דברי יששכר קא

מ"מ תתאה מגין וכמ"ש רש"י גבי סרכא כסדרן דהיינו רביתייהו ומגין וממילא ס"ס הוי טרפות וצריך לראות אי מגין תתאה ואם נאבדה טרפה כיון דלא בדקו תתאה. וא"כ שיטתו של הגבעת שאול יש לה ראי' מל' הגמ'

ואף דהלב"ש העיר עלה מדיש מטריפים בש"ס ע"כ הוי ריעותא ודחי לה. אך לדעת גם מאן דאומר מגין ג"כ אינו חולק על מ"ד קמא אלא דיש הגנה וצריך לראותו ואם לא ראוהו טרפה

מ"ש כ"ת על התנצלות השו"ב ע"פ דברי הב"י בשם הגהמי"י שא"צ לידע כל חלוקי דיני שהיי' וכו' וכשיסתפק יחמיר וכו'. ודאי דגוף דין זה תמוה דס"ס יהי' מזיק לרבים ויפסיד ממון ישראל מפני שלא למד. וכי שבקינן לי' להזיק לרבים וכי גרע משאר היזק ברה"ר דאמרי' לי' סלק היזקך ע"כ נ' דפירושו וכשיסתפק בהם יחמיר מפני שהאמת כן בחלדה או בדרסה כשיארע בהם ס' ע"כ ברור לנו דגם הוא יחמיר וכן הוא הלשון בהג"א שכ' כשיארע לו ס' יודע כל אדם להטריף דסדא"ו לחומרא. ולא כמו שטועה זה שאומר שאם יטריף שלא כדין אינו בכך

ועי' בבאה"ט שם סקי"ב שכ' בשם תשו' בית יעקב דודאי כשאומר על מותר אסור ג"כ יש להעבירו. אבל בהא דבריו תמוהים במ"ש הטעם דמביא לידי קלקול לענין קידושי אשה וכן מ"ש המשבצות שם דנ"מ לענין ב' קדירות והלא פשוט הטעם דמזיק ממון ישראל שלא כדין

ואולי כוונתם היכי דשוחט לעצמו ומוכר לאחרים דאין כאן אלא הטעמים שכ' בזה. אבל בנידון דידן דשוחט בשל אחרים ודאי דיש להעבירו משום דהוא מזיק

וכן יש לפרש ג"כ דברי הגהמי"י הנ"ל בשוחט לעצמו דשפיר י"ל כשיסתפק יחמיר אבל לא כששוחט בשל אחרים ודאי דמחויב הוא ללמוד יפה ולא יזיק

ומפורש בירושלמי ספ"א דחגיגה אמר ר"א כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור. ול"ק מה שציין שם על הגליון מהך דפ"ב דע"ז ה"ט שאמר לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור, דהתם ג"כ אינו מזיק לרבים אלא שלכתחילה אינו רוצה לקנותו ובודאי מן הדין הוא כן כשהוא מסופק. אבל ס"ס אין זה התנצלות שהוא מחמיר מספק מחמת חסרון ידיעתו שאילו למד לא הי' אוסר: דברי הדוש"ת. סימן סא. פראשניץ ר"ח אלול תרמ"ה

לכבוד ש"ב הרב המאוה"ג חו"ב חכם ושלם החסיד מ' דוד נ"י [ז"ל] אבד"ק אקאנאווע

הנה בדבר הקורקבן שנמצא בו מחט בשעת אכילה ולא נבדק מתחילה. ידוע שמפורש דעת הט"ז מ"ח סקי"ח להטריף וכן נמשכו אחריו כמה מן האחרונים להטריף בזה

ואכתוב הנלפע"ד בזה. הנה בבית הכוסות שנמצא בו מחט מצד א' דעת הרשב"א בחידושיו ובס' תורת הבית להטריף אם נאבד ולא נבדק אם הוא שלם מצד החיצון

וראיתו מגמ' דחולין (נ"א) דאפכי' רבי ובדקי'. והקשה הוא ז"ל לנפשי' א"כ מאי קאמר שם אביי טרח טריי' להאי גברא הא טובא קמ"ל דצריך בדיקה. ותי' דדבר פשוט היתה זאת אצלו מדקאמר במתני' שנקבו לחוץ משמע ודאי דלעולם צריך בדיקה אם נקב מצ"א. וכדברי הרשב"א האלו כ' ג"כ הר"ן וכ"פ המחבר והרמ"א מתיר בהפס"מ. והט"ז סקי"ב משיג עליו בזה דמגמ' משמע דבדיקה זו חיובית היא וממילא הולך הט"ז לשיטתו גם כאן ומטריף בדיעבד כיון שלא נבדק והש"ך דמכשיר התם בבה"כ ה"ה דמכשיר גם הכא

אמנם נחזי אנן דודאי דברי הרשב"א תמוהים טובא. חדא והלא ברייתא סתמא אמרה מצד א' כשרה משמע דא"צ בדיקה וכל מקום שאמרו סתם כשרה א"צ בדיקה אם לא במקום שאמרו מפורש צריכה בדיקה ואיך היתה זה אצל אביי לדבר פשוט עד שהקפיד לומר שא"צ לדבר מזה וברצצתה בהמה דהוא נפולה מטריפות דהללמ"מ ואמר עלה ר"א בן אנטיגנוס בשם ר' ינאי דצריכה בדיקה ולא הקשו מאי קמ"ל והכא הי' אצלו לדבר פשוט עד שלא הוצרך לשמוע עוד קשה בברייתא למה נקטו מצ"א כשרה ובב' צדדים טרפה הא גם בב' צדדים מהני בדיקה דאם נראה שאין בו ק"ד כשרה וגם מצד א' אם לא נבדק טרפה ואין נ"מ רק כמ"ש ב"י דנ"מ בין עליו לסביביו ס"ס בגוף דברי הברייתא אין נ"מ ואז לא הזכירו עוד כלל מנמצא עליו ק"ד. ס"ס קשיא למה אמרו בזה כשרה ובזה טרפה הא גם בזה טרפה בלא בדיקה

וברש"י כתובות (ע"ו) שכ' מצד א' שאינו נראה אלא מצד א' כשרה דאין זה נקב משמע מלשונו דמצד א' בבה"כ ל"ת ריעותא כלל וא"צ בדיקה וקשה לרש"י מהך דהפכי' רבי ובדקי'. וצ"ל כמ"ש הרא"ש דמקרה הוא שקרה ואה"נ דא"צ בדיקה. ועוד י"ל כמ"ש הרשב"א בעצמו בפ"ק לענין בדיקת הריאה דנראה כמעלים עין מן האיסור וה"נ דכוותי' אבל אה"נ אם נאבד כשר

וממילא ניחא דזאת לא היתה ספור המעשה דהאי צורבא מדרבנן רק עיקר הרבותא שלו היתה דאם נמצא ק"ד מבחוץ דהיא טרפה וזאת היתה דבר פשוט אצל אביי דהוי כמו נקבה לחוץ ול"ק מה שהקשינו

ויתורץ ג"כ מה שקשה בדברי הגמ' עפ"י פי' הרשב"א שאמרו נמצא עלי' ק"ד בידוע שהוא לפני שחיטה לא נמצא עלי' ק"ד בידוע שהוא לאחר שחיטה ממנ"פ אי לא מטרפינן רק בודאי שהוא לפני שחיטה א"כ בלא נמצא עלי' ק"ד למה לן למימר בידוע שהוא לאח"ש הא אפי' אינו בידוע ג"כ כשר. ולשיטת רש"י ניחא דה"ק סתם נקב מצ"א כשר מספק נקב מב"צ טרפה מספק ואח"כ מפרש נמצא עלי' ק"ד ודאי דהוא לפני שחיטה וממילא אפי' מצ"א טרפה אם נמצא הק"ד במקומו הראוי לו. לא נמצא עלי' ק"ד דהיינו בנבדק ולא נמצא עלי' ק"ד כשר דבידוע שהוא לאח"ש וממילא אפי', נקב מב"צ ג"כ כשר. ורק בנאבד בלא בדיקה או בנמלח והודח דהוי ס' אז הוא הדין הנ"ל דבצד א' כשר ומשני צדדין טרפה. ומתפרשין דברי הגמ' שפיר. וכעין זה מצינו בגמ' ביצה (דף כ"ד ע"ב) בא ומצאן מקולקלין בידוע וכו'

ויש ידים לפי' זה בדעת רש"י שכ' בשמו דבהמסס מצ"א טרפה והקשו עליו ז"ל ועיין רשב"א בחידושיו שרצה ג"כ לומר בדעת רש"י דגם בהמסס ל"ק טרפה אלא בלא בדיקה ובבהכ"ס כשר אף בלא בדיקה אלא שהשיג עליו דבכמה מקומות מצינו אף דאמרו כשרה אפ"ה אמרו צריכה בדיקה וחדא מינייהו שרצצתה בכותל וכו' שהתה מעל"ע כשרה וע"ז אמר ר"א בן אנטיגנוס וכו' צריכה בדיקה אלמא אע"ג דאמרו כשרה אעפ"כ צריכה בדיקה עדיין תמוה אצלינו ראי' זו. חדא די"ל דר"א בן אנטיגנוס תנא הוא ופליג אמתניתין דה"נ מצינו בגמ' לעיל (דף ט') בלא בדק בסימנים דפליג אברייתא דאיהו ס"ל טרפה ואסורה באכילה ובמתניתא תנא נבלה ואסורה בהנאה. ואפי' אם נאמר דלאו תנא הוא ופרושי קא מפרש למתני' ג"כ קשה להבין ראי' זו דהתם בכלל אלו טרפות מתני לה וכבר שמעינן ברישא נפולה שהוא טרפה וע"ז אמרו בגמ' (דנ"א) אף שהוא טרפה אעפ"כ מהני לה בדיקה, וע"ז הוסיפו אלו טרפות בעוף רצצתה וטרפה בכותל שהוא ג"כ בכלל נפולה שהוא טרפה. רק שהוסיפו דבר להיתר כששהתה מעל"ע כשרה. ע"ז מפרש ראב"א בשם ראב"י דצריכה בדיקה דמה שאמרו שהתה מעל"ע לא השהיי' מתיר אותה אלא דצריכה בדיקה. ומש"ה מהני מעל"ע שאם