוף דאין חיותו כ"כ כמו בהמה וכו' ומשערים ברוב וכו' עכ"ל. פשוט הדבר לפענ"ד דגם שם לזה מודים שני הדעות דבעוף משערינן לפי קטנו. אך ה"מ בשיעורא דליתי' בעוף כלל. משא"כ אם יש בו שיעורא דבהמה כגון הכא דיש בעוף ג"כ שיעור איסר. אז דעה קמא ס"ל דאה"נ דמשערינן בו כמו בבהמה וממילא נולד לנו קולא, ושיטה השני' ס"ל דלעולם לפי קטנו משערינן דזוטר חיותו ומשערינן ברוב פי הקנה וכמש"ל

ולפענ"ד נ' דפלוגתא זו איתא ג"כ בתוס' (דף מ"ד) ד"ה כדי והרא"ש שם דתחלה כ' ד' אצבאות וריב"ם וכו' מכאן ואילך כל חד וחד לפי מה שהוא גדול. ובה"ג מפרש כדנקט אינש בשתי אצבעותיו משמע מדברי התוס' דלבה"ג ל"צ לומר כל חד לפי קטנו. דדוקא לרש"י שכ' ד' אצבעות דבעוף ליכא שיעור זה כלל אז הוא דאמרינן כן. אבל לבה"ג דנקט בב' אצבעות איכא גם בעוף אה"נ דגם בעוף משערינן כן והוא כדעה הראשונה שברי"ו

אבל הר"ן הקשה על בה"ג דלא פי' כמה שיעורו בעוף וכ"כ בשם הרמב"ם דגם בכה"ג אמרי' כפי גדלו והוא כדעה השני' שברי"ו. והרי"ו שכ' דעה הראשונה נ' עיקר נמשך אחר שיטת הרא"ש רבו כדרכו דס"ל כשיטת התוס' דלבה"ג ל"א לפי קטנו. ס"ס אין מדברי הרי"ו שום ראי' לדברי הש"ך

גם מדברי התוס' (דף מ"ג) ד"ה הנך משמע דלא כש"ך שכ' דחסרון כאיסר בגרגרת טעמו משום דסופו לפסוק והוי כרוב משמע דבנחסר כאיסר עדיין ליכא רוב

ס"ס לדעת הר"ן דברי כ"ת נכונים בישוב דברי הרמב"ם. אך ס"ס למה אמר עולא לאפוקי לקותא דרכיש ב"פ. ומ"ש כ"ת דעולא ס"ל כמאן דחולק. לע"ע איני רואה שום חולק בגמ' דידן

ומ"ש כ"ת מדברי התוס' (דף נ"ד) ד"ה אילימא כפא ורשב"א בחי' ד"ה אמר ר' שימי מקיפין בבני מעיים והביא ראי' מהך דנפולה וז"ל אליבא דאמימר בני מעיים היינו כרס ודקין ואתא מר זוטרא והוסיף לב וקורקבן וכבד וריאה שאף הם בכלל החלל וכו' וכן הרא"ש והר"ן כולם משיגים על בעה"ע ולפ"ז אליבא דראשונים ז"ל אף למ"ד דמוסיף כל החלל מ"מ טחול וכליות לא הוו בכלל רק הכבד

היינו דפליגי אם צריך לבדוק בהו די"ל דא"צ בדיקה. אבל אי חזינן בהו ריעותא י"ל דלא פליגי ולכו"ע אסור וס"ס לא מצינו בזה פלוגתא בגמ' דלהרמב"ם כולהו מצי סברי דאפי' באברים שאין הנקב פוסל בהם אוסר נפולה

דלדעתו דמר דלתוס' ורשב"א לאמימר היינו באברים שהנקב פוסל בהם דוקא א"כ למה הוציאו ריאה מכלל והרי ריאה היא מאברים שהנקב פוסל בהם. וע"כ דזה אין ענין לדינו של הרמב"ם והראב"ד כלל. אלא דלהרמב"ם בכל האברים פוסל נפולה אפי' לאמימר אלא דמר חייש לבדוק אפי' בריאה וכבד ולב. ומר לא חייש לבדוק בהו משום דאינם קרובים לחלל כ"כ. אבל ודאי אי חזינן ריעותא מטרפינן

ודאי שדברי הרשב"א תמוהים דהכא כ' דריאה אינה בכלל ב"מ ולעיל (דף ט') כ' לדחות דברי ר"י הלוי דאף ריאה היא בכלל ב"מ

וגם בגוף הסברא אני תמה וכי ס"ד דאפי' מאן דפליג על הרמב"ם וכי לא יודה בזה דלפעמים כאב גרע מניטל והרי בטחול בסומכי' דקיי"ל דטרפה ע"כ משום דכאב לה יותר מניטל

וכן להיפוך הלא פסק הרמב"ם פ"ה ד"כ דכל מקום שאם נקב טרפה ה"ה אפי' נברא חסר טרפה ולמה לא נימא דנקב כאיב לה יותר אע"כ דאין מדמין בטרפות והיכי דאיתמר איתמר ואין ללמוד למקום אחר

אך לפענ"ד נ' ליישב ג"כ קצת בדרכו דמר. דבאמת דברי הט"ז סק"ד הנ"ל תמוהים מנלי' לומר סברא חדשה דודאי נשחתו האברים שהנקב פוסל בהם ואה"נ למה לא הסכים לדברי הר"ן והטור הנ"ל משום דכאב לה

ומ"ש הפמ"ג לישבו דס"ל דסברא זו לא שייך אלא באבר שהנשמה תלוי' בו. דבר זה הוא תמוה. חדא למה לא נימא דגם כבד הוי אבר שהנשמה תלוי' בו דהרי אם נטל