דברי יששכר קה

דאמרו תרווייהו נקב למטה מן החזה נידון כריאה דרש"י ס"ל דדוקא בריאה ולא בכבד והתוס' מפרשים דקאי גם על קנה הכבד כמבואר בתוס' (דמ"ה ע"ב) ד"ה מר וע"כ דלדברי רש"י מ"ש למטה מן החזה היינו בסמוך דוקא ולא להלאה במרחק ולתוס' פירושו עד סופו וממילא גם הכבד בכלל

וממילא הם מחולקים ג"כ אם נקבו סמפונות הריאה והכבד בפנים דלרש"י כשר דאין זה בכלל למטה ולתוס' טרפה דהכל בכלל למטה

וידוע דהרמב"ם פסק דטרפה בכולו בין בריאה בין בכבד ולא כ' דהוי ס' טרפה ונ"מ לדינא אם נפלו ב' כזיתים כזית מבהמה שנקב קנה ריאה שלה וכזית מבהמה שנקב קנה כבד שלה לששים כזית מותר דממנ"פ חדא כשרה וכפי מ"ש הרמב"ם סתם טרפה משמע דצריך ב"פ ששים. וע"כ לאו משום מימרא דאמימר ומר ב"ר חייא דלא הוי אלא מצד ס' דלישני. רק משום מימרא דר"י ור"ל הנ"ל דלמטה מן החזה נידון כריאה וסובר למטה לגמרי משמע וכדעת התוס' ואפי' בפנימית שלהן טרפה ומש"ה הוי ודאי

והנה בהך מימרא דאמר עולא אמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה דייק בגמ' איתיבי' ר"א לעולא יש לדייק למה אמר לעולא ולא אמר סתם דהא גם לר"י קשיא. ע"כ דייק לה הרמב"ם ז"ל דאה"נ לר"י ל"ק דר"י אזיל לטעמא דנקבו סמפונות בפנים טרפה א"כ ע"כ הדין הזה הוא דוקא בדקיימי סמפונאה ואם נקבו הסמפונות כיון דגם בכבד טרפה א"כ ע"כ דהוי מטעם נטל וה"ה בריאה מטעם חסר וכמש"ל דאפי' חסר מקצתה טרפה וה"ה בחסרון אונא א' טרפה וה"ה בכל חסרון מבחוץ דדמי לחסרון אונא ואין כאן שום קושיא. משא"כ לעולא דאמר סתם כשרה בלא שום תנאי משמע אפי' בלא קיימי סמפונאה וע"כ דמפרש מימרא דר"י ור"ל לעיל כפירש"י ולא כתוס' וממילא חסרון בחוץ לא הוי ריעותא ושפיר מקשה. משא"כ לרבא דמסקנא דמפרש והוא דקיימי סמפונאה ודאי דחסרון בחוץ שמי' חסרון ורבא לטעמי' אזיל דמטריף לעיל חסרה אונא ובכה"ג מיושב שפיר המשנה ונכונים דברי הרמב"ם לשיטתו ואה"נ חסרון בפנים ל"ש חסרון. ומיושב בזה מה דיש מקשין למה לא תי' או שחסרה מיירי בחסרא אונא אחת. דלעולא כמו בנקב הסמפון בפנים אינה טרפה ה"ה גג בחסר אונא אינו טרפה ורבא לטעמי' אזיל

והנה במה שעמד כ"ת לדייק מל' הרמב"ם פ"ז ה"ט שכ' ריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה שלם בלא נקב דמשמע לפ"ז דאם יהי' נקב קרום העליון ונשפכה כקיתון טרפה. והנה טעמא בעי. דמ"ש מר משום דהוי תרל"ר הרגיש בעצמו דהא הקרום מפסיק ביניהם. וע"כ מפני מ"ש הרשב"א להקשות מר"י אדר"י דהא ר"י בעצמו אסר בהעלאה צמחים ותירץ דהכא בנשפכה כקיתון לא מטיא לקותא לעור דידי' אבל בצמחים שגדלים בין עור לבשר קרוב הדבר שנקב הקרום

ימחול כ"ת לעיין בדברי הש"ע מהרב מלאדי ז"ל בסי' ל"ג סקט"ו שכ' שם במוסגר דאם יהי' נגלד קרום העליון רובו יהי' טרפה וטעמי' משום דאין מקום להתחזק דהבשר מבפנים מגין וכשליכא בשר אין כאן הגנה

אך ס"ס דייקינן מדברי הרב ז"ל דדוקא בנגלד אבל בנקב לחוד לא מטרפינן. ומה שדקדק כ"ת מל' הרמב"ם נ' דטובא קמ"ל אפי' נקב ונתמסמס קרום התחתון אפ"ה כל דחזינן דקרום העליון שלם מכשרינן לה. ועכ"פ צריך בדיקה ע"י נפיחה. אבל כל שאינה עולה בנפיחה חזינן דעכ"פ א' משני הקרומים קיים לגמרי מכשרינן לה

הן אמת דגם על דברי הרב ז"ל יש לתמוה מנא לי' למימר דבעי הגנת הקרום עם הבשר ובגמ' סתמא אמרו תתאה מגין. וכמו באינקב תתאה דאמרו עלאה מגין דשם ודאי ליכא בשר ואפ"ה מגין. ה"נ נימא להיפוך דתתאה מגין לבדו וממילא אין נ"מ בין נגלד לנקב

אך יש לנו סייעתא לדברי הרב ז"ל מדברי הגמ' בעצמו דתחלה אמרו קרמא עלאה ואמרי לה קרמא תתאה עכ"פ חזינן דקרום העליון קרוב יותר להטריף ומה גם עפ"י דברי התוס' שם דאמרו קרמא תתאה עם העלאה וא"כ תימא דאח"כ אמרו להיפוך פשיטא אנקב עלאה תתאה מגין תתאה עלאה אי מגין או לא פליגי וכו' א"כ שוב עכ"פ חזינן דקרום העליון אינו מטריף כ"כ

ועפ"י דברי הרב ז"ל מובן שפיר דבנקב קרום העליון לחוד שפיר ידוע להו דקרום התחתון מגין משום דקרום התחתון הוא עם הבשר. אבל נקב קרום התחתון אם העליון מגין הא ודאי מספקא להו דקרום העליון שהוא בלא בשר אם מגין או לא

ס"ס לדינא דברי הרב ז"ל אנו מחוייבין לקבל אבל החומרא שפוסק כ"ת אפי' בנקב קרום העליון לחוד אין כאן הכרעה

והנה כ"ת יצא לסייע לדבריו הראשונים שמצא בס' אור זרוע הגדול דרבא ס"ל חסרון בפנים שמי' חסרון, לפענ"ד ודאי לדעת ר"ח ושערים דר"ש שהביא בשמם י"ל שפיר דהיכי דלא קיימי סמפונות לאו כלום הוא אלא משום דחסר בשר הריאה בפנים כיון דהוי חסרון צריך להיות הסמפונות קיימים כדי שתהדר בריא וניחא שפיר לגרוס חסרון בפנים שמי' חסרון

משא"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל נקב הסמפון בפנים לעולם טרפה א"כ מאי נ"מ בטרפות דחסרון בפנים אם הסמפונות קיימים הרי כשר גם בכה"ג וע"כ רק היכי דאין הסמפונות קיימים א"כ שוב טרפה מצד הסמפון ע"כ לא הצדקתי דברי כ"ת אלא עפ"י דברי החוו"ד וכבר כתבתי להשיג על דבריו ז"ל

ומ"ש כ"ת דיש נ"מ בחסר בפנים היכי דלא נשפך כקיתון כגון שנברא כן או שנתיבש הבשר. הא בזה לא הזכירו לא עולא ולא רבא. ובגוף הדין שהזכירו אין כאן שום מחלוקה ביניהם לדברי כ"ת דאי לא קיימי סמפונות גם לעולא טרפה ואי קיימי גם לרבא כשר וא"כ במאי פליגי ולדידן ניחא דתרווייהו ס"ל דנשפכה כקיתון לחוד לאו כלום הוא אלא דמר לא חייש לבדוק הסמפונות משום דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ורבא חייש לבדוק משום דאורחייהו כן

וכ"ת רצה לעשות פלוגתא חדשה דלעולא יהי' נקב הסמפון כשר. רחוק הוא לעשות פלוגתא מה שלא נזכר בגמ': דברי הדוש"ת. סימן סד

לכבוד הגאון וכו' מו"ה אברהם יצחק הלוי ש' אבד"ק מאקאווי

אשר כ' כ"ת לתרץ דברי הרמב"ם התמוהים במ"ש שמונה מיני טריפות ופסק ג"כ לקותא דרכיש ב"פ ובגמ' (דף מ"ג) אמרו לאפוקי לקותא דרכיש ב"פ

וכ' כ"ת לתרץ דהרמב"ם לשיטתו דפסק בפ"ט מה"ש ה"ח נפולה כיצד וכו' ופסק אפי' באברים שאין הנטילה פוסל בהם אעפ"כ אם נלקו טרפה וע"כ דכאב לה א"כ ה"ה לקותא דרכיש בר פפא אף דנטלו הכליות כשר מ"מ לקחה טרפה דכאב לה רק דע"י נפילה א"צ שתגיע למקום חריץ ובלקתה צריך שתגיע למקום חריץ וס"ס הוא בכלל נפולה והרמב"ם למד זה ממאי דאמרי' בגמ' (דנ"א) סימנים קשים הם אצל נפולה ומבואר שם דאף בשאר אברים אף טחול וכליות טרפה ולפ"ז יש לומר כמ"ש הלח"מ בפ"ה דהא דאמרו בגמ' לאפוקי לקותא דרכיש ב"פ עולא בעצמו קאמר לה עולא ס"ל כמ"ד שם בגמ' דגם גבי נפולה ל"ח אלא באברים שאם נטלו ונקבו טריפה ולסברא זו ל"א דכאב גרע מניטל ממילא שפיר אמר לאפוקי לקותא משא"כ להלכה