דברי יששכר קד

סי' מ"א סק"ה דכשיעור ובשר שלם מבחוץ הוי ודאי טרפה. ועכ"פ חשיב קרוב לודאי ולא אשכחן מאן דמתיר בכלים כלל

וס' עיקרי הד"ט לא ידענא אם יש לסמוך עליו נגד הנראה מרוב דעות הפוסקים

ועד כאן לא נחלקו הפר"ח והתב"ש אלא במחטא דאשתכח בחתיכת הכבד לענין הכלים לפי ששם יש מתירין וכן מבואר בפמ"ג בשפ"ד מ"א סק"י. אבל היכי דטרפה אליבא דכל הדעות אין להקל בכלים ע"כ ידי מסולקות מהיתר זה. ואצלינו מעשים בכל יום שאוסרים בכה"ג הכלי חרס שאין להם תקנה בהגעלה

ומה שמתיר בהג"ה דרעק"א בסי' מ"ט כ"ח בהגעלה. שא"ה דמיירי דשהו כבר יב"ח דיש הרבה מתירים בלא שום תיקון כלל. אבל לא בדבר שהוא אסור ודאי: הדוש"ת. סימן סג

לידיד נפשי הרב הגאון מ' אברהם יצחק הלוי ע' אבד"ק מאקאווי

עמ"ש כ"ת דברי הרמב"ם התמוהים דפסק חסרון ריאה בחוץ טרפה שהקשו עליו מגמ' (דף מ"ז ע"ב) שאמרו לא צריכא אלא לר"ה דאמר עד שתנקב לבית הסמפונות וכקו' התוס' שם ד"ה אבל דהוי מצי לשנויי כדברי הכל ושנראה החסרון בחוץ

ותי' כ"ת דהרמב"ם גורס לקמן (דף מ"ח ע"ב) דלא כגרסת רש"י אלא דכו"ע חסרון בפנים שמי' חסרון וכמ"ש התב"ש דמחט דוחק את הבשר ואינו חסרון

ובסוכה (דף ל"ו) אמרו והוא דקיימי סמפונאה וכו' ומבואר שם דהטעם דהדרי בריא א"כ אה"נ דחסרון בפנים שמי' חסרון ורק משום זה לא הוי טרפה משום דהדרי בריא ונ"מ לענין תרתי לריעותא

ולפ"ז בחולין שם דאמר עולא אמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה ולדידי אין נ"מ אי קיימי סמפונאה או לא ולעולם כשרה שפיר קאמר אלמא דס"ל חסרון בפנים ל"ש חסרון דלדידי' אפי' יש בה קמט ג"כ כשרה אבל למסקנא דמסיק רבא והוא דקיימי סמפונאה א"כ סבר רבא דאה"נ דהוי חסרון אלא דהדרי בריא ולדידי' שפיר פסק הרמב"ם דקמט טרפה אבל לר"י לא מצי לתרץ כן דלר"י אפי' יש בה קמט כשרה. זת"ד כ"ת

ואני אומר גוף הדברים הי' להם מקום אם נאמר והוא דקיימי סמפונאה דאם אית בי' שורייקי חיוורי טרפה אפי' אם נאמר בודאי שלא נקב הסמפון וכמ"ש החוו"ד סי' ל"ו סק"ג אע"ג דטרפות מצד סמפון ליכא וע"כ משום חסרון בפנים אלא דבכה"ג לא הדרי בריא וכדברי כ"ת

אבל באמת מל' הרמב"ם גבי ריאה שנשפכה כקיתון לא משמע כן שכ' ואם נמוח אפי' סמפון א' טרפה ולא כ' רבותא יותר מזה דאפי' מקצת מן הסמפון טריפה ע"כ דעיקר הטרפות משום הסמפון ולא משום הבשר שלא כדברי החוו"ד

וגם לדבריכם גם זה תימה דאי נימא דחסרון בפנים עכ"פ חשיב טרפות אלא דהדרי בריא קשה לשון הרמב"ם שכ' ואם לאו בשר הריאה הוא שנמוק וכשרה. הא מה שנמוק בשר הריאה טריפות הוא והל"ל בקיצור 'הדרי בריא' ומדנחית לחלק רק דהכא הסמפון נמוק והכא הבשר נמוק משמע דזה כשרה וזה טרפה ע"כ גוף דברי החוו"ד הם אצלי בס' גדול

וגם מ"ש התב"ש דהרמב"ם גריס חסרון בפנים שמי' חסרון. ודאי דדבריו ז"ל תמוהים מכל צד דנחית לתרץ דברי הרמב"ם שלא יהי' קשה עליו מגמ' דידן ועדיין לא תי' כלום דס"ס קשה דהא בגמ' נקטינן דריאה שנשפכה כקיתון חסרון הוא והרמב"ם ס"ל דנשפכה כקיתון לאו חסרון הוא ומנ"ל לרמב"ם ז"ל הא

ומה שהביא התב"ש לראי' דהרמב"ם לא הביא כלל להלכה הך דריאה שנמוקה. תימה שנעלם ממאור עיניו הקדושים מ"ש כאן הרמב"ם ואם לאו בשר הריאה הוא שנמוק וכשרה הרי שהביא זה מפורש. וכן תימה אצלי על הלח"מ שהקשה כן

ואני אמרתי זה כבר לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל ג"כ קצת בדרך זה אבל בפנים אחרים עפ"י מה דס"ל לרמב"ם קנה הכבד שנקב בפנים טרפה א"כ קשה לעיל דפריך והא איכא בסגר. ושב שמעתתא למה לא פריך והא איכא נקב הגרגרת במקום הכבד. בשלמא למ"ד (דמ"ה ע"ב) דריאה כריאה איכא למימר דבכלל נקבה הריאה היא. אבל למ"ד דכבדא כריאה ובנקב הכבד סתם כשרה ובנקב קנה הכבד לרי"ף ורמב"ם טרפה ואפילו בפנים הכבד א"כ קשה טובא מ"ט לא נקט לה לעיל

וע"כ מוכרחים אנו לומר דהוא בכלל ניטלה הכבד דקים להו לחכז"ל דהקנה הוא הקיום של אותו אבר ואם נקב הקנה סוף של אותו האבר ליטול לגמרי וזה הכלל מה שטרפה בכבד מטעם נטול טרפה ג"כ בריאה מטעם חסר ולא מטע נקב דהא גם בכבר מטריפין ובכבד ליכא נקב

וכן ביבשה דכ' בה"ג וקיי"ל כן דיבשה הכבד טרפה ה"ה מה שטרפה בריאה היא מטעם חסר

ויתישב בזה קו' הראב"ד ז"ל על דעת רוב הראשונים דפוסלים מראות בריאה אפי' במקצתה והקשה הראב"ד מדאמרו בגמ' יבשה הריאה אפי' במקצתה טרפה משמע דבשאר דוכתי דאיתא טרפה היא דוקא ברובא

ולפענ"ד דקשה לכאורה על בה"ג דפסק יבשה הכבד טרפה מ"ט לא דייק נמי במראות הפוסלות בריאה דה"ה בכבד טרפה בכולה. וע"כ צ"ל דשאני יובש ממראה הפסולה דהיובש אינו מוכיח רק דבאותו מקום נעשה ריעותא וכל מקום שהוא יבש נלקה באותו מקום עצמו, משא"כ מראה פסולה אינו מוכיח שבאותו מקום הוא נלקה אלא שיש כאן נקב וממילא נעשה כל סביביו מראה פסולה וכמ"ש רש"י (מ"ז) גבי תרתי בועי דסמיכי דודאי הנקב העלה את הבועות הללו סביביו וכ"כ רש"י ז"ל גבי האדימה ונקרע העור מבפנים וכ"כ רש"י גבי סרכא לפי שיש כאן נקב נתהוה כל סביביו סרכות וכמבואר בט"ז סי' ל"ט סקכ"ג

מש"ה במראה שפיר בריאה טרפה דהוא מצד נקב ובכבד כשר דיוכל להיות שתהי' כולו מראה פסולה ואין כאן אלא נקב א'. אבל ביבש כיון דהריעותא הוא מצד אותו מקום עצמו שפיר ראי' מריאה לכבד דה"ה בכבד אם תהי' יבשה כולו טרפה דהוי כנטלה כולה

ממילא ניחא דביבשה הוצרכו לומר יבשה אפי' מקצתה דהי' ס"ד לומר דדוקא רובא ולא מקצתה דברובא הוי כנטלה אבל במקצתה דלא הוי כנטלה ס"ד דכשר. משא"כ בשינוי מראה ל"ש לחלק בין רובא למקצתה דאפי' אם הי' רובא שינוי מראה אין כאן אלא שיש נקב במקום א' מ"מ אם ברובא טרפה ה"ה אפי' במקצתה וזה שהקשו בגמ' גבי האדימה א"ה אפי' מקצתה נמי. דס"ס אין הטרפות אלא מפני שיש נקב במקום א'

ובדעת הראב"ד החולק ע"ז יש לומר דיש נ"מ אם יש נקב יש כח ללקותא שתתפשט במקום גדול אבל אם אין כאן נקב אינה מתפשטת במקום גדול. ולטעמי' אזיל דס"ל גבי סרכות דאם היא שלא כסדרן טרפה מטעם דודאי יש שם נקב ויש כח בסרכא להתפשט הרבה. משא"כ בסרכא כסדרן לפי שאין שם נקב אין הסרכא מתפשטת הרבה

ס"ס יש מיני טרפות שיש לדמות ריאה לכבד מה שהוא משום נטל וכן בחסרון בחוץ בכולו דטרפה גם בכבד ה"ה בריאה במקצתה מטעם חסרון דטרפה אפי' במקצתה. אבל חסרון בפנים דל"ש בכבד א"כ אתה צריך להטריף בריאה מטעם נקב ונקב בפנים לא אשכחן

והנה רש"י ותוס' מחולקים בפירוש דברי הגמו' דר"י ור"ל