דברי יששכר קב

לא שהתה מעל"ע אין להכיר בבדיקת אברים כלל ורק אחר מעל"ע הוא דיכולים להכיר וא"כ שהתה מעל"ע טעמא דבדיקה הוא ואין כאן שני בדיקות. ס"ס הבדיקה היא בדבר שהיא טרפה מדינא דמתני' וכשבודקים אותו מכשירים אותו. וכן הראי' השני' שהביא רבינו הרשב"א מהך דאיכא מכה בדופן דאמרו בגמ' תלינן בדופן וכשרה ואעפ"כ כ' הגאונים שצריך בדיקה ג"כ קשה להבין דהתם היא טרפה לפנינו דלדעת הרמב"ם אפי' בנקבה הריאה גם להגאונים ז"ל כ' הרשב"א בעצמו לעיל דכל היכי דמסתרכא הריאה טרפה וא"כ היא טרפה לפנינו ומה שאמרו תלינן בדופן היינו להוציאה מחזקת טרפתה ע"כ ודאי דצריכה בדיקה כמש"ל היכי דמן הדין היא טרפה. אבל לא היכי שאין אנו רואים עדיין שום טרפות

והנה הרי"ף ובה"ג לא הביאו כלל הך דהפכי' רבי ובדקי' משמע פשוט דלית להו הך בדיקה מדלא הזכירוה וכן משמע ברמב"ם. וכן בהרא"ש מפורש אם הפכי' ומצא עליו ק"ד טרפה משמע דבדיקה ל"ב וכן כ' שם במעדני יו"ט אות ג'. וכן העתיק בקיצור פסקי הרא"ש דמשמע שא"צ בדיקה אלא שאם אירע וראה ק"ד אז הוא דטרפה. וממילא לפ"ז בטור סי' מ"ח שכ' בודקין אותו תימה הוא. וכי היכי דלא לשוויי' לרבינו בעל הטור להדרנא למ"ש הוא ז"ל בעצמו בקיצור פסקי הרא"ש ע"כ דדעתו ז"ל רק לכתחילה בודקין אותו כדי שלא יראה כמעלים עין מן האיסור. אבל מ"מ אם אירע שנאבד אין שום ה"א שיאסר

ומ"ש הד"מ[דלשון] אם אין עליו ק"ד משמע דהך אם מלחו והדיחו קאי אנקב מצ"א. דקדוק קל הוא דפשוט דגם סביביו נקרא עליו כמו ועליו מטה מנשה דמשמע סביביו. ובד"מ כ' בעצמו ג"כ בשם הג"ה סמ"ק ובסמ"ק עצמו כ' ג"כ דא"צ בדיקה. וכן בא"ז וספ"ת לא הזכירו בדיקה זו

וא"כ לפ"ז תימה גדולה על הב"י שפסק כהרשב"א נגד כל הני רבוותא. ובפרט נגד הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שדרכו תמיד לפסוק הלכה כמותם

וממילא ודאי דפסק הרמ"א אמת ויציב הוא דעכ"פ בהפס"מ יש להתיר אפי' בנאבד כמ"ש הש"ך בסקכ"ה שכ"כ בס' תורת חטאת וכ"ש בנמלח והודח

יש מקום ליישב דברי הרשב"א דגם הרשב"א מודה עכ"פ בשהה יב"ח דיש לו ח"כ. וכל דינו בלא שהה עדיין יב"ח דלא הי' לבהמה זו חזקת כשרות מעולם. ולפ"ז יש מקום ליישב שיטת רש"י ז"ל דהמטריף בהמסס ג"כ בלא שהה ומטעם ס'

וגם בלעדי זה יש ליישב שיטת רש"י דכל טעמו דמטריף הוא מצד ספק שמא נקב לחוץ ובמשנה מיירי בטרפות הוודאים שהם הללמ"מ. וכן מוכרח ליישב ג"כ דעת תוס' לעיל (מ"ב) ד"ה נקב שתי' הך דטרפות הלב דה"א דה"ה סמוך לבית חללו יוטרף ובודאי כיון דבמשנה מפורש לבית חללו איך ס"ד להטריף סמוך וע"כ צ"ל ג"כ דבמשנה מיירי רק בודאי ומצד ודאי אינו טרפה אלא בנקב לבית חללו ומ"מ ס"ד דאפי' בסמוך לבית חללו נטריף מצד ס' ע"ז קמ"ל דכשר וכן יש לפרש ג"כ דעת רש"י ז"ל בזה

וכן יש לומר ג"כ דסמוך לבית חלל טרפה מדרבנן מטעם סופו לנטול כולו וכן בנשברה השדרה ולא נפסק החוט סד"א דנשברה השדרה ולא נפסק החוט טרפה מדרבנן משום דסופו לפסוק החוט מדרבנן עכ"פ

אך יש לפ"ז תימה בכבד (דמ"ו) דפריך מהך דנטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום דמשמע בנשתייר כשר על סיפא דאמרו כזית דלמא אה"נ בנשתייר כזית כשר גמור הא נשתייר פחות מכזית טרפה מדרבנן משום דסופו לנטול כולו ול"ק ממתני' דריש אלו טרפות דהתם טרפות מדאו' קתני

אך נ' דאה"נ היינו טעמא דר' חייא דאמר זריק לה וקשיא לי' לרש"י שם דהול"ל מטריף לה ואה"נ היינו טעמא דר"ח דס"ל טרפה גמור לא הוי אלא משום דסופו לנטול כולו ול"א אלא זרק לה כלומר מדרבנן בעלמא ור"ש בר רבי מכשר לה דס"ל כמו בנשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה דמכשרינן ול"א דסופו ליפסוק וכן בלב ולא לבית חללו דמכשרינן ולא מטרפינן משום סופו לנטול ה"נ בכבד ל"ח לה

ויתורץ לפ"ז שני הפירושים ברש"י דיש מפרשים להיפוך דר"ח הי' מכשיר לה דזריק לכל כבד דעלמא ממילא ל"ב הגנה ואפי' במקצת כשר ורשב"ר מטריף. נ' עפ"י דאיתא בגמ' (ע"ו ע"א) לקמן בנחתך העצם למעלה מן הארכובה דלל"ק אמרי' דר' חייא ס"ל דטרפה ולל"ב אמרי' דר' חייא ס"ל דכשרה ופריך ומי איכא מידי דאלו מדלי לה כשרה ומתתי לה טרפה א"ל טרפות מי קא מדמית להדדי שהרי חותכה מכאן וחי' ואלו חותכה מכאן ומתה. א"כ חזינן דאה"נ נחלקו בזה שני הלשונות אי אמרי' טרפות מדמית להדדי א"כ י"ל דאה"נ בזה מחולקים שני הפירושים דהכא דפי' הראשון דר"ח מטריף לה היינו משום דסופו לנטול כולו ול"ק לי' מלב וחוט השדרה כל"ב דהתם דר"ח ס"ל דלא מדמין טרפות להדדי ואה"נ בלב ושדרה כשר ובכבד טרפה מדרבנן והפי' השני דר"ח מכשיר לה הוא כל"ק דהתם דר"ת ס"ל להטריף התם משום מי איכא מידי וכו' ומדמה טרפות להדדי מש"ה מכשיר הכא דמדמה לה ללב וחוט השדרה

וניחא ג"כ דר"פ מסיק לה התם הלכך בעינן כזית במקום מרה ובמקום חיותא דר"פ הוא המ"ד התם בלישנא בתרא דמסיק שהרי חותכה מכאן וחי' וכו' א"כ ה"נ לא דייקינן מלב ושדרה ומטרפינן לה

עתה נחזור לדברי הט"ז סקי"ב הנ"ל שהאריך לחלוק על הרמ"א וכל דבריו ז"ל תמוהים שכ' לראי' מדאמר אביי טרח טרי' להאי גברא משמע דהי' דבר פשוט אצלו דצריך בדיקה. תימה דאין זה ראי' רק לדעת הרשב"א אבל הרא"ש ודעמי' ס"ל דא"צ בדיקה כלל ומקרה הוא שהי'. ומה שהוסיף הט"ז דצריך בדיקה כמו בכל ס' טרפות תימה איה אמרו בכל ס' טרפות דצריך בדיקה באופן שאם יאבד יטרף והא דוקא בס' דרוסה הוא שאמרו כן. וכ' התוס' (דף מ"ג ע"ב) ד"ה קסבר הטעם דל"א נשתטה הותרה משום דדרוסה שכיחא אבל במקום דלא שכיחא לא אמרו לאסור. והד"מ דאוסר במים במוח בריעותא מחיים היינו ג"כ משום דשכיחא יותר לאיסור וכמ"ש הש"ך בסי' ל"א סק"ב דהדרך להתמסמס הרבה והוי שכיחא

והרי לפנינו בבעית הגמ' (דף נ"ה ע"ב) בגלודה שניטל מקום השדרה וכולו קיים דסלקא בתיקו ואפ"ה פסק הרמב"ם לקולא וכ"ד המחבר. ואמת שהרשב"א ז"ל תמה עליו שם ואצלינו תמוה תמיהתו הלא כבר הקדים הרמב"ם כללו דכל ס' שיסתפק בטרפות כשר חוץ מדרוסה ועי' באורי הגר"א שם

ס"ס כיון דגם המחבר פסק כן בסי' נ"ט והט"ז בעצמו שתק לה שם משמע דמסכים כן למה משיג הכא

ולפ"ד דלא יהי' פלוגתא בין הרמ"א ומהר"מ מלובלין המובא בש"ך סי' נ' דגם הרמ"א לא קאמר אלא בריעותא מחיים דשכיחא ולמד זאת שפיר מדברי התוס' דלדעתו ז"ל תי' התוס' דדרוסה שכיחא קאי אדלעיל מיני' שאמרו וכ"ת משום דאתייליד לה ריעותא מחיים וע"ז תי' דשכיחא כוונתם דאתייליד ריעותא מחיים וגם שכיחא מש"ה ל"א נשחטה הותרה וכ"כ הש"ך להלכה שם בהפ"מ רק שדחק א"ע בדברי הד"מ ולפי דברינו הכל מיושב ונכון למעיין בדבריהם ז"ל

ונ' דגם המחמירין דהביא הש"ך שם היינו בריעותא גמורה כגון בוקא דאטמא דשף מדוכתו' דהגמ' הביאו זאת סתמא לטרפות סתמא משמע דהוא עיקר הגורם רק דהוסיפו והוא דאיעכול ניבי' די"ל דכ"ז דלא איעכול ניבי' הדרי בריא ומש"ה כי נאבד כה"ג י"ל דהוא טרפה אבל בנקב מצ"א לחוד י"ל דהוי כמאן דליכא כאן שום ריעותא וכבר